סמיכותם המצמררת של יום השנה למתקפת שבעה באוקטובר ויום הכיפורים, שחלים השנה באותו השבוע, קורא לנו להרהר במשמעות הזיכרון. שנה אחר שנה, עשרת ימי תשובה משמשים לחשבון נפש – לאן הגענו וכיצד הגענו לכאן? ואלה בדיוק אותן השאלות שמכבידות על לבנו ומחשבותינו במלאת שנה לאותה מתקפה מזעזעת, למלחמה שפרצה בעקבותיה, משבר המפונים וטרגדיית החטופים. בעודנו מציינים את יום השנה לפטירתן של נשמות רבות כל כך, עלינו לשאול: כיצד נזכור את הפרק הזה בתולדות עמנו? מה יהיה הנרטיב שנעביר הלאה לילדינו ולנכדינו ביחס לאותו יום גורלי באוקטובר, בשיאה של שמחת התורה?
לזיכרון יש חשיבות עליונה בתורה. אנו מתבקשים לזכור את יום השבת (שמות, כ:ח), את יציאתנו ממצרים (שמות, י"ג:ג), את דברי ימי העולם (דברים, ל"ב:ז), את לשון הרע שדיברה מרים (דברים, כ"ד:ט), את מעמד מתן התורה בהר סיני (דברים, ד:ז), את עמלק שתקף את עמנו (דברים, כ"ה:י"ז) ועוד. לעומת בני-סמכא כגון הרמב"ן, הרואים בקריאות הללו לזכור, מצוות של ממש, הרמב"ם נוקט גישה סלקטיבית יותר - הוא מגדיר אמנם את זכירת השבת, עמלק ויציאת מצרים כמצוות, אך לא את היתר.
רשימת מצוות הזיכרון המקוצרת של הרמב"ם באה ללמד שיש לכלול את המצוות הללו בתרי"ג המצוות רק אם כרוכה בהן עשייה ולא כוונה בלבד. במצוות שהוא מונה, אנו מממשים את הזיכרון באמצעות פעולות ממשיות ומעשיות: קידוש והבדלה בשבת; סיפור יציאת מצרים בפסח וסימני הסדר או העלאת זכר בית המקדש תחת החופה ובמועדים נוספים בלוח השנה העברי. הזיכרון, לשיטתו, חייב לבוא לידי ביטוי במעשים. הזיכרון הפעיל הזה מעצב את ההווה שלנו, מנחה את העתיד שלנו ואפילו מאפשר לנו להיפתח לבחינה מחודשת של העבר שלנו.
מורי ורבי, הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל, מבטא את הרעיון הזה בחיבורו "איש ההלכה", שבו הוא כותב שבכוחם של המעשים שאנו עושים לזכר אחרים או לזכר אירועים לשנות את פני העבר. "[האדם] מעצב את פני העבר ע"י עירוי העתיד אל תוכו, ע"י השתעבדות ה'היה' אל ה'יהיה'". תודעת הזמן הזו, הוא טוען בחיבורו "איש האמונה הבודד", חיונית ליחסינו עם הקב"ה. בקהילת הברית, דורות של עבר, הווה ועתיד משתתפים בדו-שיח, וכל רגע מתבטא בזיכרון, בפעולה בהווה ובציפייה לעתיד.
לפיכך, מסביר הרב סולובייצ'יק, יש בכוחנו לעשות תשובה. כשאדם בוחן מחדש את העבירות שעבר באופן אישי בעבר ופועל לתיקונן, העבר והעתיד מתמזגים לכדי חוויה אחת ומורשת העבר מקבלת משמעות חדשה.
אנו הניצבים ביום הכיפורים הזה, כולנו, לפני ה' אלוקינו כשזכר השבעה באוקטובר טרי בלבנו, מוכרחים להכיר באחריות המוטלת על כתפינו לעצב במעשינו את האופן שבו הפרק הזה ייזכר. אילו פעולות יינקטו כדי להגדיר את החזון המשותף הנוגע למשמעות של הרגע הזה בתולדותינו ולמשמעות שתהיה לו להבא? אילו צעדים מעשיים בכוונתנו לנקוט לבניית החוסן הלאומי וליצירת אחדות לאומית? להבעת תמיכה במי שבחזית ולחיזוק אלה שמחזיקים מעמד בעורף? מה אנו עושים על מנת להביא לקצם את המוות, העקירה והייאוש? אלה שאלות שראוי בהחלט לשאול ביום הכיפורים הזה.
השנה, כשנתפלל תפילת "יזכור" על יקירינו שאינם עמנו עוד, נזכור גם את קורבנות השבעה באוקטובר ואת הנופלים במלחמה. אנו מחויבים להנציח את זכרם, כפי שאנו עושים עבור קרובינו מהעבר, באמצעות מעשה משמעותי, כך שהזוועות וההרס יהפכו לכוח מניע אל עבר התחדשות לאומית, שיח וסולידריות.
זהו האתגר שמציבה לנו התורה: כל זיכרון של עברנו המשותף טומן בחובו קריאה לפעולה ותפילה לעתיד טוב יותר. בימים אלה, שעתידים לקבוע את גורלנו בשנה הקרובה, בואו נתחייב לא רק לזכור את העבר, אלא גם לעצב את עתידנו מחדש. מי ייתן שבמעשינו בשנה הקרובה נביא מזור לעם ישראל, שלום לאזורנו וגאולה לעולם כולו.
הרב ברנדר הוא נשיא וראש מוסדות 'אור תורה סטון'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו