רצח, שירה ומשפט ראווה: חמש נשים מפתיעות בתנ"ך

מלכים ושופטים, כוהנים ונביאים. התנ"ך שלנו מתחקה בדרך כלל אחר הגברים המובילים את עם ישראל בזמנים של משבר ושל פריחה, של שחרור ושל חורבן. אבל גם בימי קדם, כשלא דובר כלל על זכויות נשים או על מעמד האישה, בין סיפורי התנ"ך אנחנו נחשפים לנשים שעלו לגדולה והושיעו את העם, או לחלופין לנשים שדרדרו את בני ישראל מבחינה מוסרית.

קחו למשל את רחב. בין אם נלך לפי פירוש רש"י והמורות לתנ"ך מהיסודי שאמרו שהייתה מוכרת מזון, ובין אם נלך לפי פשט הכתוב שהיא הייתה אישה זונה, הרי שהמקצוע שלה רק מזמן לה הזדמנות יוצאת דופן כאשר מרגלי יהושע מגיעים לביתה.

באותו רגע האופי של רחב עומד למבחן, והיא מתגלית כאישה אמיצה ומלאת תושייה. אפילו שלא הייתה חלק מעם ישראל, היא ראתה נכונה את מה שתושבי הארץ לא שמו לב אליו. היא הבינה שכנען עומדת להיכבש על ידי עם ישראל והחליטה לעשות מעשה. רחב הסתירה את המרגלים והצילה אותם משליחי מלך יריחו שחיפשו אחריהם, אבל בתמורה לכך, היא דרשה הגנה עליה ועל משפחתה. ואכן, כשכל אנשי יריחו נהרגו בכיבוש העיר, רחב ומשפחתה ניצלו בזכות החוט האדום ששלשלה מאדן חלונה.

דוגמה אחרת היא דבורה הנביאה. דבורה אשת לפידות היא השופטת היחידה בספר שופטים שעסקה בדרך שגרה בעשיית הצדק. היא אף יכולה לשמש מופת למנהיגה שהובילה את ישראל מבחינה מדינית ורוחנית תוך האצלת סמכויות. בשירה המיוחסת לה היא יודעת לחלוק כבוד לשותפים ולנזוף במשתמטים מהקרב.

רבים סמכו על דבורה שתושיע אותם כאשר יבין מלך חצור ושר צבאו סיסרא החלו להשתלט על האזור ולשעבד את העם. עם מינויו של ברק בן אבינעם למפקד הצבא, הוא לא היה מוכן לצאת לקרב בלעדיה. נראה שלא היה אפשר לוותר על הנוכחות ועל הליווי שלה. אלא שדבורה הסכימה ללוות את ברק בתנאי אחד: שלא יחסל את סיסרא וישאיר זאת לידי אישה.

וכך אנו מגיעים לגיבורה אחרת – יעל אשת חבר הקיני. כמו רחב, גם היא לא הייתה חלק מעם ישראל, אבל שיוכה לחבר הקיני הוא סימן לקשר שלה ליתרו חותן משה. יעל מפתה את שר הצבא סיסרא להיכנס אל האוהל שלה בדיוק כשהוא נמלט מהתבוסה בקרב לברק בן אבינעם. היא מרגיעה אותו עם משקה של חלב (אפילו שביקש מים), מכסה אותו וכשהוא כבר נרדם, היא מגיעה בשקט והורגת אותו עם יתד.

היתה זו מכה אנושה לכוחו של יבין מלך כנען, שכבר הפסיד בקרב מול עם ישראל, וכך שקעה קרנו על פי המקרא. לא בכדי בשירת דבורה מוזכר שבזכות מעשה זה שקטה הארץ ארבעים שנה. השירה גם משבחת את התושייה של יעל, שלא היתה חלק מהעם, בעוד שגברים משבטי ישראל השתמטו מהקרב.

תושייה מסוג אחר לגמרי נוכל למצוא אם נחזור קצת אחורה לסיפורה של מרים אחות משה. לפי המתואר בספר שמות, מרים גילתה תושייה כפולה. היא ליוותה מרחוק את התיבה שבה שכב אחיה התינוק משה - לו הייתה נתפסת כנראה שגורל שניהם היה רע ומר. אבל לא מדובר רק על השגחה פאסיבית. כשמרים מבינה שבת פרעה הולכת לאמץ את משה, היא מיד מציעה לה אישה מניקה עברית שהיא כמובן - האמא שלה. כך מרים הצילה את המושיע של עם ישראל.

מעשה עוולה

לסיום, אי אפשר לא להזכיר גם את הנשים שדרדרו את עם ישראל בתנ"ך. הבולטת ביותר מביניהן היא איזבל, נסיכת צידון ורעייתו של המלך אחאב. בימיו ממלכת ישראל ידעה שגשוג כלכלי לצד עבודת אלילים והידרדרות מוסרית. למעשה, איזבל היא זו שמשמרת את פולחן הבעל ודוחפת את אחאב לאחד ממעשי העוולה המפורסמים ביותר בתנ"ך.

כאשר אחאב חפץ לרכוש את הכרם של שכנו נבות, הוא פונה אליו בהצעה לרכוש את השטח. אלא שנבות מסרב ואחאב שב לביתו ללא כלום. כאן נכנסת לתמונה איזבל שמבטיחה לאחאב כי תשיג לו את מבוקשו. היא מארגנת משפט ראווה עם שני עדי שקר שטוענים שנבות קילל את אלוהים ובהתאם לכך הוא נידון למוות בסקילה. לאחר מכן היא שולחת את אחאב לרשת את הכרם. על מעשה זה אמר אליהו הנביא את המשפט המפורסם: "הרצחת וגם ירשת?"

מדובר בעוולה מוסרית כה גדולה, עד שהנביא אליהו מנבא בעטיה את הכחדת השושלת של אחאב. ואכן, סופה של איזבל היה אכזרי למדי. המלך יהוא ואנשיו דואגים שאימו של יהורם בן אחאב תושלך מהחלון אל מותה. ואת בשרה, אוכלים הכלבים.

לעוד פרטים, סיפורים ומידע מעניין מהתנ"ך היכנסו לאתר מיזם 929.