"התקווה", מתוך האפר

הקשיבו לדיווח של ה-BBC על קבלת השבת הראשונה בברגן-בלזן לאחר שחרורו. ודאי תשמעו שמגבירים את הקולות של היהודים פעמיים:

"הפעם הראשונה היא בעת שירת "התקווה".
הפעם השנייה היא כאשר הרב של הצבא הבריטי קובע: "עם ישראל חי (בעברית)! בני ישראל חיים (באנגלית)!"

שימו לב לתרגום שבו בחר הרב כדי לתרגם את המילה "עם". במקום להשתמש ב-"People" הוא השתמש ב-"Children" (בני).

על רקע ההרס של השואה, הרב כבר אז היה סמוך ובטוח שדור חדש של יהודים יעלה מן האפר.

באופן דומה, גם אנחנו חייבים להאמין בעתיד, במיוחד פה במצעד החיים.

כי הרי מה הוא מצעד החיים אם לא מצעד בזמן, מצעד שבו צעירים יהודים עם ראש מורם וללא מורא מחזירים לאחור באופן סמלי את המשלוחים הארורים לאושוויץ?

בעוד אנחנו מבכים את ששת מיליון הקדושים, הבה נעלה על נס את כל מה שהעם שלנו הצליח לבנות מחדש בשמונה העשורים שחלפו מאז.

ובעוד אנחנו שרים את "התקווה" עבור ישראל האהובה שלנו לרגל 75 שנות קיומה, הבה נצמיד את המילה "תקווה", הלב של ההמנון, לביטחון העצמי שלנו שעם ישראל חי. ואם נשתמש בגרסא המלאה: עם ישראל חי וקיים.

העם שלנו חי, וימשיך להתקיים!

גילוי נאות, ד"ר מרים אדלסון היא מו"לית "ישראל היום"