"זהו קרב חיינו": הקהילה היהודית בארצות הברית יוצאת למאבק נגד האנטישמיות באוניברסיטאות

"אנחנו בקרב על חיינו. יהודים מפחדים לדבר כדי שלא יזהו אותם, אי אפשר לחבוש כיפה באוניברסיטאות הגדולות והנאורות בארה"ב. ליהודים בקמפוס בברלין ובמינכן לא היתה אפשרות לשנות את מצבם, פה בארה"ב יש לנו את הצו לשנות זאת. אנחנו צריכים לעזור לסטודנטים שלנו בקמפוסים להילחם".

צריך לקרוא את המילים הללו של אלן דרשוביץ, עורך הדין והמשפטן היהודי הבכיר בארה"ב, שוב ושוב. ושוב, כדי להבין את גודל הצרה של יהדות ארה"ב אל מול צונאמי האנטישמיות, ועימו ההתמודדות, הקשיים, שאלת הזהות היהודית־אמריקנית ודברים שהיו בסיס זהות מוצק שהפכו לשאלות הרות גורל.

בקומה ה־20 של הייל קלאב בניו יורק, כשהנוף האורבני העוצמתי של מנהטן ניבט מסביב, זר שנקלע לאירוע לא היה קולט את עוצמת הסופה שמכה ביושבים שם. את הוועידה יזם ארגון "שורת הדין" הישראלי, בראשות עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר, ובה השתתפו גדולי המשפיעים וארגוני ההשפעה ביהדות ארה"ב על כל גווניה - ולכולם מטרה אחת משותפת: יצירת אחדות ושיתוף פעולה בין הארגונים האקטיביסטים במאבק באנטישמיות, ומיגור התופעה.

שנאה חסרת תקדים

"מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס לפני שנה זעזעה את עם ישראל בארץ ובתפוצות. במקום לחבק את הקורבנות החפים מפשע, העולם פעל נגד ישראל בשנאה חסרת תקדים, עלילות דם, קריאות לרצח עם ואלימות. אויבינו חגגו את טבח היהודים, סילפו עובדות, התעלמו ממעשי אונס ותמכו בגלוי בחמאס. מטרתנו היא להשיב מלחמה גם בחזית ההסברה ולהבטיח שכל יהודי ירגיש בטוח בכל מקום בעולם", אמרה עו"ד דרשן־לייטנר.

דרשן־לייטנר: "אויבינו חגגו את טבח היהודים, סילפו עובדות, התעלמו ממעשי אונס ותמכו בגלוי בחמאס. מטרתנו היא להשיב מלחמה גם בחזית ההסברה ולהבטיח שכל יהודי ירגיש בטוח בכל מקום בעולם"

דרשוביץ בן ה־86 לא נרתע מתיאור האמת שמשתקפת לעיניו לאור האימה ששוררת בקמפוסים, גם אם היא חורגת מכללי הפוליטיקלי קורקט האמריקניים. "עומדים פרופסורים ודיקנים בעלי אג'נדה אנטי־ישראלית ומשקרים במודע. הם מלמדים את התלמידים אקדמיה של שקר. כיום, כדי להיות משהו בארה"ב, אתה חייב להיות אנטי־ציוני. דיברתי עם שני דיקנים - שניהם בעד ישראל והם לא מוכנים לדבר. הם מפחדים, הם שותקים. הם רועדים מפחד. אנחנו בסכנה גדולה - יותר מאשר בתקופת המקארתיזם".

לצד משבר ההווה, המשפטן הבכיר מביט קדימה כשהוא מחזיק בתחזית שחורה: "האנשים הללו בקמפוסים, הם מייצגים את העתיד של ארה"ב, אלו אנשים שיכתבו ב'ניו יורק טיימס' בקרוב, יישבו בחברות הגדולות שעושות עסקים עם ישראל. בעוד כמה שנים הם אלו שיישבו בממשל וכולם יהיו אנטי־ציוניים. זו סכנה ברורה ומיידית לישראל וליהדות ארה"ב.  

"תבינו את הסיפור מסיטואציה בקמפוס כמו באוניברסיטת UCLA: אם אתה אומר שאתה ציוני בהגדרה שלך - 14 אחוות לא ייתנו לך לדבר ותושעה מהן. זו ממש אוניברסיטת ברלין 1933 בהתחלת התיעוב נגד היהדות. זו בעיה קריטית, ולכן אנחנו חייבים להגיב אליה ולהיות שם כיהדות ארה"ב. להילחם, לא להוריד את הראש ולחשוב שזו סופה חולפת, יש פה שנאת יהודים קלאסית".

"לאחד לבבות ומוחות"

בין הדוברים בכנס היה הקומיקאי מייקל רפפורט, שלפני המלחמה לא היה מעולם בישראל. מאז הוא ביקר במחוזותינו חמש פעמים והפך לקול בולט ומשפיע בארה"ב, כשמטרתו להילחם בהסתה של גורמים פרו־פלשתיניים. רפפורט ייצג בכנס את היהודי האקטיביסט, שלא מרכין את הראש, עומד אל מול השנאה ומשיב מלחמה.

"אני לא יכול לעמוד מנגד מול אירועים כאלה, מול כל מה שקורה בישראל, מול 101 חטופים ומשפחותיהם ומול השנאה כאן אצלנו. זה מתסכל, אבל זה מה שמאחד אותנו. כל כך הרבה לבבות נשברו. כל כך הרבה מהלכים משפחתיים נעצרו במקומם.

"אנחנו לא עשינו כלום, אנחנו לא ראויים לשנאה הזו. בבוקר 8 באוקטובר, כאן בניו יורק, כשבישראל עדיין נטבחו אנשים, נשרפו בחיים ונאנסו, כאן בטיימס סקוור באו פעילים פרו־פלשתיניים וחגגו – 'מהנהר עד לים'! הם לא יכולים לטעון שהיה אז 'רצח עם' שקרי.

"אני לא אתן שום הצדקה לטרוריסטים האלה שביצעו את הטבח. אנחנו שקועים עד צוואר ברטוריקה אנטי־יהודית, ועכשיו גם באלימות. מעולם לא חשבתי שאצטרך להודות שב־2024 בניו יורק יהודים יצטרכו לפחד. אני נגעל ממה שקרה באוניברסיטת קולומביה היוקרתית לשעבר.

"אנחנו צריכים להילחם עם הלבבות שלנו, עם התפילות שלנו, עם המוחות שלנו - לעמוד בעוז ולא לקחת צעד אחורה. אל תחשבו על שום חלופה. אני מעודד את כולכם לעמוד זקופים. למדו יותר על יהדותכם. למדו על ההיסטוריה שלנו. עמדו זקופים וגאים. אין אשמה. עשינו את מעשה האשמה מספיק זמן. אין יותר בושה. עשינו מספיק. אין גמגום".

כשרפפורט סיים את דבריו, היה נדמה שבאי האולם היו זקוקים למישהו כמותו, שידבר אליהם בגובה העיניים, בשפה ניו־יורקרית, ללא פחד, וייטע בהם את התקווה שהם כה זקוקים לה. "בישראל נלחמים חיילים על מדינת היהודים, פה כל אחד מאיתנו הוא לוחם למען היהדות ולמען ישראל".

בהמשך עלה לבמה ההיסטוריון הבריטי דאגלס מארי. בתשובה לשאלתה של עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר "מה הופך אותך לכל כך תקיף בהגנה שלך על ישראל ועל העם היהודי?", הוא השיב: "עיתונאים צריכים להיות כנים ולנסות לחשוף שקרים. ככל שהשקר שמופץ גדול יותר, כך גדלה חובתך לפרום אותו".

מארי הוסיף: "אי־הצדק המובהק ביחס לישראל, הדרך שבה המדינה הקטנה הזו היא מושא של כל כך הרבה גינויים ברחבי העולם, חוסר הצדק העמוק ביחס שמקבלת ישראל בתקשורת והיעדר האמפתיה כלפי ישראל. ישראל היא המדינה היחידה באזור שבה אמריקני ירצה לחיות, אבל רבים כל כך רוצים להשמיד אותה.

"ראיתי את צה"ל בפעולה מקו החזית. ראיתי את הגברים והנשים המרשימים מבצעים משימות שאף אחד לא צריך לבצע. הם עושים זאת מאהבה ולא מתוך שנאה, ומעל לכל זה, הם צריכים לשאת בגינויי העולם".

עניין של מספרים

לשאלה מדוע לדעתו כל כך הרבה שונאים את המדינה היהודית הוא השיב: "זה משחק של מספרים - אין הרבה יהודים בעולם בהשוואה לכמות האנשים ששונאים יהודים. לזרוע התקשורת הישראלית יש תקציב קטן לעומת זה של 'אל־ג'זירה'. יש אשליה שאם הסכסוך הישראלי־פלשתיני ייפתר, אז יפרוץ שלום ברחבי כל העולם. זה בדיוק המסגור החכם של הסובייטים בשנות ה־60 לגבי ישראל, המסגור של ה־ANC שזהו נושא זכויות האדם של הדור הנוכחי, ואם תפתור אותו תוכר כמוצדק בדומה לנלסון מנדלה. וזה מה שהמוח הוטעה להאמין בו.

"הרעיון שפתרון המשבר הפלשתיני יפתור בעיות רבות הוא שגוי מיסודו. אפילו בלינקן אמר שאנחנו צריכים להתמקד ב'פתרון שתי מדינות'. כל זה הפך למדיניות רשמית של הפוליטיקה הן משמאל והן מימין".

מארי לא פסח על השנאה הפושה בארה"ב אצל ארגונים פרוגרסיביים פרו־פלשתיניים: "רוב המרצים והסטודנטים באמריקה חושבים שהם מכירים את העולם. אם הם יודעים דבר אחד, זה 'לא להיות נאצי'. הם לא מבינים שהם עצמם יכולים להיות הנאצי. כשרודפים אחרי סטודנטים בקולומביה וצורחים עליהם 'חזרו לפולין' כי הם חובשים כיפה, הם יכולים להיות הנאצי.

מארי:"אם יש משהו שרוב המרצים והסטודנטים בארה"ב יודעים להגיד זה 'לא להיות נאצי'. אבל הם לאמבינים שהם בעצמם יכולים להפוך לכאלו"

"אם מיעוט אחר היה מקבל את היחס שקיבלו יהודים אמריקנים בשנה האחרונה, היו נפתחות חקירות בלתי פוסקות. אבל זה לא קורה. לכם, יהודי ארה"ב, אני קורא לבנות בריתות. אל תשכחו את החברים שלכם, שתמיד היו שם. תהיו מאוחדים".