שיאו של תהליך האבל על חורבנו של עם ישראל הוא צום תשעה באב. ביום זה נאמרות קינות על החורבן, על מסעות הצלב ועל אירועים קשים אחרים שחווה עם ישראל. אולם ישנו אירוע נורא אחד כמעט שאינו מוזכר בתוך קורפוס הקינות הכואב הזה: שואת יהודי אירופה, ונשאלת השאלה - מדוע?
הרב בנימין יוסף קלמנזון נשיא ישיבת עתניאל ומקימה, מביע צער על העובדה שאכן לא נכנסו קינות על השואה לקורפוס הקינות שנאמר בתשעה באב, אם כי הוא מציין שאכן נכתבו ונאמרו קינות במקומות אחדים, אך מסביר כי היו לכך כמה סיבות מרכזיות שהובילו למציאות הזו.
"השואה וחורבן הקהילות התחוללה בעם היהודי אחרי שהקהילה היהודית באירופה עברה גל חילון גדול. גל החילון הזה גרם לקהילות ולפוסקים האורתודוקסים להסתגר ולהפך לשמרניות וזהירות. אחד הביטויים לגישה הזו הם דברי החת"ם סופר שקבע כי חדש אסור מהתורה בפרפרזה על הצעות לשינויים וחידושים במנהגים וביחס ההלכתי של היהדות לעולם המודרני".
"הגישה הזו הובילה בקרב חלק מראשי הציבור החרדי להתנגד גם להוספת קינות כאלו מתוך הקביעה שמחברי הקינות בעבר היו גדולי ישראל וכיום אין לנו את היכולת להוסיף דבר אפילו לא אל אמירת הקינות. עם זאת היו גורמים בעולם הדתי וביניהם איש הציבור, המשורר והסופר יהודה לייב ביאלר, שאמרו שאם אנו מנהלים שיח אמוני עם בורא העולם הרי שאנו חייבים גם להגיב לשואה והוא אכן חיבור עליה קינות. בין שתי הגישות האלו היו עמדות אמצע במסגרתן קהילות שונות אמרו קינות על השואה באופן סונטאני מקומי וזמני. למעשה לא התקבעו קינות וחבל על כך".
הרב חגי לוּנדין ראש ישיבת ההסדר חולון, ראש בית המדרש בקריה האקדמית אונו, מנהל התוכן של ערוץ מאיר, ומחבר סדרות ביאורים לכתבי הראי"ה קוק, סבור כי אחת הסיבות המרכזיות לאי כניסה משמעותית של קינות על השואה קשורה לתקופה המאוחרת של התרחשותה מבחינת ההיסטוריה היהודית.
"ראשית יש כן קצת קינות שנכתבו על השואה והן נאמרות בחלק מהקהילות החרדיות. אולם השואה, למרות הנוראות שלה, התחוללה בתקופה מאוחרת יחסית של ההיסטוריה היהודית אחרי שהתקבעו כבר המנהגים לתשעה באב ולכן היה קשה להוסיף אל הקורפוס שכבר נוצר קינות חדשות וזו אחת הסיבות למצב הזה. אל הנקודה הזו יש להוסיף שחלק מהציבור הדתי שהשתתף בהקמת המדינה לא רצה להיות מזוהה עם השואה אלא דווקא עם תקומת עם ישראל ולכן הרחיק את עצמו מקינות על אירוע קשה זה. עם זאת חשווב לציין שבציבור החרדי פה ושם כן נכתבו קינות ויש כן קהילות שאומרות קינות אלו".
הרב, הסופר וההוגה הציוני דתי חיים נבון, סבור כי תהליך כניסת קינות אל תוך סדר התפילה הינו איטי ולדעתו במשך הזמן ייכנסו אל סדר הקינות לתשעה באב גם כאלו שיעסקו בשואה. "למעשה דווקא נכתבו הרבה מאוד קינות על השואה. כדרכו של עולם, לא כולן ברמה ספרותית מאוד גבוהה. בהרבה בתי כנסת אומרים קינה מרגשת שכתב ביאלר, "אלי, אלי, נפשי בכי". מעבר לכך עיצוב ספרי הקינות לדורות עולם הוא תהליך ממושך, שלוקח הרבה פעמים מאות שנים, עד שמתגבש נוסח מוסכם. לדעתי הקינה הכי מרשימה שנכתבה עד כה על השואה היא "איך על אחי", שכתב הרב והסופר חיים סבתו. ייתכן מאוד לדעתי שבסופו של דבר היא זו שתיכנס לספרי הקינות שלנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו