בעוד במכוני המחקר בארץ ובעולם שוקדים על מציאת חיסון מפני הקורונה ועל תרופה למחלה שגורם הנגיף, אפשר שהתרופה האולטימטיבית למניעת מגיפות, שאזכורים שלה נמצאים גם בכתבי מקובלים ידועים כמו רבי חיים ויטאל והחיד"א, נמצאת בהישג היד של כל אחד ואחת מאיתנו. רק קשה להאמין שמישהו מספיק אמיץ כדי לנסות אותה על עצמו.
"בזמן המגיפה, בר מינן", כותב רבי יוסף מולכו, חכם יהודי בן המאה ה-18, מחבר הספר "שולחן גבוה", "מי שנרגש בעצמו שניגף, כתב הרב הארי ז"ל שישתה השתן שלו עם מי לימון, והוא סגולה נפלאה לחתוך ארס המגיפה, בדוק ומנוסה, וכן נהגו רבים". כן, שתן עם מיץ לימון, זו התרופה. החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, סבר "שזו רפואה אמיתית, דרך טבע וחכמי הרפואה, מהרמב"ם ז"ל", והראשון לציון חכם בכור מיוחס רפאל, שחי בירושלים, ציין ש"בזמן הנגף בר מינן נוהגים קצת בני אדם לשתות מי רגליים".
ההמלצה לשתות שתן כתרופה למגיפה אמנם מיוחסת לאר"י, המקובל הצפתי בן המאה ה-16, אך כנראה שמקורה דווקא בספר "תעלומות חכמה" שכתב תלמידו, רבי חיים ויטאל. בספר זה, המוקדש לענייני רפואה, כימיה ואלכימיה, מציע רבי חיים ויטאל מאות מרשמים לתרופות והדרכות רפואיות אחרות, וביניהם גם כאלו שנועדו למניעת ההדבקה בדבר, מחלה שהייתה נפוצה מאוד באותם ימים, או לטיפול בחולים שכבר נדבקו. בין התרופות שהציע ויטאל למחלה: נשיאת אבני חן מסוימות, הזעה מרובה, הקזת דם, שתיית תרופות שונות ומשונות – שהמרשמים שלהן כללו גם שימוש בחומרים אקזוטיים כמו אבקת קרני צבי ואלמוגים אדומים, וכן, גם שתן.
"ישתה על הצום", כלומר, על בטן ריקה, "מעט מן השתן שלו עצמו, הראשון שישתין בקומו ממיטתו", כותב רבי חיים ויטאל, ואם בשתן לבדו לא די כדי למנוע הדבקה במגיפה, הנה מרשם נוסף מהספר: "ימס מעט צואת אדם יבשה ביין או מים, וישתה על הצום. יאכל על הצום ...מעשב רוטא, וצואת כלב לבנה מאובקת, ושומשומין ודבס (דבש ענבים), ומעט שתן נער".
ד"ר יעל בוכמן, חוקרת תרבות חומרית ורפואה בארץ ישראל של המאה ה-16, שחקרה את מרשמי הרפואה של רבי חיים ויטאל, מסבירה: "השימוש בשתן למטרות רפואיות שונות היה נפוץ מכיוון שבשל היותו נוזל סטרילי הוא נחשב כחומר מרפא, ובאמצעותו, כביכול, הגוף יכול לרפא את עצמו ממחלות. רבי חיים ויטאל תיאר בספרו בהרחבה את תסמיני מחלת הדבר ואת דרכי הטיפול בה והציע סדרה של אמצעי מניעה וטיפול שכללו גם תפילות מיוחדות ותרופות. הרבנים אז היו סמכויות רפואיות מקובלות ביותר, ואנשים הלכו אליהם כדי לקבל קמיע או מרשם רפואי. בתקופתם גם האמינו שהדבר הוא תוצאה של רעל שנכנס לגוף, ולכן השתמשו לטיפול במחלה בתרופות נוגדות-רעלים כגון שתייה של אבקת 'אבן הבדזהאר' יחד עם מי וורדים, והציעו מרשמים טיפוליים לפי הימים למחלה".
גם העיפוש נחשב אחד מגורמי הדבר העיקריים, והדעה שרווחה בימי הביניים הייתה כי דברים חמוצים יעילים במניעתו, לכן התיר רבי חיים ויטאל לחולים לאכול מוצרי מזון בעלי חומציות גבוהה, ובהם גם לימון ותפוז חמוץ. מכאן, כנראה, ההמלצה להוסיף מי הלימון לשתן, שיוחסה לאר"י ז"ל, על אף שהיא לא מופיעה במפורש במרשמי התרופות של תלמידו.
לדברי בוכמן, בארץ-ישראל ובסביבתה פרצו בימים ההם מגיפות קטלניות אחת לתשע עד עשר שנים, אבל רוב הדיווחים אינם מפרטים את סוג המחלה ולא ברור אם היה מדובר במגפת דבר או במחלות אחרות דוגמת אבעבועות שחורות, טיפוס הבהרות או קָרֶמֶת (אסכרה, דיפתריה). למעשה, בכל שנה בין השנים 1500 ל-1850 הייתה מגיפה קטלנית באחת מארצות המזרח, ובין 1701 ל-1750, למשל, נרשמו באיסטנבול בירת האימפריה העות'מאנית 37 מגפות גדולות וקטנות יותר, ועוד 31 בין 1751 ל-1800.
בצל המגיפות התכופות הציע רבי חיים ויטאל גם שלל עצות חכמות למניעת הדבקה – והן נראות כאילו נכתבו בימינו על מגפת הקורונה: "הנהגת הבריאות היא שייסגר בבית אחד ולא ייכנס שם שום אדם שאינו נזהר מלהתחבר עם בני אדם. וכל דבר של מאכל יכול לקבלו מידי מי שירצה תכף באופן זה שהמביאו יניחנו על גבי הקרקע וזה ייקחנו משם, אבל לא ייקחנו מידו ממש... ייזהר משייכנסו אצלו עד אשר ירחצו הבגדים או האדם... ואחר כך יעברו עליו ארבעים יום ואז יכניסם לביתו. ואם איזה אדם מדבר עמו בהיותו מחוץ לבית, גם צריך שיתרחק עד שלא יגיע אליו ההבל של האיש ההוא".
אם נחזור להצעה לשתות "השתן שלו עם מי לימון" כאמצעי מניעה וטיפול, הרי שהאר"י או תלמידו לא היו הראשונים שהמליצו על כך; למעשה, שתיית שתן הייתה פרקטיקה מקובלת למניעת מחלות עוד שנים רבות לפניהם, וכבר ברומא של העת העתיקה המליצו הרופאים על שתן טרי לטיפול ב"פצעים, כוויות, פיסורה, כאבי ברכיים ועקיצות עקרב"; שתן מעופש, לעומת זאת, שימש לטיפול בפריחת חיתולים אצל תינוקות, אחרי שעורב באפר; השימוש בשתן המשיך גם אל אירופה שהתמודדה עם מגפת "המוות השחור", יחד עם תרופות משונות אחרות כמו שפשוף הגוף בבצל, עשבי תיבול או נחש קצוץ, בליעת מינרלים ושתיית חומץ, ארסן או כספית. גם אבי הכימיה בן המאה ה-17, רוברט בויל, יעץ למטופלים מסוימים לשתות כל בוקר "כמות מתונה של השתן שלהם", רצוי בעודו "עדיין חם".
לאר"י עצמו התרופה הקדומה לא הועילה, ובה' באב של שנת 1572, כשהוא בן 38 בלבד, נספה המקובל בעוד אחת מהתפרצויות המגפה בגליל. הוא נטמן בבית העלמין העתיק של צפת, שם קברו נמצא עד היום ומשמש אתר עלייה לרגל של מקובלים וחסידים."למותר לציין שהמחקר המודרני לא תומך בשתיית שתן למטרות רפואיות, כך שאין באמור משום המלצה רפואית לשתות את השתן שלכם, עם מיץ לימון או בלעדיו".
למותר לציין שהמחקר המודרני לא תומך בשתיית שתן למטרות רפואיות, כך שאין באמור משום המלצה רפואית לשתות את השתן שלכם, עם מיץ לימון או בלעדיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו