איפה המלכה שלנו? בדקנו מה דעת היהדות על הנהגה נשית ומי יכול להפוך לבן מלוכה

כשהייתי בבקו"ם, ראיתי את ה"פז"מניקים" שהגיעו כחצי שעה לפנינו לבסיס הקליטה והמיון במחנה תל השומר, כאשר הם כבר עומדים בשלשות ומצדיעים למפקדים הגדולים מהם במספר חודשים בודדים ביראת כבוד.

בלילה, כאשר כבר היינו במחנה האימונים לתחילת אימוני הטירונות, עלו בי מחשבות ותהיות בדבר גינוני הכבוד והטקסיות הרבה אשר מהווה מרכיב חשוב בניהול צבא, גם בעידן המודרני. מאידך, הדבר חייב אותי להתארגנות מחדש גם במובן הרוחני, שכן בצעירותי לימדו אותי בדבר החשיבות להתפלל באימה וביראה, כראוי לעומד לפני מלכו של עולם, גם אם בפועל התפילה לא הייתה תמיד כזו. אולם כאשר אתה נרעש ונפחד לפני מפקד בן 19, אתה חייב לשדרג את הופעתך גם בזמן השיח האישי בינך ובין בוראך.

בימים אלה, בהם ארונה של המלכה אליזבת נע במסע ארוך ומייגע אל מנוחתה האחרונה, אנו עדים ביתר שאת לגינוני הכבוד המלכותיים השזורים בדנ"א של האומה הבריטית, המנהלת בדואליות מופתית מונרכיה מלכותית ודמוקרטיה שלטונית, אשר לאו דווקא מהולה בגינוני המלכות הבריטית.

עדות לכך ניתן לראות בבית הנבחרים הבריטי, כאשר על השטיח שבמרכז החדר, בקרבת כל שורת ספסלים, מצויר קו אדום. המרחק בין הקו האדום שלפני שורת ספסלי הממשלה, לקו האדום שלפני שורת ספסלי האופוזיציה, הוא מרחק של שתי חרבות. על פי כללי בית הנבחרים, חברי הבית אינם רשאים לחצות את הקווים בזמן מחלוקת, זאת על מנת למנוע מחברי הממשלה לתקוף את חברי האופוזיציה בחרבותיהם, ולהיפך.

גם כיום, מעבר לחרצובות לשונם של חברי בית הלורדים ובית הנבחרים, הרי שלעיתים המקום מהווה זירת קרב אלימה עד כדי דם, יזע ודמעות.

במהלך ההיסטוריה הופרעו דיוני בית הנבחרים פעמים רבות, הן בשל התנהגות אלימה של הנבחרים והן  בשל צעקות הקהל, אשר רשאי לצפות בכל הדיונים והישיבות. הקהל אף זרק חפצים לעבר הנבחרים (למשל קמח, עלונים וזבל פרות). בשנת 1642, פרץ המלך צ'ארלס הראשון ועימו חיילים במטרה לעצור חמישה מחברי בית הנבחרים שהתנגדו לפעולות המלך. בעקבות אירוע זה, החלה המסורת לפיה נאסר על המלך להיכנס לאולם בית הנבחרים (בניגוד לאולם בית הלורדים).

ועם כל זאת, האווירה המלכותית של בריטניה כולה מורגשת גם בהיכלי הדמוקרטיה, ויראת הכבוד אשר רוחשים למשפחת בית המלוכה ולעומדים בראשה מעוררת השתאות, כל שכן לנוכח ההתנהגות השונה עד מאוד בבית המחוקקים.

היהדות חלוקה בדבר החיוניות והצורך בהמלכת מלך על עם.

מחד, יש ציווי מפורש בתורה  "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים, פרק י"ז).

מאידך, מלשון הפסוק נראה שמדובר בהתניה – אם מעוניינים במלך ככל העמים, מפאת החשש שלא יוכלו להגיע לקבלת החלטות מושכלות לאור ויכוחים ומחלוקות פנימיים, יש למנות מלך בהתאם לכללים המופיעים בתורה.

בהתאם לכללים המופיעים בתורה, כגון אי היותו נכרי מעם אחר אלא "מקרב אחיך", שלא תהיה זו מלכה כי אם מלך – נראה כי אחת מהסיבות לכך נובעת ממניעת קונפליקט בנושאי ירושה, נחלות ותפקידים העוברים בירושה מאב לבן. בהקשר זה, סבר הרב עובדיה יוסף זצ"ל כי אסור למנות על ישראל אישה כמלכה או כראש ממשלה, כל עוד שיש מלך אחר שראוי להנהיג כמותה באותה העת, אולם אם היא בעלת כישורים ייחודיים ובעלת יושרה רוחנית והנהגתית אשר יכולה להציל את ישראל ולהובילם לדרך הישר, יהיו רשאים למנות אף מלכה. בנוסף לכך, יש להקפיד שלא יהיה המלך גר מכיוון שזיקתו המשפחתית אינה רתומה לחלוטין לעם עליו הוא ימלוך. כמו כן, על מנת לקבע את מעמדו וכבודו ולמנוע זילות בתפקיד נוסף, עוד סייג בחז"ל – שלא יהיה פועל שעבד בעבודות בזוויות ולא מכובדות כגון בלן (אחראי בתי מרחצאות).

זו גם הסיבה ששמואל הנביא הופתע מבקשתם של העם שימליך עליהם מלך, שהרי נראה כי באם מצליחים להתעלות על הקונפליקטים ללא אגו ומשחקי כבוד, הרי שתפקיד המלך הינו מיותר. ואכן, זוהי הבנתם ותפיסתם של חלק מהפרשנים הקדומים, כמו רב סעדיה גאון ורבי אברהם אבן עזרא (תקופת ימי הביניים). אך נראה שרוב הפוסקים במהלך ההיסטוריה היהודית ראו במינוי מלך חובה וציווי, וכפי שמצוין בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין (דף כ' עמוד ב') – שהראשונה מתוך שלושת המצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ ישראל, היה להעמיד להם מלך.

חשיבות דמוקרטית

"ספר החינוך" (שמתאר את כל תרי"ג המצוות שמופיעות בתורה), אשר נכתב בסביבות שנת 1300 לספירה ומחברו אינו ידוע, מפרט את הסיבה לחשיבות המלוכה דווקא בחברה דמוקרטית: "... מפני שדעות בני אדם חלוקין זה מזה ולא יסכימו כולם לעולם לדעת אחת לעשות דבר מכל הדברים, ומתוך כך יצא מביניהם הביטול והאסיפה בפעולות, ועל כן צריכים לקבל דעת אחד מהם אם טוב ואם רע, למען יצלחו ויעסקו בעסקו של עולם, פעם ימצא בעצתו וחפצו תועלת רב ופעם ההיפך, וכל זה טוב מן המחלוקת שגורם ביטול גמור".

עם זאת, הרמב"ם רואה במלך בעל תפקיד רוחני דתי שבאחריותו למלא את העולם צדק וללחום את מלחמות ה'. ואילו האדמו"ר השלישי לחסידי חב"ד, בעל ספר השאלות ותשובות "צמח צדק", ביאר כי על פי החסידות, תפקיד המלך היהודי הינו כדמות רוחנית ראשונה במעלה אשר כפופה לאלוקים וממילא מחברת את העם ל"מלך מלכי המלכים" מלכו של עולם.

העיתונאי אנשיל פפר, אשר היה שליח עיתון "הארץ" לממלכה המאוחדת, ציין באחד ממאמריו כי  "אחת הסיבות לפופולריות ארוכת הימים של המלכה אליזבת היא העובדה כי בכל שנות מלכותה, היא כמעט אף פעם לא ניצלה את זכויות היתר שלה ולא השמיעה את דעותיה האישיות בנושאי המדינה, למרות פגישותיה השבועיות עם ראשי הממשלה והנגישות המיוחדת, המאפשרת לה להתעדכן בענייני הממשלה. מעט מאוד, אם בכלל, ידוע על דעותיה האישיות, על הדברים שהיא אוהבת או מתעבת, למעט, כמובן, אהבתה לכלבי קורגי".

עם כל זאת, עצם היותה דמות ממלכתית אשר בסופו של דבר יכולה להכריע את הכף בהחלטות שלא מצליחות להתקבל – גם אם לא השתמשה בזכות זו – הרי שנוכחותו השרתה שלווה ארגונית וממלכתית.

הדימוי של מלך בשר ודם כשליט-על אשר במוצא פיו ממית ומחיה נראה שנכחד כמעט מהעולם, אך נראה שהרוממות, ההוד וההילה של בתי המלוכה עדיין משפיעה על בני עמם.

בקרוב ייכנס העם יהודי לשנה החדשה. על אף המיתוג של ראש השנה כיום אפוף בחרדה ובפחד מאימת הדין, הרי שזהו יום המקרין דווקא יראה מרוממת ומלכותית, יום בו מרגישים הבאים בבתי הכנסת כבהיכל המלכות.

בעידן שנראה שהכבוד והבושה בו עברו מן העולם, ולעיתים נראה שהפלגנות והמחנאות טשטשו והכהו את חושינו, דווקא תקיעות השופר אשר מהדהדות כהמלכת המלך, ואווירת הכבוד והיראה בתוך היכלי התפילה המלאים בפסיפס החברתי והאנושי והעדתי, הם המאחדים ומלכדים.