הסערה שפרצה הבוקר (שני) בנושא הר הבית לאחר דבריו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לפיהם "היה מקים בית כנסת" במקום, מציפה מחדש את המחלוקת בין השר לבין חברי הכנסת מש"ס ויהדות התורה בנושא.
בעקבות הדברים של בן גביר הבוקר, שר הפנים משה ארבל מש"ס אמר: "על ראש הממשלה נתניהו לפעול מיידית להעמיד במקום את מר בן גביר אשר בדבריו גם הבוקר בעניין הר הבית. דבריו חסרי האחריות מעמידים במבחן את הבריתות האסטרטגיות של ישראל עם מדינות מוסלמיות המהוות קואליציה במאבק בציר הרשע האיראני. חוסר תבונתו עלול לעלות בדמים״.
כשגנץ ולפיד תוקפים את בן גביר, הם עושים זאת משיקולים מדיניים ופוליטיים. אך כשחברי הכנסת החרדים עושים זאת המניע בעיקר הלכתי. הר הבית הוא האתר המקודש ביותר בעולם על פי היהדות, וישנן הלכות רבות עוסקות בעצם הכניסה אליו.
חל איסור כניסה, ברמות שונות, על טמאים בדרגות שונות, גויים, ישראלים וכהנים. לדעת הרמב"ם גם בעת חורבן המקדש נותרה קדושה במקום, והוויכוח ההלכתי והאידאולוגי נסוב עד היום - מצד אחד יש את האוסרים על כניסת כל אדם לתחומי ההר, שמא יכנס למקום המקדש, ומצד שני אלו שאינם רואים פסול בכניסת יהודים, תוך הקפדה על כללי הטהרה ומעבר רק באזורים מסוימים בהר, ויש הרואים בדבר אף מצווה.
למעשה, לדעת רוב פוסקי ההלכה אין להיכנס להר הבית, מאחר שיש צורך בהכנות מיוחדות לצורך היטהרות ואוסרות את הכניסה למקומות מסוימים להר. ואף מי שיטהר מטומאות אלו, אינו יודע בוודאות את מיקומו המדויק של הר הבית ההיסטורי ואת מקום העזרה, וישנו חשש שיכנס לאזור האסור על פי ההלכה. יהודי הנכנס בטומאה בזדון לאזור האסור, עובר על איסור הלכתי חמור שחיובו כרת. לכן רוב היהודים שומרי המסורת נמנעים מלבקר בהר הבית.
אך ישנם פוסקים אחרים (רובם נמנים עם הציבור הדתי-לאומי ומיעוטם חרדים) הטוענים שגם בזמן הזה ניתן להיכנס להר הבית אחרי טבילה במקווה כדין, תוך זהירות מכניסה אל מקום העזרה המשוער. העלייה להר-הבית הנהוגה על ידי מיעוט הציבור מתבססת על פוסקים אלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו