תשעה באב הוא יום תענית מדרבנן ושיא תקופת האבלות של ימי בין המצרים. זו התענית החמורה ביותר מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש, שבמהלכה מתאבלים על אסונות שונים שהעם היהודי חווה לאורך השנים, ובעיקר כאלו שהתרחשו סמוך לט' באב. על פי המסורת, האירועים האלו הובילו לגלות עם ישראל, שארכה כ-2,000 שנים.
זהו תאריך שנבנה מהאות ט' ביום הלידה ומחודש אב. ניתן להביא מהם ערכי היום הזה גם לפי התבוננות דרך הנומרולוגיה הקבלית. על פי הקבלה, האות ט' מביאה איתה הרבה טוב וחסדים, אבל על מנת להגיע אליהם יש צורך להתגבר על הגאוותנות ועל היהירות, שגם הן מנת חלקה של האות.
האות הזו גם מביאה איתה ערכים של אגו וכוחניות. כאשר מסתכלים עליה גם ביום הלידה העברי, נכנסים בה תדרים של אי-מציאת עמק השווה, ולכן לומדים להתפשר ולכן צריך להתחיל לבנות מחדש – בדיוק מה קרה בחורבן. כאשר בני ישראל לא הצליחו להתגבר על המחלוקות והאגו, הם חוו חורבן שנועד "לאפס" את הכל מחדש. כמו אתחול למערכת.
בגימטרייה העברית, חודש אב הוא חודש 5, שבא להעביר אותנו שיעורים בכדי שנוכל להגיע להתחדשות. אב מביא איתו את כוח הבריאה מחדש, והוא מאופיין באנרגיה של אש שיש בכוחה לייצר חיים, והיא כל הזמן מתחדשת ונבראת מחדש. מצד שני, לאש יש גם כוח לכלות ולשרוף הכל מסביבה.
השילוב של יום הלידה ט' וחודש אב הוביל להתנגשות בין העוצמות של כל אחד מהם. הכוחניות והגאוותנות של האות ט' עלו על היכולת להתחדש ולברוא את המציאות מחדש תוך כדי תנועה, והאנרגיה של האש, שנובעת מחודש אב, כילתה כל מה שהיה מסביבה.
למעשה, ההתנגשות הזו מנעה מעם ישראל לראות אחד את השני – וזה הדבר שהוביל לחורבן הבית.
