"בדמייך חיי": מהפיגוע ליד בית הדסה ועד חזרת היהודים לחברון

זה היה "אירוע וודסטוק" הגדול בישראל - התכנסות ל"שבת חברון", עם כמעט מאה אלף איש בחברון. התקשורת לא הייתה. כנס בצביון יהודי מסורתי אינו מעניין אותה.

רוחם של האבות והאימהות הקבורים במערת המכפלה נישאה בידי המוני הבנים והבנות, שהתרפקו על המקום הקדוש ושמחו על החזרה לעיר הקודש חברון אחרי שהיישוב היהודי גורש ממנה במאורעות תרפ"ט. הרבבות שבאו אליה פקקו את הכבישים לפני השבת ובצאתה. איש לא התלונן. אווירת חיוך, שלווה ושמחה שרתה על הבאים. חן המקום על יושביו ועל באיו.

בכל פינה פנויה, משפחות הקימו אוהלים ופתחו שולחן שבת. בסמטת שפירא מתחם אנושי צפוף בעשרות אוהלים. המהדרים במצוות הקדימו ביומיים עם קרוונים ניידים, כדי לתפוש מקום בסמוך למערת המכפלה. מתחם גדול הוקם ממש מול "סמטת המוות", בין קריית ארבע לחברון, שבה נהרגו 13 אנשי ביטחון בקרב עם מחבלים. בסמוך, נחיל אנשים בלתי פוסק. כל מבני הציבור הפכו לאכסניות המוניות לאלפי אורחים. בתי התושבים היו פתוחים לכל, בדרכו של אברהם אבינו.

אוהל חב"ד הענק והמפואר עם נברשות אור מול המערה הכיל 2,500 סועדים. אוהל "הכנסת האורחים" של חברון התחרה על לב הבאים עם צ'ולנט לרבבות. בבנייני תנועת "נחלה", שנבנו בסמוך למערת המכפלה, זרימת מבקרים המונית ובלתי פוסקת. סדרני מועצת היישוב היהודי מכוונים את ההמונים ונהרת שמחה על פניהם. כדבר הזה לא ראו "האבות" במערה.

ההרכב האנושי מעניין. אין רוב לכיפות הסרוגות: "עםישראל!" מנייני ספרדים, ברסלבים, צעירים מהישיבות הציוניות התערבבו במנייני קרליבך וחסידיו, מנייני תימנים ומאות בלבוש חסידי שהגיעו בלתי מאורגנים. גם הלייטים והמסורתיים לבושים בצניעות.

הגאולה מתממשת

מקומץ משפחות, סטודנטים ותלמידי מרכז הרב - שהרב לוינגר ארגן להתארח בפסח במלון "פארק" בחברון - קם מחדש היישוב העתיק חברון ולצידו קריית ארבע, עיר ועם בישראל.

בעבורי, זו שמחה אישית לראות את הגאולה מתממשת, פורצת ממרחב הזמן שחלף מאותו ליל שבת שבו התרחש האירוע ששינה את חיי - הפיגוע ליד בית הדסה בחברון. כשהגעתי עם הרופאה למקום, היו מוטלים שישה הרוגים ופצועים. הם נפגעו מחוליית מחבלים שארבה לצעירים, אלה שנהגו לבוא בלילות שבת כדי לשיר לקבוצת נשים מקריית ארבע שהתבצרה בבית הדסה, בתביעה לאפשר חזרת היהודים לחברון.

שנתיים מחיי הוקדשו לתיקון העוול שהחל כשהבריטים גירשו את היישוב היהודי העתיק בחברון אחרי הטבח בתרפ"ט, ולנקום באמצעות בניה. בהנהגת הרב לוינגר, הבאנו להחלטת ממשלת ישראל לחזרת היהודים לחברון.

נגאלת העיר הקדושה מחורבנה בידי הבנים ששבו אליה. קמעה קמעה צומחת הגאולה, אף כי במחיר דמים. "בדמייך חיי".