"נחשפתי למראות הגרועים ביותר": מתנדבת זק"א מסרה את עדותה - והדמעות זלגו

מאות פוליטיקאים ואנשי ממשל התכנסו בקישינב שבמולדובה לטקס לציון 76 שנים לישראל, שיזם שגריר ישראל במולדובה הרב ד"ר יואל ליאון.

בין המשתתפים: סגן ראש ממשלת מולדובה, שר התרבות של מולדובה, שגרירי סין, ארה"ב ומדינות אירופה, ראשי ארגוני האו"ם וארגונים בינלאומיים אחרים, רבני ובכירי הקהילה היהודית מכל רחבי מולדובה ואישי ציבור נוספים.

האווירה באירוע, שהתקיים בצל המלחמה שעודנה מתנהלת בישראל ועל רקע הזוועות שאירעו בשבעה באוקטובר, הייתה מעורבת: חגיגית מצד אחד ובעלת התייחסות מכובדת לטבח ולחטופים שעודם בשבי מצד שני.

במהלך האירוע הוצגה למשתתפים "קפסולה 7.10" של מוזיאון "אנו". הקפסולה כללה תערוכת ציורים מרגשת של 25 אמנים שנפגעו מהטבח ב-7 באוקטובר 2023 או נהרגו במהלך המלחמה בעזה, פלייליסט מיוחד עם שירים שחוברו לזכר האירועים וכן וידיאו מרתק שהציג 300 תמונות שתיעדו את האירועים הטראגיים ואת ההתאוששות מהם בחודשים שלאחר מכן.

את האירוע הנחה שגריר ישראל במולדובה, הרב ד"ר יואל ליאון, שנשא דברים מרגשים על חוסנה של מדינת ישראל ועל חשיבות זיכרון קורבנות הטבח ושחרור החטופים. נאומים מרגשים נוספים נשאו סגן ראש הממשלה של מולדובה, שר התרבות של מולדובה, שהדגישו את הקשר החם בין ישראל למולדובה, גינו את החמאס וחזרו על הסולידריות שלהם עם מדינת ישראל. גם נציגת ארגון "נתיב" במולדובה נשאה דברים.

שיא הערב היה העדות המרגשת של ולרי דיקשטיין, מתנדבת בארגון זק"א, שחלקה עם הקהל את חוויותיה מהטבח ב-7 באוקטובר. סיפורה הנוגע ללב לא השאיר אף עין יבשה בקהל. "לפני שנתיים, ב-24 בפברואר 2022, חיי המשפחה שלי התהפכו ב-360 מעלות", היא סיפרה. "זו היתה ההתחלה של המסע שלנו - עזבנו את ביתנו בקייב ב-28 בפברואר 2022 ויצאנו לבלגיה שם בעלי הוא משם. הנתיב שלנו עבר דרך מולדובה. כשהגענו למולדובה, היינו עדים לכאוס גדול, אלפי פליטים אוקראינים מחוסרי כל, שטפו את המדינה. לא יכולנו לעמוד מנגד, לכן נשארנו במולדובה והתחלנו לסייע בכל הדרך שיכולנו.

''פתאום, ב-4 במרץ קיבלנו שיחת טלפון מאוקראינה, ביקשו מאתנו לסייע לפנות משפחה מקייב שנפצעה מהטיל הרוסי הראשון שפגעה בבניין דירות בקייב. האם והבן היו פצועים קשה. וכך הכל התחיל - פינוי אחרי פינוי אחרי פינוי".

היא סיפרה שיחד עם הדיפלומטים הישראליים במולדובה הם עבדו יום ולילה, עם מטרה אחת בראש - להציל חיים ולעזור לאנשים, לתת להם הזדמנות חדשה בחיים. "בעיקר פינינו ניצולי שואה קשישים שלא היו מסוגלים לנוע בכוחות עצמם בגלל מצבים רפואיים או פציעות וכו'. גם עזרנו לילדים, נשים, חיילים - לכל מי שהיה זקוק לטיפול רפואי ופנה לקו החירום של זק"א. פתחנו תחנה רפואית זמנית במולדובה שסיפקה טיפול רפואי לפליטים. ביצענו יותר מ-16 טיסות פינוי רפואי עם אנשים חולים ופצועים קשה. לאחר כמעט שנה סגרנו את התחנה במולדובה וחזרנו לקייב".

מספר ימים לפני הטבח היא הגיעה לישראל כדי לחגוג את החגים עם ילדיה ונכדיה המתגוררים בארץ. "בשבת ה-7 באוקטובר, התעוררנו בשעה 6:30 לקולות האזעקות. בעלי ואני הסתכלנו זה על זה, חשנו שמשהו לא בסדר. אבל, לא הבנו לגמרי מה קורה. אזעקות שכיחות בהרבה אזורים בישראל אבל לא בבית שמש - אנשים שם כמעט שלא מכירים את קול הצופרים. לאחר זמן מה התחילו להגיע הודעות למכשיר הקשר של בעלי אבל לא ניתן היה להבין באמת מה קורה. צריך לציין שלא הבאתי את מכשיר הקשר שלי מקייב, מעולם לא דמיינתי שיהיה סיכוי שאשתמש בו במהלך החופשה בישראל.

''בסופו של דבר הודיעו ממטה זק"א שכל מי שמסוגל לעזור צריך להגיע לעוטף. יצאנו מייד, בבגדי שבת שלנו. התחנה הראשונה שלנו הייתה בבית החולים ברזילאי באשקלון, שם ביקשו מבעלי לעזור לטפל בגופות המגיעות, לקחת טביעות אצבעות וכדומה. אני הלכתי קצרות לעזור בחדר מיון אבל כבר היו שם כבר מספיק מתנדבים, אז חזרתי ליד בעלי והמתנתי. מה שראיתי שם היה רכבים מכל הסוגים שפשוט הגיעו עם גופות ופרקו אותן. הגופות עברו טיפול ראשוני ונארזו בשקי פלסטיק לפני שהעלו אותם למשאיות שהסיעו אותן לתחנה הבאה".

משם היא המשיכה לשטח מסיבת ה'נובה' ברעים, כשהמחבלים עדיין מנהלים קרבות עזים בשטח ויורים על כל מי שמתקרב. במשך ימים ארוכים היא פעלה יחד עם מתנדבי זק"א באיסוף הממצאים בשטחי העוטף תוך שהיא נחשפת לזוועות שהדעת לא יכולה לסבול. שבועות לאחר מכן היא הצטרפה למשלחת האו"ם לז'נבה כדי להעיד על מה שראתה.

"נחשפתי למראות הגרועות ביותר שבן אדם יכול לדמיין. כל פעילות ומשימה שעשינו הייתה אפשרית רק בזכות צוות האנשים המאוחדים שלנו. זו הייתה חוויה שטלטלה ועיצבה אותנו מבפנים ומבחוץ. למדנו ערכים של סבלנות, חוסן וחמלה. למדנו לא לעשות תוכניות ארוכות טווח", היא אמרה לסיכום. "אנחנו עדיין כאן ויש לנו דור עתיד לגדל, אז נמשיך את המשימות היום ימיות שלנו ולא ניתן לאף אחד מהאויבים שלנו ולמי שרוצה להשמיד אותנו למחוק את החיוך שלנו, את השמחה שלנו ואת מי שאנחנו. עם כל הקושי ואבדות הקשות שמסביבנו נמשיך ללכת עם ראש מורם".