כשהדעות הקדומות פוגשות את ההישגים האדירים של הנשים החרדיות

התפעלות גדולה נרשמה עם פרסומם של נתוני שנתון החברה החרדית לשנת 2023 של המכון הישראלי לדמוקרטיה. הכותרות והפרשנים הכריזו על לא פחות מ"מהפכה נשית" במגזר החרדי, אל מול שיעור התעסוקה של נשים חרדיות בגילאי עבודה, שחצה לראשונה את רף 80% והשתווה לזה של נשים שאינן חרדיות. זאת לצד זינוק יוצא דופן אשר חל בשיעור הסטודנטיות החרדיות שלומדות מדעי המחשב, אשר קפץ תוך 4 שנים ב-63% והגיע ל-15%, זאת (ביחס ל13.5% בקרב סטודנטיות שאינן חרדיות).

אבל אז הגיעו הכוכביות - אותן ההסתייגויות מהמציאות שעולה מהנתונים, שפרשנים וגורמים שונים התעקשו להבליט, ובראשן – העובדה ששינויים והישגים אלה נובעים בחלקם הגדול לא מהרצון של אותן נשים לייצר מהפכות, אלא דווקא מהרצון שלהן לשמר את אורח החיים החרדי, בכך שיהפכו למפרנסות עיקריות ומשמעותיות באופן שיאפשר לבעליהן להמשיך ללמוד תורה.

אם היה מדובר בכל מגזר או אוכלוסייה אחרת בהם נשים הופכות מפרנסות עיקריות, שוברות תקרות זכוכית במקצועות שעד כה נחשבו גבריים בלבד ומשנות במו ידיהן את העתיד הכלכלי שלהן ושל משפחתן, היו מעלים אותן על נס. שכן אם אישה בוחרת בשם הפמיניזם והזכות לשוויון בחיי קריירה ומימוש עצמי, בעוד הבעל בוחר להיות מה שזכה לכינוי stay at home dad, כולם ימחאו כף. אולם, כאשר מדובר בנשים חרדיות, שמניעיהן אינם מיישרים קו עם תפישת העולם הנאורה ובעליהן בוחרים בתורתם ואמונתם, הגבות מורמות והצביעות חוגגת, תוך הקטנת ההישגים העצומים שהנשים הללו הצליחו להגיע אליהם.

התייחסות זו נובעת ברובה מגישה פטרנליסטית כלפי החרדים, אותו רצון להציל אותם ממה שנתפש בעיני רבים כעולם ואמונה פרימיטיביים, פטריארכליים ומדכאי נשים. מרבית הציבור הישראלי שבוי בקונספציה בה הנשים החרדיות הן נעדרות כל כח, ולא אחת כבר נשמעו אמירות קשות ומזלזלות הטוענות שהן לדוגמה "רחם להשכרה".

והנה, מגיעה המציאות ומוכיחה אחרת, מוכיחה כמה כוח ועוצמה יש לנשים החרדיות בתוך ביתן פנימה וגם החוצה אל החברה החרדית, ואף אל המשק הישראלי כולו. בדרך אף התגלה, כי בעוד ברחבי העולם אנו עדים לתופעה של רתיעה מהימנעות של נשים ממקצועות ההנדסה והטכנולוגיה, עקב חסמים מחשבתיים  דוגמת 'מחשבים זה גברי' או ש'זה תחום יותר מדי חכם בשבילי', הרי שדווקא בקרב אותן נשים חרדיות, שנתפשו שלא בצדק כמדוכאות על ידי חברה גברית, חסמים אלה אינם קיימים, והן לרגע לא פקפקו בעובדה שהן טובות ומוכשרות לכך.

חשוב להדגיש – זו לא הייתה דרך קלה עבורן. בדרך מצאו עצמן הנשים החרדיות נאלצות להתמודד מול לא מעט משוכות, לרבות פערי שכר וקשיי השמה בהם נתקלו לאור סטיגמות ושלל דעות קדומות מצד חברות ומעסיקים בתעשיית היי-טק ובכלל. כמי שמלווה מזה שנים רבות סטודנטיות ובוגרות חרדיות רבות של המרכז האקדמי לב ושותף במהפכה הקיימת בסמינרים החרדיים hard core, אני יכול להעיד, שלא אחת, הן נתקלות בסקפטיות ושלל חששות מצד מעסיקים פוטנציאלים, דוגמת ריבוי חופשות לידה של עובדת חרדית וסביבת עבודה ללא בעיית "יחוד". לאחר שנים בהן היה קושי להכניס למקום עבודה את העובדת החרדית הראשונה, בסופו של יום, מבחן השטח עשה את שלו - ברגע שהעובדת החרדית הראשונה צולחת את המשוכה ומתקבלת, אותם  מעסיקים מבינים את האיכות, הכישורים ומוסר העבודה הגבוה ועובדות חרדיות אחרות באות אחריה.

כעת לא ניתן אלא לקוות, שהציבור, המעסיקים והחברה הישראלית כולה, יוותרו על הפטרנליזם, יצליחו להסתכל מעבר למסך הסטריאוטיפים והדעות הקדומות, ויכירו באיכותן ובהישגיהן של הנשים המוכשרות הללו, כמו שהן – גם אם הן חרדיות, ובלי כוכביות.

פרופ' דן בוכניק הוא רקטור המרכז האקדמי לב, בו לומדים אלפי סטודנטים וסטודנטיות חרדים את מקצועות ההנדסה, הניהול והבריאות