פרשת שולי רנד וצופית גרנט: למה לא מתחתנים בימינו עם אישה נוספת?

חתונת השנה, שפורסמה ברשתות התקשורת השונות עסקה בנישואיהם של ידוענים. החתן - השחקן, הזמר והיוצר שולי רנד, והכלה המהוללה, צופית גרנט, מגישת תוכניות שונות בטלוויזיה.

הכתבות שליוו את בני הזוג עסקו בין השאר באופי החתונה, שהצריך קבלת אישור ייחודי מ-100 רבנים, על מנת לאפשר לחתן להינשא עם אישה נוספת על אשתו, וזאת לאור קשיים במימוש הליך הגירושין מבת זוגו הקודמת.

כיום הן ההלכה והן החוק לא מאפשרים בקלות להינשא למספר בנות זוג. כמובן שאיננו מתיימרים להיכנס לנבכי הקונפליקטים הזוגיים של הצדדים, אלא במהות הנישואין עם אישה שנייה בימינו אשר נתפס כחריג ביותר.

מדוע אנו כל כך מתרגשים מהנושא? הרי שורשי אומתנו מבוססת על הרעיון של נישואי 'פוליגניה', דהיינו נישואי גבר אחד למספר נשים (פוליאנדריה - ריבוי גברים לאישה אחת, דבר שאסור ע"פ ההלכה היהודית. פוליגמיה – השם הכללי לפוליאנדריה ופולגניה). דוגמא לכך ניתן לראות למשל בפרשת השבוע שאותה נקרא בבתי הכנסת (ויצא), שבה מסופר על נישואיו של יעקב אבינו לרחל ולאה, כאשר שפחותיהם זלפה ובלהה עומדות לצידן ומסייעות בהעמדת שנים עשר השבטים.

בהיסטוריה היהודית ידוע על אנשים רמי מעלה ומלכים רבים שהיו נשואים ליותר מאישה אחת. בתקופות הקדומות הדבר היה לנפוץ עד מאוד. התורה, ובעקבותיה ההלכה, דרשה דבר אחד מהבעל הסדרתי - והוא התחייבות לשאת בעול המשפחתי והזוגי על כל מרכיביו, שכוללים חיי אישות תקינים, הזנה והלבשה ראויה לכל נשותיו וילדיו, ושאר צרכים בסיסים כגון תכשיטים, קורת גג ועוד. באופן זה נשא שלמה המלך, לדוגמה, את מאות נשיו ופילגשיו.

סיבות מגוונות ניתנו להיתר להינשא למספר נשים, כגון ריבוי ילודה, התמודדות עם עקרות אצל האישה הראשונה ולעיתים אף הדבר שימש לחיזוק הדיפלומטיה והרחבת ענפי המשפחה. כל עוד הבעל ידע לעמוד בתנאים אלה הותר לו לשאת אישה נוספת על נשותיו.

אולם כבר בתקופת בית המקדש השני הצטמצמו עד מאוד המקרים בהם גבר אחד נישא ליותר מאישה אחת, אך עדיין הדבר היה קיים. אחד מהסיפורים האצילים של שימוש בהיתר זה מובא בתוספתא במסכת כתובות, על ר' טרפון אשר היה כהן ועל מנת לאפשר לנשים רבות ככל האפשר לאכול כראוי נשא 300 נשים (!!!). המטרה שלו הייתה שבתור נשות כהן יוכלו גם הן לאכול את התרומה. אלא שבמרוצת הדורות המורכבות הכלכלית והתפתחות העולם המודרני הקשתה על טיפול הולם ועמידה במחוייבות הרגשית, המוסרית והכלכלית בריבוי נשים והתופעה דעכה.

בשנת 1000 לספירה תוקנו בארצות אשכנז תקנות מחייבות על ידי רבינו גרשום, מי שהיה נחשב כמאור הגולה. "בהיותינו בגולה טרודים וכעניים וכל ממונינו על קרן הצבי, חששו ושקדו על בנות ישראל אשר ירבה לו נשים ויולד בנים הרבה לא יוכל להספיקן", קבע. כמו כן היה חשש שריבוי נשים יגרום למריבות בלתי פוסקות בבית. לאור זאת נאסר על נישואי אישה נוספת על אשתו.

הדבר השתרש כדין מחייב בארצות אשכנז ופרובאנס דאז. (גרמניה, צרפת ועוד) ועד היום. למרות שהתוקף של התקנה פג היא אומצה על ידי הדורות הקודמים, ולדעת רוב האשכנזים האיסור עומד בעינו. לעומתם, בשאר העולם התקנה לא אומצה לעולם וכך הספרדים והיהודים בארצות האסלאם נישאו למספר נשים.

הרחבת האיסור לכלל העדות נבע ככל הנראה מהתאמת המדיניות ההלכתית למדיניות החוקתית בישראל וברחבי העולם המערבי. ב-1950, עם הגעתם ארצה של העליות השונות, ועל מנת לקבוע אחידות במדיניות, תיקנה הרבנות הראשות את 'חרם ירושלים'. בכינוס הרבנות הראשית נקבע: "אסור לאיש ולאישה מישראל לארס או להתארס עם אישה שניה על אשתו הראשונה, אם לא בהיתר נישואין מאושר בחתימת הרבנים הראשים בישראל". תקנה זו השתלבה עם החוק הישראלי.

תשע שנים מאוחר יותר, ב-1959, נאסרה הפוליגמיה על פי חוק העונשין בישראל: "נשוי הנושא אשה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם – מאסר חמש שנים". עם זאת לא נאסר לחיות חיי אישות וחיי משפחה עם מספר נשים. בפועל החוק אינו מבטל את תוקפם של נישואים כאלו, והמוסד לביטוח לאומי אף משלם קצבת הבטחת הכנסה למשפחות פוליגמיות תוך התחשבות ותוספת תשלום לפי מספר הנשים.

לפי דוח שפורסם בשנת 2014 על ידי מרכז המחקר והמידע בכנסת, בקרב משפחות הבדואיים, שמתגוררים בדרום הארץ, היקף המנהלים אורח חיים פוליגמי מוערך ביותר מ-30 אחוז. הדבר אינו מוגדר כעבירה על החוק, בין היתר מפני שחלק מהנישואין אינם פורמאליים במגזרים אלה ואינם מדווחים.

כיום ההיתר ליהודים להינשא למספר נשים הינו על ידי הרבנות הראשית, ובהתאם לכך בהתאם לחוק להינשא, ובתנאי שיחתמו על ההיתר מאה רבנים. הדרישה להשיג תמיכה כה רחבה ולא להסתפק בבית דין רגיל מקורה בתקנות הקדומות של רבינו גרשום ונבעה בעיקרה על מנת להקשות על קבלת היתר ובכך להטמיע לדורות את חשיבות ההימנעות מנשיאת שתי נשים וכמובא בהלכה: "כדי שלא יהא דבר קל בעיני הדורות הבאים לישא אשה על אשתו ומפני שהדרישה למאה רבנים גורמת למקרה להתפרסם, ומונעות מאנשים להקל בדבר".

יוקרתה של האישה ומעמדה, בעולם בו יש תהליכי החפצה בכל תחום, חשובים עד מאוד, ולכן כיום ההיתר נדיר ביותר ונועד בעיקר לשימוש במצבי דחק בהם אין פתרון הולם, כדוגמת מקרי סרבנות גט מצד האישה.

הרב שרגא נתן דהן הוא קצין במיל'. בעל תואר שני בטכנולוגיות ומוסמך לרבנות ודיינות. משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושא הלכה, טכנולוגיה, רפואה, מדע וחלל