בפרשה השנייה בספר ויקרא אנחנו נחשפים לספר ההוראות המדוייק, הניתן לאהרון הכהן ובניו, ובו פירוט מדוייק על הדרך בה יש להקריב את הקרבנות השונים אשר יוקרבו על המזבח שזה עתה הוקם.
בין הקרבנות השונים אנו פוגשים את קרבן החטאת ואת קרבן האשם. המשנה מפרטת לנו את החטאים השונים עליהם מובא הקרבן - חלקם חטאים אישיים וחלקם חטאים של מנהיגים שלקחו החלטות שגויות ובכך החטיאו את הציבור. חלקם חטאים שבמזיד וחלקם שבשוגג.
הקריאה בפרשה מעלה את השאלה: מהי עמדתה המוסרית של התורה לגבי הדין אותו צריך לתת החוטא? האם בעצם יצירת מערכת מובנית כל כך של כפרה ע"י קורבנות אין משום הסרת אחריות מהחוטא עצמו או אולי אפילו מידה של חוסר הרתעה בפני חוטאים אשר יודעים שתמיד ישנה דרך לכפר על העבירה?
עוד בערוץ יהדות:
- בדקנו: כך הסלבס שומרים על היהדות ברחבי הגלובוס
- שוברים את המיתוס: מי באמת בנה את הפירמידות?
מובן שהתורה נותנת דרך חזרה לחוטא, ובצדק. מי שלא עושה לא טועה. אם האדם יחיה כל הזמן בפחד מחטא הוא לא יפעל בעולם. לא כל שכן מנהיג שלוקח החלטות רבות מידי יום בעלות השפעה על ציבור רחב. אוי לנו ממנהיגים שלא רוצים לזוז ולפעול מחשש לטעות. לכן נותנת התורה דרך חזרה. ובצדק יש עיסוק רב בקרבנות חטאת הקשורים להנהגה בדגש על הסנהדרין ועל הכהן הגדול.
אך בכל זאת יש בתורה מחלוקת על הדרך בה נעשית הכפרה הזאת. הקוראים בתקופה זאת של השנה את הפרשות הראשונות בספר ויקרא נחשפים לעמדה הכהנית זאת הרואה בהקרבת הקרבנות מערכת מרכזית לכפרה ולהסדרת החברה המוסרית. אך מולם ניצבת התפיסה הנבואית אשר רואה את הדברים אחרת לחלוטין:
למה לי רב זבכיחם? ישאל ישעיהו, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי!
במילים אחרות: מי ביקש מכם את כל הזבחים האלה?, נמאס לי מהם! אתם רוצים כפרה אז בבקשה:
"רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה. {ס}"
אפילו ביום הכיפורים, אל מול אחד משיאי עבודת הקרבנות ככפרה על חטאים, ניצב ישעיהו ואומר: מנהגי הצם והאבל שלכם לא שווים כלום! אתם רוצים כפרה? הקלו על העשוקים , שחררו את האסורים "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם"
בעוד שבוע נתכנס אל שלחן הפסח, נקרא שוב באגדה את אותם טקסטים מוכרים ונקיים יחד את אותם טקסים מוכרים. אני מציע לכולנו בערב פסח זה ללכת עם הנביאים: לא להסתפק בטקס ולא להתרכז בקרבן אלא להתרכז בתוכן ולעשות תיקון אישי וחברתי דרך המעשה.
כך ששמע הצדיק מברדיצ'ב על הפועלות אשר אופות את המצות בתנאי עבודה קשים אמר למסובים בהתייחסו לעלילות הדם המפורסמות: "לא בדם נוצרים לשים, אלא בדם ישראל, דם של בנות ישראל העובדות עבודת פרך במאפיות המצות."
ובכך הזכיר למסובים שטקס לא שווה כלום אם אין בו תיקון והתייחסות לעוול עכשווי.
כך גם השנה כאשר נזכר יחד כי "עבד היית בארץ מצריים" עלינו לזכור שכל הטקסים, שמירת החמץ, אכילת המצות ושאר מצוות הפסח לא שוות דבר אם לא נזכיר מי עדיין עבד היום בעולמינו, מי הזר המנוצל היום בידי החברה ומוחזק כעבד לספק את צרכינו עד שאין בו צורך יותר וניתן לזרוק אותו לעזאזל במדבר או סתם להמשיך לנצל אותו בתנאים לא תנאים.
אם נזכור את הדברים הללו ונחליט איש איש על שולחן הסדר שלו לעשות פעולה קטנה שתתקן או תפחית את העוול אשר נעשה לאילו החיים בתוכינו. אז נתחבר למסורת של נביאינו, ניצוק תוכן לטקס ונקיים מצוות הפסח כהלכתו. שבת שלום.
הכותב הוא ראש רשת הישיבות החילוניות של בינה, התנועה ליהדות חברתית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו