להציב מראה מול מחיקת עברו של הר הבית

1952 שנים לאחר חורבן בית המקדש השני, שקועים גורמים פלשתיניים בכתיבת סיפור היסטורי חדש ומזויף להר הבית, מקום המקדש: הם היו כאן לפנינו; אנו, היהודים, גזלנו, עשקנו, חמסנו, ובעיקר המצאנו סיפור, יש מאין, על ההר והמקדש ששכן בו. "אל־מזעום", הם מכנים את בית המקדש. רוצה לומר: המתיימר, הדמיוני והשקרי; היהודים נעדרי זיקה כלשהי לעיר ולמקומות הקדושים.

זהו הנדבך הנוסף שמתחזק את הזיוף ההיסטורי הקולוסלי שלהם, שנוגע לעלילת הדם השקרית "אל־אקצא בסכנה". מאז 1967 פלשתינים מאשימים את ישראל שבכוונתה להרוס את מסגד אל־אקצא באמצעות חפירות ארכיאולוגיות מתחתיו (לא היה, כמובן, ולא נברא - נ"ש); הזרקת חומרים כימיים ליסודותיו; רעידות אדמה מלאכותיות; ועוד מהמיטב של ילקוט הכזבים הפלשתיני.

אלפי קריקטורות זוועה הזויות שבהן מוצגים היהודים ברוח ה"דר שטירמר" כמי שזוללים גביעי גלידה בתבנית מסגד אל־אקצא; כתמנונים או נחשים הלופתים את כיפת הסלע, ולעיתים כמי שעורפים את ראשה של כיפת הסלע בגיליוטינה ומסתערים בדחפורים על אל־אקצא כדי להחריבו. כל אלה נועדו לתמוך בעלילה כבר שנים רבות.

הנטייה הטבעית שלנו מול ההכחשה הגורפת של קיום המקדש והקשר היהודי להר הבית, בניסיון לפורר את השקר, היא לפנות אל המחקר ההיסטורי המוכר, ואף אל הארכיאולוגיה. אבל מתברר שזה לא מספיק. הפלשתינים הפכו גם את ההיסטוריונים ואת הארכיאולוגים לממציאנים.

לעומת זאת, עם טענה אחת מתקשה הכזב הפלשתיני להתמודד, אך דווקא בה ישראל ממעטת לעשות שימוש: בניגוד מוחלט להכחשה הגורפת של קורות ההר המוכרים, דווקא המקורות האסלאמיים הקלאסיים מהמאה ה־9 ועד ראשית המאה ה־20 - מתארים את קורות הר הבית בדיוק כפי שהם מסופרים במקרא ובמקורות היהודיים.

הכל נמצא שם, דווקא בכתבים המוסלמיים העתיקים וגם באלה החדשים יותר: בניית בית המקדש הראשון על מקום הסלע בהר הבית על ידי דוד ושלמה, חורבנו בידי הבבלים ונבוכדנצר, גלות בבל, הרשות שניתנה על ידי כורש מלך פרס לשוב לארץ ולבנות את בית המקדש השני וחורבנו על ידי הרומאים בהנהגת טיטוס.

יתר על כן, המקורות המוסלמיים הקדומים לא רק מאמצים את הסיפור היהודי על תולדות הר הבית. הם אף מדגישים את העובדה שהאסלאם מקדש את ירושלים ואת מתחם הר הבית, בגלל קדושתם הקדמונית ליהודים. זאת מתוך תפיסה תיאולוגית מוסלמית, שעל פיה האסלאם הוא במידה רבה המשך של היהדות.

בורחים מהאמת

ישראל הרשמית נמנעת מלהציב את המראה הזאת מול הנרטיב השקרי המוסלמי הרווח של ימינו. מי שעושים זאת בשנים האחרונות, בספרים ובמחקרים שפרסמו, הם פרופ' יצחק רייטר ודביר דימנט, עוה"ד ד"ר שמואל ברקוביץ והחתום מעלה.

כך, למשל, הגיאוגרף וההיסטוריון הירושלמי אל־מקדסי, בן המאה ה־11, וחכם ההלכה האיראני אל־מסתופי מהמאה ה־14 מזהים את מסגד אל־אקצא עם מקדש שלמה. גם בשירתו של ג'לאל א־דין רומי מהמאה ה־13 מוגדרת בניית מסגד שלמה כבניית מסגד אל־אקצא. אבו בכר אל־ואסטי, שהיה דרשן מסגד אל־אקצא בתחילת המאה ה־11, מביא בספרו "שבחי ירושלים" מסורות שונות המציגות את העבר היהודי של הר הבית.

ויש עוד עשרות כאלה, חכמי דת מוסלמים קדמונים, שנערצים ומקובלים על חכמי ההלכה המוסלמים בני דורנו, שעדויותיהם נאמנות על האסלאם כיום בכל נושא אחר, למעט בעניין הר הבית והמקדש. האסלאם של היום פשוט בורח מהעדויות הללו ומתעלם מהן.

נוסף על כך, המקורות המשכנעים ביותר לקיומו של המקדש ולבכורתם של היהודים בהר הבית הם אסלאמיים מהתקופה שבה נבנתה כיפת הסלע. הללו מלמדים על מעין חפיפה שהיהודים עשו בהר עם המוסלמים, כדי לסייע להם להכיר את המתחם המקודש, זמן קצר אחרי הבסת האויב המשותף - הביזנטים.

ימים אחרים בהר הבית

מחקרים נוספים של בכירי חוקרי האסלאם בתקופתנו מלמדים כי בימיה הראשונים של כיפת הסלע התקיימו קווי דמיון רבים בין טקסי הפולחן שנערכו על ידי המוסלמים בהר הבית לבין אלו שנהגו במקדש. ד"ר מילכה לוי־רובין, למשל, העלתה לפני שנים אחדות במחקריה כי המוסלמים היו מושחים באותן שנים את אבן השתייה ב"קטורת הסמים", על פי סימניה המצויים במקורות חז"ל. היא גם מצאה שלבושם של יהודים ונוצרים ששירתו אז באל־אקצא דמה מאוד ללבוש הכוהנים שמתואר במקרא.

הארכיאולוג פרופ' דן בהט מציין שהמוסלמים, שידעו על הקשר היהודי להר הבית ולירושלים, כיבדו את היהודים במאות הראשונות לקיום כיפת הסלע ומסגד אל־אקצא בעבודות תחזוקה במקום; טאטוא של רצפות ושטחי המסגדים, מילוי הנרות בשמן ואף ניקוי המקוואות שם.

אבל למה להרחיק לאחור? אפילו במאתיים השנים האחרונות היה סיפור המקדש היהודי מקובל על רבים ממנהיגי המוסלמים בירושלים ובהר הבית. הלאומן הפלשתיני עארף אל־עארף (1973-1892), שניהל את מוזיאון רוקפלר, כתב בספריו כי הר הבית, מקום אל־חרם אל־שריף, הוא על הר המוריה שנזכר בספר בראשית, שבו היה גורן ארונה היבוסי, שדוד קנה כדי להקים עליו את המקדש, וכי שלמה בנה את בית המקדש כ־1,000 שנה לפני הספירה.

המדריך המקוצר לתולדות "אל־חרם אל־שריף - ירושלים", שהווקף עצמו פרסם בכמה מהדורות בשנות ה־20 וה־30 של המאה הקודמות, מאשר אף הוא: "זיהויו של האתר עם מקדש שלמה הוא מעל כל ספק". אפילו המדריכים שפורסמו בתקופתו של "המופתי הגדול", חאג' אמין אל־חוסייני, אבי התנועה הלאומית הפלשתינית, מאשרים זאת באותו נוסח. 

שקרן טוב, לפיכך, צריך לזכור גם למי אמר אמת, ובעיקר במקרה שלנו - מתי. הפלשתינים הם שקרנים גרועים. ארגז הכלים המחקרי שעומד לרשות ישראל כדי להזים את שקריהם בסוגיית הר הבית - מתעשר כל העת, וכמה חבל שההסברה הישראלית אינה מנצלת אותו.