מסורת מתוקה: כיצד נולדו הסופגניות והלביבות של חנוכה?

חג החנוכה מתקרב, ואיתו, מעבר להדלקת נרות החנוכה, הבתים מתמלאים סופגניות ולביבות. למעשה, כבר לאורך כל החודש האחרון, המאפיות השונות בארץ הציעו לקונים שלל סופגניות גדול מאוד עם טעמים ומילויים שונים מעבר למילוי המסורתי בריבה. המנהג הזה של אכילת שני המאכלים האלו בחנוכה עורר אותנו לברר מה מקורו: האם מדובר פשוט בסוג מאכלים שהוכנו בחורף באירופה ובצפון אפריקה עקב החמימות שלהם, וכך נוצר הקישור לחנוכה המצוין בשיא הקור של החורף, או שיש לשני המאכלים האלו מקור קדום יותר?

מקור קדום מאוד הקשור לנס פך השמן ולתיקון הפרצות במקדש

בדיקה בספרות המנהגים והפסיקה היהודית גילתה כי ישנם מקורות קדומים מאוד למנהג אכילת הסופגניות והלביבות בחנוכה, ויתכן אף שמדובר במנהג קדום ברמה כזו שהוא הונהג כבר בתקופה החשמונאית עצמה.

אחד המקורות הקדומים האלו מיוחס ומובא בשם רבנו מימון, אביו של הרמב"ם. מדובר בציטוט שמובא בספרים רבים והוא מהווה את אחת העדויות הקדומות למנהג אכילת הסופגניות בחנוכה. על פי הציטוט הזה: "סגולה לפרנסה בשפע ולמי שיש לו חובות, לטגן סופגניות בהמון שמן וזו לשונו: אין להקל במנהג אל ספונג' והם הצפיחיות בדבש והוא מנהג הקדמונים וכשהם קלויים בשמן הרבה, תהיה לו ברכת פרנסה כל השנה שנא': מאשר שמנה".

מקור זה, כפי שניתן לראות, רק מציין את קדמוניות המנהג אך לא מסביר מה טעמו המדויק. עם זאת, בחלק מהמקורות שמביאים את דברי רבנו מימון נוסף משפט שמסביר שאכילת הסופגניות היא 'זכר לברכתו'. כלומר, כיוון שהמנהג המקורי בחנוכה היה להדליק נרות שמן, הרי שאכילת הסופגניות ואף הלביבות המטוגנות בשמן מזכירה את המצווה המרכזית של החג. חשוב לציין כי רבנו מימון, אבי הרמב"ם, שחי בשלהי תקופת גאוני בבל, מציין כי המנהג הינו עתיק וכתר מופיע במידע על מנהגים שהזכירו גאוני בבל.

מקור דומה בו מוזכרות גם הלביבות, אך גם כאן אין הסבר למנהג, הוא בדברי רבי קלונימוס בר קלינמוס בר מאיר הנשיא (נפטר בשנת ה' אלפים פ"ח) בספרו 'אבן בוחן'. בספר כותב הראשון הקדמון כי: "ובחודש התשיעי בכסלו, קול המון שליו, לכבוד מתתיהו בן יוחנן ולא לגנאי, ולכבוד בן חשמונאי יאספו הנשים החשובות, בקיאות לעשות הבריאה ולבב הלביבות, עגולות גדולות בהקף המרחשת ומראיהן טוב ייני וארגמני כמראה הקשת, יאפו את הבצק ומינים יעשו מטעמים מהעיסה, חביץ קדרה ובן דייסא, ועל הכל יקחו סולת חיטין, ויעשו ממנו הסופגנין והאסקריטין".

לביבות מתפוחי אדמה? לא ולא אלא מגבינה

מקור עקיף נוסף למנהג אכילת הלביבות בחנוכה הנם דברי ספר הכלבו והר"ן שציינו מנהג של אכילת תבשילי גבינה בחנוכה, כשהכוונה במושג 'תבשיל', היא ללביבות ממולאות בגבינה.

ההקשר הזה ללביבות נובע מהעובדה שתפוחי האדמה, מהם עושים כיום לביבות, כלל לא היו מוכרים בתקופה הקדומה באירופה ובכל הלבנט כיון שהם הובאו מיבשת אמריקה. לכן ברור שהלביבות הקדומות כלל לא דמו לאלו שלנו ונעשו על בסיס גבינה וקמח. אלא שחומרי ההכנה השתנו עם הגעת תפוחי האדמה אך השם המקורי נשאר כשהיה.

עדות נוספת לעובדה שהלביבות הראשונות היו עשויות גבינה, מובאת בספר 'שתי ידות' לרבי מנחם די לונזאנו, שחי בתקופת האר"י לפני כחמש מאות שנה. בספרו של המחבר הקדמון הזה הוא מתייחס לחנוכה בתיאור שירי שכתב ובו נאמר: "לביבות עם גבינה בחנוכה רקיקים ברכש הדלק לנרי".

השמן שבשני המאכלים זכר לנס פך השמן וחורבן המזבח

מי שמביא את ההסבר הקשור לשמן בהרחבה הוא הרב אריה הכהן פלשניצקי שכותב: "מובא בהרבה ספרים שהמקור לאכילת סופגניות בחנוכה משום שהן מטוגנות בשמן וזכר לנס שנעשה בשמן".

הסבר נוסף בן ימינו הוא של הפוסק החשוב הגרש"ז אויערבך שנתן עוד טעם למנהג אכילת הסופגניות בחנוכה, והסביר כי לפי שבחנוכת בית חשמונאי טיהרו את כל המקדש. ואילו את אבני המזבח ששקצום היוונים לא ידעו לטהרם וגנזום (עי' במסכת ע"ז דף נ"ב ע"ב) והצטערו על כך. ולכן נהגו במאכלים שמברכים עליהם ברכת מעין שלוש, שבה מזכירין 'ועל מזבחך', משא"כ בברכת המזון שאין מוזכר בה המזבח ביחוד. כלומר על אכילת הסופגניות מברכים ברכה מיוחדת הקשורה למזבח בבית המקדש ולכן אוכלים דווקא את המאכל המיוחד הזה.

בכל הנוגע לאכילת הלביבות הוסיף הרב אריה הכהן פלשניצקי הסבר נוסף וכתב כי "ויש אומרים שהטעם לאכילת לאטקס – על שם י"ג פרצות שפרצו היוונים בעזרה של בית המקדש, וכשבדקו החשמונאים את הבית ותקנו זמנית את הפרצות היו התיקונים כמו טלאי על בגד קרוע (לאטע – טלאי)". במילים אחרות, הקישור הלשוני בין השם הלועזי של הלביבות לאטקס לשם טלאי הוא הבסיס לחיבור וזאת כיוון שגם בבית המקדש נעשו טלאים כדי לתקן את הפרצות שפרצו בו היוונים כדי לחללו. הסבר דומה על הטעם באכילת הלביבות כרמז לתיקון פרצות המקדש הובא גם בספר 'פניני המועדים'.

תזכורת לגזרות של היוונים

הסבר מעניין לאכילת הסופגניות בעם ישראל בחנוכה מובא בספר 'אור תורה'. בספר דורש המחבר בשמו של אדם שנקרא מידד, על כך שבסופגניה קיימת תזכורת לשלושת הגזרות שנגזרו על ישראל ושבוטלו אחרי נצחון היוונים: איסור מילה, איסור שמירת שבת ואיסור קידוש החודש.

על פי המחבר, הריבה שבתוך הסופגניה מזכירה את דם ברית המילה, הצבע החום החיצוני מזכיר את חלות השבת ובכך מצוין האיסור על שמירת השבת, והמראה העגול וכן הצבע הפנימי הלבן של המאכל מזכירים את הירח שהוא עגול ולבן וכך מוזכר האיסור של קידוש החודש. מחבר הספר עצמו מציין שבגימטריא המספר של המילה סופגניות הוא 615 ולכן המספר הזה הוא בתרי"ג', קרי יש כאן תזכורת על כל המצוות של היהדות שהיוונים רצו לעקור מעם ישראל.

כך או כך, הצורה הנוכחית של הסופגניות שנאכלות בארץ שונה מהסופגניות העתיקות שנאכלו בעם ישראל, והיא הובאה מגרמניה על ידי עליית היהודים הייקים שייבאו לארץ את מאפה ה"ברְלִינֶר", שנמכר באזור חג המולד והוא הסופגניה שנמכרת כיום בכל הארץ. חשוב לציין כי מאכלים דומים נמכרים בשיאו של החורף בקרבת חג המולד במדינות אירופאיות רבות, כך שברור כי הצמידות בין החנוכה לסוף השנה הלועזית השפיעה על צורת הסופגניות של יהדות אירופה, ולמעשה על צורת הסופגניות שנמכרות כיום בכל רחבי הארץ והפזורה היהודית בחו"ל.