אחת התופעות המוכרות בזמן מאבק שמתפרש על פני תקופה ארוכה, היא שהמוחים והנאבקים הופכים מבלי משים לבבואה של התופעות והאנשים שנגדם הם נלחמים.
אדם שחי בבית שבו אלימות היתה לחם חוק, עלול להפוך לאיש המחקה התנהגויות אלימות ואגרסיביות - כאלה שנשבע לעצמו למגר. זה בדיוק מה שקורה כעת לחלקים מאנשי המחאה, שמורידים אותה מהפסים לקראת התרסקות מפוארת.
זה החל במצעד השפחות בבני ברק, כאשר בכירות ממשתתפיה קראו להגיע לעיר בבגדים מינימליים. הפגנת התרסה שהעלתה אצל רבים מתומכי המחאה את השאלה האם בשל כך יצאו מהבית. מלחמת אזרחים מכוערת ולא מאבק מושכל על כמה עקרונות חשובים.
זה המשיך במראות הכואבים שחזינו בהם ביום כיפור האחרון. בשם המלחמה על מרחב חילוני-ליברלי וחופשי ממחיצות במרחב הציבורי, נחצו קווים שלא חזינו בהם בשנים אחרות. דחיקה אלימה ואגרסיבית של מתפללים חילונים שרצו להשתתף בתפילות ביום הקדוש בשנה. נשים בכיסויי ראש דמעו מול צעקות ותמונות שגרמו לרבים מהמפגינים נגד הרפורמה לחשבון נפש.
שיא נוסף של אלימות עיוורת נפרץ אמש, במוצאי חג הסוכות, כאשר קבוצת גברים חילונים הפגינה ב"הירואיות מרשימה" ופוצצה הקרנה שיועדה לנערות ונשים חרדיות בשם המאבק המקודש על אי-הפרדה במרחב הציבורי. כבשת רש צנומה שנשחטה באטימות על מזבח הליברליזם.
הנימוק שאותו משמיעים המצדדים בגזלת ערב מהנה לנערות חרדיות בבריונות עטופה בצדקנות, הוא משפט שאותו הם משמיעים בגאון בכל עת שבה מופנית ביקורת כלפיהם - "החוזה נפתח מחדש". שלוש מילים שמשמעותן הן כי מבחינתנו, ברגע שקראתם תיגר על החילוניות שלנו, הכל נפרץ והכל מותר, כולל דריסה של נערות צעירות ותמימות.
השאלה הנשאלת היא מה השלב הבא במסגרת פתיחת החוזה מחדש? פריצה לשירותי נשים? למקוואות נשים? למניינים בבתי כנסת? מה שהמוחים הללו עלולים לגלות הוא שהחוזה נפתח מחדש גם מבחינת התומכים שלהם שהעניקו להם אורך נשימה ותמיכה בלתי מסויגת. גם עבור מעשים שקשה היה להם לבלוע כגון רדיפה אחר חברי כנסת ואישי ציבור, או פריצה אלימה למשרדי קהלת.
במידה ואותה קבוצה ולא תשכיל להתעורר על עצמה ולבחור בשום שכל את המאבקים שלהם, הם אולי ינצחו בקרב על אולם במתנ"ס שכוח אל, אבל יפסידו במערכה הכללית על דעת הקהל שנפשו השפויה סולדת ממראות שכאלה
התומכים שכנעו את עצמם שבמסגרת המלחמה על החיים צריך לסתום את האף. דא עקא - שמראה הגברים החסונים מול הנערות החרדיות, הוא מראה אחד יותר מדי. קשה למצוא קונים רבים לסחורה הזו אצל אנשים מן היישוב, שהצביעו ברגליים מדי שבוע נגד מדיניות הממשלה, נגד הרפורמה, ומוצאים עצמם כעת תומכים בהטרדת נשים והדרתם.
במידה ואותה קבוצה ולא תשכיל להתעורר על עצמה ולבחור בשום שכל את המאבקים שלהם, הם אולי ינצחו בקרב על אולם במתנ"ס שכוח אל, אבל יפסידו במערכה הכללית על דעת הקהל שנפשו השפויה סולדת ממראות שכאלה. את התשובה המיידית לכוחנות הזו יוכלו לראות אנשי המחאה בבחירות המוניציפליות. אם כוחם לא יגדל ואף יתמעט - הרי שזו קריאת אזהרה מהבהבת באדום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו