לדבר ברור, בלי לגמגם ובלי להתנצל: איננו כובשים בירושלים

קול אחד חסר, נאלם, זועק בהיעדרו: איננו כובשים בירושלים, כפי שהפלשתינים מכזבים ומשקרים פעם אחר פעם באוזני העולם כולו. עם אינו כובש בארצו ובבירתו, אבל בחודש האחרון אנו נופלים שוב ושוב לפח הזה ומדברים ביטחון ואסטרטגיה, בשעה שבעניין ירושלים אסור להשתית מסכת טיעונים על צרכים קיומיים וטקטיים בלבד.

הקשר והמחויבות שלנו לעיר הזאת חורגים מן הדאגה, החשובה כשלעצמה, לקיום הפיזי ולביטחון. הם נשענים בעיקר על המסורת, הדת, התרבות וההיסטוריה היהודית, ואנו חדלנו לדבר בהם. כשדוד בן גוריון נדרש ב-1948 למערכה על ירושלים ולטעם המאבק עליה, הוא הזכיר ש"ערכה של ירושלים אינו מדיד", ו"לא יוכל להישקל ולהיספר".

"אם לארץ יש נשמה", הסביר בן גוריון, "הרי ירושלים היא נשמתה... המערכה על ירושלים היא מכרעת, ולא מבחינה צבאית בלבד... השבועה ההיא 'על נהרות בבל' מחייבת היום כבימים ההם, אחרת לא נהיה ראויים לשם עם ישראל".

לשרטט קו אדום: הקו הירוק מת

אבל כיום אין כבר דיבור על זכויות. מול הזיקה החצופה שחמאס מנסה ליצור בין עזה לירושלים - בנט, לפיד, ליברמן וגנץ נעלמו ונאלמו דום. אולי זה מוראם של מנסור עבאס ורע"מ, שכל קיומה הפוליטי של הממשלה הבלתי אפשרית הזאת מושתת עליהם, ואולי זו חולשת דעת מובנית. תהא הסיבה אשר תהא: "ממשלת השינוי" מחקה את שיח הזכויות שפעם היה חלק בלתי נפרד מהדנ"א שלנו, בפרט בכל הנוגע לירושלים.

היעדרותו בולטת במיוחד בימים אלה, בעיקר מכיוון שהוא נוכח נוכחות עזה בשיח שהפלשתינים ומדינות ערב מנהלים מול העולם. הללו אינם מתביישים לנשק את "רגבי אדמתם", לשקר בלי סוף על עברם כאן, ולשכתב ולזייף את ההיסטוריה.

שפתנו, לעומת זאת, הפכה דלה וענייה. אי אפשר לבסס תביעה ללגיטימציה בינלאומית - לא על חברון שמעבר ל"קו הירוק", וגם לא על באר שבע שבתוך הקו הזה, ובפרט לא על ירושלים והר הבית והכותל ועיר דוד - ללא התנ"ך והאבות והאימהות וההיסטוריה היהודית.

ירושלים, כדברי בלינקן, היא אכן התנחלות - ההתנחלות הישראלית הצודקת והגדולה מאז ומעולם. כאן עלינו לדבר על הטבע עצמו, טבע הקשר שלנו לעיר הזאת, זכותנו ובכורתנו בה, מימי דוד המלך ובתי המקדש הראשון והשני עד ימי תש"ח ומלחמת ששת הימים וימינו אנו.

לדבר ברור, בלי לגמגם ובלי להתנצל. לשרטט קו אדום, להבהיר שכאן - בירושלים, תבנית הזיכרון המובהקת ביותר של העם היהודי – איננו כובשים. שהקו הירוק מת. שוויתור על הזכויות שלנו בירושלים יהפוך את הזכות שלנו על ארץ ישראל לזכות נכה. שכאן לא תהיה עוד חלוקה - לא בשכונות, לא בעיר העתיקה ובוודאי לא בהר הבית.

הכותל הוא הפרוזדור להר הבית

הר הבית אמנם נסגר בפני יהודים בסוף הרמדאן הזה, אבל גם עליו צריך לדעת ולומר את האמת: הסיבה היחידה שבעטיה יהודים מתפללים כבר יותר מאלף שנה לאורך הכותל המערבי, היא המחסומים שהוצבו בפניהם (הלכתיים או מדיניים) להתפלל על ההר עצמו.

הכותל המערבי הוא אולי "מקדש מעט", החשוב והקדוש ביותר מכל בתי הכנסת האחרים - "מקדשי מעט" אף הם - אבל הוא אינו מקום המקדש. הוא אפילו לא כותלו המערבי של בית המקדש, כפי שסברו בטעות במשך מאות בשנים, אלא כותלו המערבי של מתחם הר הבית. יש בו קדושה משל עצמו אבל הוא בוודאי אינו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, כפי שטעה לא מזמן שר החוץ יאיר לפיד.

הר הבית, שעליו הקימו המוסלמים שני בתי תפילה לפני 1,350 שנה, הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי ורק השלישי בקדושתו לאסלאם הסוני (אחרי מכה ומדינה). הכותל הוא התחליף להר הבית; פתרון של בדיעבד, ולא מלכתחילה; מדרגה הכרחית כנראה בדרך אל ההר. הכותל הוא הפרוזדור, בעוד הר הבית הוא הטרקלין.

רק הפסיקה ההלכתית לאורך דורות רבים, שכיום השתנתה במידה רבה, מנעה מיהודים לעלות להר והותירה אותנו למרגלותיו. אנו קשורים לכותל בעבותות של דמעות וקדושה, אבל הוא התחליף בלבד. המקור, שביום מן הימים תוסדר גם בו תפילת יהודים, הוא ההר.