תזכורת מצמררת ל"ליל הבדולח": הזמן לפעול הוא עכשיו

בנובמבר 1938 חווה העולם כולו את תחילתה של השואה, עם "ליל הבדולח", פוגרום נוראי שכלל אלימות קיצונית כלפי יהודים. אתמול בלילה, 86 שנים אחרי אותו אירוע זוועתי, התרחש באמסטרדם פוגרום נוסף שהרגיש כאילו "ההיסטוריה חוזרת".

הסצנות המזעזעות מאמסטרדם, לינץ' מתוכנן ומתואם נגד אוהדי כדורגל ישראלים, צריכות לא רק לשלוח גלי הלם באירופה - אלא מהוות תזכורת כואבת למאבק הארוך והלא פתור של אירופה, ושל כלל העולם, באנטישמיות הגואה.

התקיפה האכזרית, בהנהגת קיצונים איסלאמיסטים, המכוונת לאנשים יהודים ברחובות, שונה בהיבטים רבים מ"ליל הבדולח"; כעת יש ליהודים מדינה חזקה משלהם, יש מי שידאג וינהל את האירוע, וגם היקפי הפגיעה הם כמובן שונים. אנחנו כבר לא צריכים לחכות ששאר העולם יפעל ויחלץ אותנו, אלא יכולים ופועלים בעצמנו.

ועדיין, הסיטואציה המזוויעה אליה נקלעו האוהדים שרק רצו לצפות במשחק כדורגל עוררה השוואות מצמררות ל"ליל הבדולח", והוכיחה שאנו עדים ליורשים האידיאולוגיים של הנאצים כיום, האיסלאמיסטים, הפועלים בשנאה ואלימות דומים, תוך שהם מבקשים לשפוך את דמנו, היהודים.

"אני שומעת את קול הרעם המתקרב, וסופו לקטול גם אותנו", כך כתבה אנה פרנק שבועות לפני שנתפסה במסתור יחד עם בני משפחתה. מה שראינו באמסטרדם לא היה אקראי; זה היה חלק ממסע הפחדה ושנאה גדול יותר, מתוכנן מראש, שכוון כלפי יהודים, וחלק מהשיא של האנטישמיות העולמית מאז ה-7 באוקטובר.

מדינות העולם חייבות להבין; היהודים איבדו את תחושת הביטחון האישי שלהם. קרו מקרים רבים בהיסטוריה בהם יהודים נאלצו לעזוב מדינות שבהן הרגישו פחות בטוחים, ועכשיו, הם שואלים את עצמם את אותה שאלה: עד כמה אנחנו בטוחים באירופה?. אם רשויות ושלטונות החוק לא יטפלו באנטישמיות, באלימות ובטרור ביד קשה באופן פרו-אקטיבי, היהודים יעזבו ויחזרו לישראל, תוך שהם משאירים אותם להתמודד לבד עם הקיצוניות שמגיעה לשיאים חדשים, וכבר לא תופנה רק כלפי היהודים.

השאלה אינה רק לגבי בטיחותן של קהילות יהודיות; מדובר ביכולת או בנכונות של אירופה להתמודד עם הקיצוניות הגוברת בגבולותיה. במשך שנים איחרו השלטונות להכיר בעלייתו המסוכנת של האסלאם הקיצוני, וגם כאשר כן, המאמצים לבלום אותו היו לרוב לא יעילים מספיק.

החל מההפגנות האנטי-ישראליות שהופכות לאלימות ועד לאירועי ונדליזם והתקפות פיזיות על כל אדם ומוסד שהם רואים כאויב, אירופה היססה פעמים רבות להדוף דברי שטנה וקיצוניות אלימה בדרכים שיגן ביעילות הן על היהודים שלה. והאוכלוסייה הכללית.

כדי שאירופה תימנע מאסון נוסף, עליה להתעמת עם המציאות ולהכיר בכך שהפכה לגן עדן לאידיאולוגיות קיצוניות המבקשות להרוס את החיים היהודיים, כמו גם היבטים מרכזיים בחיים האירופיים.  זו לא בעיה שאפשר להקטין אותה או להתעלם ממנה. עלייתה של האנטישמיות האלימה היא לא רק סוגיה יהודית, היא סוגיה אירופית, והיא מהווה איום על יסודות החופש, הדמוקרטיה וזכויות האזרח האירופיות.

הזמן לפעול הוא עכשיו. אירופה חייבת להתחיל לנקוט בצעדים קונקרטיים כדי להבטיח את שלומם של אזרחיה היהודים על ידי טיפול במקורות הרדיקליזציה, פגיעה בקבוצות שנאה אלימות והפסקת הסובלנות כלפי אנטישמיות בכל צורה שהיא.

יהודים לא צריכים לחשוש לחייהם רק בגלל מי שהם, ועל אירופה להבהיר שלא תסבול, ולו לרגע, שנאה ברחובותיה. לקחי ההיסטוריה ברורים: שנאה, ברגע שמאפשרים לה להתקיים ולהתגבר, עלולה בקלות לזלוג לאלימות וטרור.

אירופה חייבת לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי, ועל היהודים לדעת שביטחונם לא יהיה נתון עוד לנוחות פוליטית או להכחשה. אם אירופה לא תפעל בנחישות, היא תישאר להתמודד עם תוצאות חוסר המעש שלה, בדיוק כפי שעשתה לאחר זוועות השואה.

סשה רויטמן-דרטווה, מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות