לכתו של הרב קנייבסקי תביא לביזור בהנהגה החרדית-ליטאית

הרב חיים קנייבסקי זצ"ל היה שונה מגדולי הדור הליטאים שקדמו לו. הרב שך היה מנהיג כריזמטי, הרב אלישיב חריף ורציונליסט, והרב שטיינמן מחנך דגול. הרב קנייבסקי, לעומתם, הגיע להנהגה בשל היותו מתמיד בתורה, צדיק ועושה ניסים.

ביתו המט לנפול בבני ברק היה פתוח שנים רבות למבקשי עצה והוראה, שסמכו על התגשמות ברכת הרב המפורסמת: "ברכה והצלחה". הנהירה של ציבור מכל הגוונים החרדיים, כולל גם ציבור לא חרדי, הפכה את חצרו לדומה לזו של אדמו"ר או של באבא, ואת דמותו לכזו הזוכה להערצה גורפת בציבור החרדי.

הרב קנייבסקי היה שקוע כולו בלימוד תורה וענה בצורה מופתית על התואר "תורתו אומנותו". סרטון הווידאו, שבו שולל הרב את סגירת "החיידרים" בתחילת מגפת הקורונה, מעיד היטב על הריחוק שלו מהבלי העולם הזה. הווייתו זו כצדיק חייבה את יצירת החצר שסבבה אותו בניצוחו של יענקי, נכדו של הרב. הנכד השפיע על קבלת החלטות בציבור החרדי בכל תחום: פוליטי, ציבורי או אישי. דווקא משום שעניינים אלו היו רחוקים מראשו של הרב קנייבסקי, צבר הנכד עוצמה חסרת תקדים.

פרסומו של הרב קנייבסקי והדומיננטיות של החצר שלו האפילו על קיומו של "גדול דור" שני בציבור הליטאי, הרב גרשון אדלשטיין. הרב אדלשטיין, שיחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-99, עתיד להיות "גדול הדור" הבלעדי עבור מרבית הציבור הליטאי. ר' גרשון, מראשי ישיבת פוניבז' המעטירה, הוא למדן, רציונליסט ומחובר יותר להוויות העולם הזה מהרב קנייבסקי. בתקופת הקורונה הוא הקפיד על שמירת תקנות הבריאות, וגם גישתו למדינת ישראל היא מכילה ולא קיצונית. אך מאפיינים אלו הם ניואנסים, ואין לצפות שיוביל שינויים דרמטיים בכל הנוגע למערכת היחסים בין הציבור החרדי למדינת ישראל ולציבור החילוני. 

לרב אדלשטיין, כמו לרב קנייבסקי, אין היכולת להוביל את הציבור הליטאי בצורה דומיננטית כפי שעשה בזמנו הרב שך. הגידול והגיוון של הציבור החרדי - כמו גם העובדה שגדולי הדור בשנים האחרונות נכנסים לתפקידם בסביבות גיל 90 - מביאים לכך שעוצמתם הסמלית נותרה על כנה, אך השפעתם הממשית מצטמצמת והולכת. המגמה הצפויה היא המשך ביזור העוצמה של הנהגה זו. כתוצאה מכך צפויה לגדול היכולת של הפרטים החרדים במגזר הליטאי להחליט בעצמם על גורלם, שינוי שעשוי להיות דרמטי יותר מאשר השאלה מי יהיה "גדול הדור" הבא.