לא רק יום זיכרון: יום השואה הבינלאומי הוא מאבק תודעתי

ביום השואה הבינלאומי התפקיד שלנו הוא הרבה יותר מזיכרון: הוא המאבק בסיפור המסוכן שאומות העולם מייחסות לנו בהתבסס על הערכים שנכתבו בדם ששת מיליוני אחינו.

החוקר הנודע שאול פרידלנדר אפיין את האנטישמיות הגרמנית כ"אנטישמיות גורלית". מדוע? כי היא התייחדה באמונה עמוקה שהמוות של יהודים יביא לגאולה מלאה לגרמנים ולעולם. זו ההגדרה של רשע טהור, משום שאינו מאפשר שום מוצא מלבד מוות לבני קבוצה מובחנת. זה בדיוק הרשע הטהור שראינו ב-7 באוקטובר, ובדיוק בגלל זה חשוב שנדע גם כיום לזהות כוחות של שנאה גאולית ולהבין שמולם אין דרך אחרת מלבד מלחמת חורמה.

את יום השואה הבינלאומי שחל היום, קבעו באו"ם רק לפני 20 שנה. אחרי נפילת הקומוניזם, התפנתה אירופה להסתכל להיסטוריה המרה שהתחוללה על אדמתה ולהקדיש יום שיעסוק ברצח העם היהודי בפרט ובערכים אוניברסליים בכלל. אותו רוע שהצליח לדבוק במדינות אירופה ובאזרחיהן, והביא להרג של עשרות מיליוני אנשים, בהם ששת מיליוני אחינו - היה חייב להינשא על נס ש"לעולם לא עוד".

מנגד, גם בתפיסות ובפרשנויות המתפתחות סביב אירועי השואה, יש גבולות מסוכנים שהופכים את קערת הערכים על פיה לא פעם. אנחנו במדינת ישראל מרגישים את המגמה המסוכנת הזאת במיוחד בשנה ורבע האחרונות. לכן, דווקא ביום השואה הבינלאומי אנחנו מחוייבים לחשבון נפש פנימי וחיצוני על האופן שבו אנחנו מבינים שואה ואנטישמיות בעבר ובהווה, ואיך אנחנו דואגים שההבנה הזאת לא תישאר בגבולות מדינת ישראל.

בתוך ההבנה החשובה הזאת, ישנה הזדמנות להסתכל על שני מרכיבים משמעותיים שמשקפים באופן מהותי את יכולתו של הרוע להוות מנוע הרסני: טכנולוגיה ומדע. שני אלו אפשרו לשואה להתרחש כפי שאנחנו מכירים, ולרוע הטהור לבוא לידי יישום. מול ההבנה הזאת, חשוב גם ללמוד מהיחס שבין מדע וטכנולוגיה על המערכה הנוכחית, לאו דווקא זו הצבאית.

כשמסתכלים על השואה כתופעה טכנולוגית - ברור שהתפתחות טכנולוגיה היא מגמה חיובית. היא מגדילה תוחלת חיים ואיכות חיים, אבל מנגד - היא גם יודעת להרוס את החיים. הרכבת, הטלגרם, הרדיו, עוד ועוד הישגים מהמהפכה התעשייתית איפשרו לרצוח שישה מיליון יהודים בזמן מאוד קצר. בהשוואה לימינו - מהפכת המידע של המאה הנוכחית היא פלא שאין לתאר אבל גם מאפשרת את הקיטוב האדיר, שקשה לדמיין לאן ייקח את החיים של כולנו.

גם למדע ולרפואה היה חלק משמעותי בתכנונה ויישומה של השואה. מדענים היו בלב ליבה של המכונה הנאצית, והכי גרועים היו הרופאים. הם הצטרפו פי שבע יותר ממספרם היחסי למפלגה הנאצית. את כל תהליך הפיכת גרמניה למדינת גזע הובילו מדענים, ולא מדעני שוליים. בחלק מהמקרים היה מדובר במומחים בעלי שם באירופה. החל משנת 1933, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, גנטיקאים, היסטוריונים ומדענים נוספים היו הקטר בהטענת תורת הגזע אבל גם בפרקטיקה שאיפשרה מאוחר יותר לרצוח מיליונים. הלקח פה הוא כפול: צריך להיזהר מגיוס מוסדות לטובת משטר אלים, ומנגד שתבונה אקדמית ללא פלורליזם יכולה להיות מתכון לאסון.

יום השואה הבינלאומי מתקיים בפעם השנייה ברקע 7 באוקטובר, בזמן שעדיין מוחזקים 90 חטופים בידי חמאס. בפער הזה שבין ישראל לעולם - הצפי הוא שדווקא ביום הזה ינסו להפוך על ישראל את לקחי השואה בטקסים ברחבי העולם, כמו שעשה אתמול נשיא אירלנד. בדיוק בגלל זה עלינו להיות אלו שנלחמים בזה ומביאים לעולם כולו את הלקחים שכולם צריכים ללמוד מהאירוע הנורא ביותר בתולדות האנושות. חשוב להבין קודם כל באופן פנימי ועמוק את הסיפור של השואה, ומנגד את חשיבות המלחמה שנלחמה מדינת ישראל בחודשים האלה. את ההבנה הברורה הזאת העולם צריך לשמוע דווקא היום, כדי שבאמת נוכל להבטיח ש"לעולם לא עוד".

ד"ר יואב הלר הוא היסטוריון חוקר שואה ויו"ר תנועת הרבעון הרביעי