חודש אלול איננו רק החודש האחרון בלוח השנה היהודי אלא גם החודש שבו מתחילה שנת הלימודים בישיבות. אצל רבים ובמשך שנים רבות, חודש אלול משמש כהכנה לימים הנוראים – יום הדין בראש השנה וחתימת הדין ביום כיפור - ולכן נחשב כזמן בעל מתח הלימודים הגבוה ביותר. חודש אלול תשפ"ד ייזכר בעולם הישיבות והמכינות (לבנים) והמדרשות (לבנות) הדתי-לאומי – כחודש אלול שלא היה כמותו; חודש אלול של מלחמת "חרבות ברזל".
רבים שואלים האם נכון היה לבטל את חופשת "בין הזמנים" עקב המלחמה? אולי נכון היה להמשיך ללמוד ולא לצאת לחופשה, כמו אותם לוחמים גיבורים שלא חופשים בעודם נלחמים בעזה?
ראשית כל, לרוב בני ובנות הציונות הדתית לא הייתה חופשה, מפני שרבים מהם מצויים כעת בשירות סדיר/מילואים או בהתנדבויות אלה או אחרות. החיילים הנפלאים הללו הם זן חדש של לוחמים שעם ישראל לא ראה מזה אלפיים שנה. אנשי "ספרא וסייפא" שאינם עוזבים את התורה המלווה אותם לכל מקום באשר הם. בחודש אלול זה אף ישובו חלקם לספסל הלימודים משדות הקרב, מבתי החולים ומניחומי אבלים וימשיכו ללמוד תורה; למען האמת, הם לעולם לא עזבו אותה.
הנה סיפור קטן ומאפיין: בישיבת ההסדר מעלה אדומים התכנסו תלמידים שחזרו מלחימה בעזה לשיחת סיכום. הרב שלהם ביקש שכל אחד יבחר פסוק או אמרת חז"ל שמשקפת את תחושתו. אחד מהם בחר את המשפט "אין שמחה כהתרת הספקות" (זבחים צ, א). לשאלה מדוע בחר זאת, ענה: "במהלך שבועות הלחימה בחאן-יונס היינו בלחימה מתגלגלת של יום ולילה והסתפקתי האם אני נמצא בדף הגמרא הנכון במסגרת "הדף היומי". כעת, ששבנו מהלחימה, התברר לי שאכן צדקתי, ואני חש ביתר שאת את דברי חז"ל שאין שמחה כהתרת הספקות".
שני הגיוסים האחרונים (מרץ ואוגוסט 2024) היו גיוסי בני הישיבות והמכינות הגדולים ביותר בתולדות המדינה. אלפי לוחמים ותומכי לחימה שאליהם מצטרפות אלפי בנות שירות לאומי. המחיר הוא כבד מנשוא. עשרות נופלים ומאות פצועים בגוף ובנפש - אבל אף אחד מהם אינו מצטער ולו לשנייה על הזכות להגן על עם ישראל.
ישיבות ההסדר והמכינות הן תהליך ארוך שנים הכולל שילוב מופתי בין עולם הישיבה והתורה לבין השירות הצבאי והקרבי בפרט. התלמידים יצאו לחופשת בין הזמנים מתוך שליחות ארוכת שנים המשלבת בין העולמות, המביאה לבסוף לגיוס רחב ובהצטיינות ואף למסירות נפש בקרב באחוזים לא מבוטלים.
אנחנו יודעים שזן הלוחמים הזה הוא עדיין קטן יחסית; מחד – יש כאלו שרואים במדינת ישראל רק מקום למיצוי חומרי ולכן מאיימים בסירוב פקודה אם משהו לא מסתדר להם; מאידך – יש כאלו שרואים במדינת ישראל רק מקום למיצוי רוחני ולכן מאיימים בירידה מהארץ אם יכריחו אותם להתגייס. אבל הדמויות המופלאות הללו הולכות ורבות (כמות הלומדים שתפתח את חודש אלול תשפ"ד היא הגדולה ביותר מאז ומעולם). בינתיים, עד שיפוח היום ונסו הצללים – הגיבורים הללו הם חלק ממגש הכסף עליו ניתנת מדינת היהודים.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר חולון ורב בקהילת 'רעות' שדרות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו