בחסידות חב"ד מציינים הערב (שני), י"ט כסלו, את "חג הגאולה", זאת לציון האירוע שבו נעצר רבי שניאור זלמן מלאדי שמכונה האדמו"ר הזקן או בעל התניא, ב-1798, ונכלה בבית הסוהר במבצר פטרופבלוסקיה בסנט פטרסבורג. כעבור 53 ימים הוא שוחרר לחופשי, ועד היום מצויין החג כאחד מהימים המרכזיים של החסידות.
הסיבה למאסר של הרבי היתה עלילה שיקרית וזדונית של מתנגדי החסידות בעיירה ליוז'נה, שבה גר הרבי, וששני שליש מתושביה היו יהודים. הכל ידעו שרבי שניאור זלמן תומך כספית בחסידיו ברחבי העולם, ושולח כספים גם לקהילות חב"ד בירושלים ובצפת. באותה תקופה שלטו בא"י העותומנים, שהיו אויבי האימפריה הרוסית. מתנגדי החסידות בליוזנה ופינסק הלשינו לשלטונות שהרבי כביכול מעביר כספים לאויב העותומני באמצעות יהודים בירושלים. מעשה כזה נחשב ברוסיה בגידה במולדת, שדינה מוות.
למעשה, מה שבאמת הטריד את המלשינים היה שהאדמו"ר הזקן נהיה פופולרי יותר מרבניהם, וגם חלק מילדיהם נטשו את רבניהם ואת בתי המדרש של הוריהם, והצטרפו לחסידות חב"ד.
כאשר באו שוטרים לקחת את הרבי למאסר השתררו הפתעה ודאגה רבה, כי הובילו אותו בתוך עגלת אסירים שחורה. עגלה שחורה זו היתה מיועדת רק לאסירים מסוכנים ביותר. הרבי בעל התניא נלקח מביתו בליוזנה עד מבצר פטרופבלוסקיה, שנבנה על אי מחוץ לעיר סנט פטרסבורג. המרחק עד לכלא הוא כ-620 ק"מ. כיום הנסיעה לשם נמשכת יותר מ8 שעות במכונית, אך במאה ה-18 נמשכה הדרך 4-5 ימים בכרכרה רתומה לסוסים.
בחסידות חב"ד מספרים על ניסים שקרו לרבי הזקן במסע המפרך אל הכלא. כשנכנסה השבת, ביקש הרבי מהשוטרים לעצור את הנסיעה עד למוצאי שבת. קצין המשטרה סירב. ואז, פתאום נשבר הציר של העגלה. תיקון הציר נמשך זמן רב. כשרצו השוטרים להמשיך את המסע, פתאום אחד הסוסים שבק חיים. הביאו סוס אחר מהעיירה הסמוכה, רתמו גם אותו אל העגלה, אך הסוסים סרבו ללכת, למרות הצלפות העגלונים. כך נשארו הרב והשוטרים במשך כל השבת בצד הדרך, ורק במוצאי שבת המשיכו את המסע למבצר פטרופבלוסקיה.
הלכתי מלא סקרנות לראות את כלאו של הרבי. ובכן, המבצר נמצא על אי באמצע נהר נייבה, שנקרא "אי הארנבים". האי כולל שישה בניינים בצורה של משושה, שבנויים מלבנים אדומות קטנות. חלק מהבניינים שימשו כבסיס אימונים ומגורים של המשטרה החשאית.
אחד מהבניינים נבנה בלי חלונות, ושימש בית כלא למורדים החשודים בחתרנות מדינית. לשם העבירו את הרבי. כך הוא נראה מבחוץ:
גם בקיר הנגדי של בנין זה אין חלונות. בחזיתו יש שני עמודים שאליהם היו קושרים אסירים שנידונו למוות, ומעמידים אותם מול כיתת יורים. רבי שניאור זלמן היה מאסירים היחידים במקום שניצלו מגורל זה.
ביקשתי לראות את התא שבו נכלא הרבי, אבל הכניסה פנימה לא התאפשרה לי, וחוץ מזה מנהלי האתר אינם יודעים באיזה תא בדיוק היה כלוא הרבי.
על הדשא בגינת המבצר יש שלטי הסברה לתולדות המקום, וביניהם גם איור כיצד היה המקום נראה בשלהי המאה ה-18, כשהרבי היה כלוא שם.
כיום המבצר משמש מוזיאון לתקופה הבולשביקית, ומוזיאון להיסטוריה של סנט פטרסבורג. הגינות המטופחות שבין הבנינים ומחוץ להם הפכו לפארק ציבורי עם מסעדות וחנויות גלידה ודוכני אוכל למיניהם. בעונת הקייץ באים לטייל שם רבים מתושבי סנט פטרסבוג.
חלק מהחקירות של הרבי התנהלו בתוך הכלא, וחלק מהחקירות התנהלו בתוך העיר סנט פטרסבורג במפקדה הראשית של המשטרה החשאית. בחקירות התערב אישית גם שר המשטרה, שהיה גוי משכיל והבין קצת ביהדות. הוא שאל את הרבי שאלות שונות והוקסם מתשובותיו ומאישיותו, עד שגם הוא החל להעריץ את הרבי. הוא נהג להיכנס לתאו של הרבי לשיחות נפש פילוסופיות אף מחוץ לזמני החקירה הרשמית. שר המשטרה החל לפעול אצל הצאר הרוסי ניקולאי הראשון להעניק לרבי חנינה. הצאר הטיל ספק בהתרשמותו של שר המשטרה, ורצה לבחון בעצמו מה הקסים את השר. הצאר בא לכלא, החליף את בגדי השרד לבגדים של סוהר פשוט, וכך נכנס לתאו של הרבי. להפתעתו, הרבי התרגש וכיבד אותו בגינוני מלכות. "מה הכבוד הזה?" שאל האורח, "וכי אני הצאר של רוסיה?".
"כן!" השיב הרבי, והסביר לו מדוע הוא חושב כך. הצאר נדהם.
שער הכניסה לאתר // צילום: יעקב מאור
כלא פטרופבלי נמצא על אי, שכיום שני גשרים מחברים אותו ליבשה. פעם לא היו גשרים, והתנועה אליו היתה רק בסירות. שליח חב"ד בסנט פטרסבורג, ר' שלום פבזנר, ליוה אותי אל הכלא, ולקח אותי לראות גם את המזח בשפת הנהר, שממנו הפליגו הסירות שלקחו את הרבי לחקירות בתוך העיר. רוחב נהר נייבה באזור זה נראה לי כקילומטר וחצי. בעיניי זה כמו המרחק בכנרת בין קיבוץ דגניה לאחוזת אוהלו.
בעודנו עומדים על שפת הנהר, רבי שלום פבזנר מספר לי עוד אגדה חסידית: באחד הלילות החורפיים כשהחזירו את הרבי מהחקירה אל תאו בכלא, פתאום התפזרו העננים ונגלה הירח. הרבי ביקש לעצור כדי לברך 'קידוש לבנה', אך הקצין הרוסי סירב. לפתע מנוע הסירה שבק חיים. השוטרים ניסו להפעילו מחדש פעמים אחדות שוב ושוב, אך לא הצליחו. בינתיים הרבי נעמד בסירה, ואמר את קידוש הלבנה בדבקות. כשסיים הרבי, התיישב במקומו, ואותת בעיניו לקפטיין להמשיך בהפלגה. הימאים ניסו שוב להתניע את הסירה, ואז המנוע נדלק מיד בקלות. השוטרים והימאים הבינו שקורה פה נס גלוי. קצין המשטרה הבכיר ביקש מהרבי שיברך אותו. מאז גם הסוהרים שבמבצר התייחסו לרבי בכבוד ובחרדת קודש.
כאמור, החוקרים השתכנעו שהרבי חף מפשע, ושלחו אותו לחופשי כעבור 53 ימים. יום השחרור היה בי"ט בכסלו, בדיוק לפני 221 שנה. חסידי חב"ד קבעו אותו "חג הגאולה".
השחרור היה לא רק שחרור אישי של הרבי אלא אירוע בהיסטוריה היהודית. ההכרה של השלטונות בתורת החסידות העניקה לחסידות ולספר התניא לגיטימיות ציבורית. גם החשיפה התקשורתית של השחרור גרמה ליהודים רבים בעולם להכיר שיש בכלל ספר תניא. עקב זאת החלו האדמו"ר הזקן ותלמידיו להפיץ את תורת החסידות ביתר שאת. לא עוד במסתרים. לכן חסידי חב"ד חוגגים ביום הזה גם את "ראש השנה לחסידות".
כאן באי הארנבים החל הכל.
על מי שחוגגים את "חג הגאולה" אמר האדמו"ר הזקן: "מי שישמח בשמחתי, אוציאנו מן המיצר אל המרחב". היום בערב עורכים החסידים התוועדויות (פאַרברענגען) בכל העולם. ביום זה נוהגים החבדניקים לברך זה את זה: "לשנה טובה בלימוד החסידות, ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו”.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו