אחרי שנתיים של מגפה, שבה מספר הווריאנטים מתחרה רק במספר ההנחיות, הציבור עייף. קוראים לזה "עייפות פנדמית". בקרב הורים לילדים, בעיקר ילדים קטנים, העייפות הזאת קשה במיוחד - הודעות "הורים יקרים" בווטסאפ, בידודים וימים ארוכים בבית עם הילדים. הילדים סבלו בשנתיים האחרונות מריחוק חברתי, מבידודים ומסגרים.
אין ספק כי יש לעשות הכל כדי לשמור על היציבות בחיי הילדים. גם מחיר נפשי הוא מחיר. אולי מסיבה זו המתווה הממשלתי שחל ביום חמישי האחרון נראה כפתרון אידיאלי: הילדים ייבדקו רק פעמיים בשבוע. מי שחולה יישאר בבית, וכל השאר ימשיכו בשגרה שכל כך התגעגענו אליה. האומנם? כרופאים, פעמים רבות אנו ממליצים למטופלינו המלצות שלא ינעמו לאוזניהם, למשל מתוך שקלול גורמי הסיכון הנוכחיים והשפעתם הצפויה על מסלול חייו של המטופל לעתיד לבוא. דומה שזה מה שקורה הפעם.
החלת המתווה בעת הזו משמעה תחלואה נרחבת, סמויה וגלויה, בקרב הילדים. לא צריך תואר באפידמיולוגיה כדי להבין איך בזמן קצר יתפתחו שרשראות הדבקה כמעט בכל כיתה וגן ילדים. המסר שלפיו עדיף פשוט "לחלות ולגמור עם זה" הוא מסוכן ביותר. רוב הילדים אומנם יעברו את השלב החריף של המחלה בקלות יחסית, בדומה למחלות חורף אחרות, אך כאן נכנס לתמונה משתנה נוסף. בקורונה אנו מכירים כמה מצבים שעלולים לפגוע קשות בבריאות הילדים, הן בסמוך להחלמה והן בטווח הרחוק. פגיעים בעיקר הם אלה שאינם יכולים להתחסן מפאת גילם או מצבם. תסמונת פימס היא אחד המצבים האלה. מדובר במחלה סוערת ולעיתים קשה, שמופיעה לרוב בילדים בני 11-6, והגיל הממוצע הוא 9 אם כי בגל האומיקרון היו דיווחים גם בגילים צעירים יותר. גם באומיקרון יש עלייה בשכיחות, לעיתים באותה תדירות כמו בווריאנטים הקודמים. בשל מספר המאומתים העצום, עלינו להתכונן למציאות שבה יהיו כאן עשרות ומאות חולי פימס בזמן קצר. במצב זה חשוב כי נעשה הכל לווסת את מספר הילדים המאומתים, כדי שנוכל להבטיח טיפול מיטבי. אומנם הדלקת הרב־מערכתית היא הבעיה העיקרית שמדירה שינה מעינינו, הרופאים, אך קיימים מצבים נוספים שעלולים להופיע לאחר הקורונה - תופעות של לונג קוביד, למשל - וייתכן שחלקם יתגלו רק בשנים הבאות.
האם זה הזמן להפסיק את הבידודים? האם אין בעיה עם גל תחלואה מתגבר בקרב ילדים ופעוטות? אין ספק שעלינו לפעול ככל יכולתנו להבטיח עבור דור העתיד שלנו רציפות לימודית וכן חברתית. האם זה אפשרי לעשות זאת מבלי שדאגנו להגן על הילדים באמצעות חיסונים בבית הספר, אוורור איכותי, התקנת מסננים והקטנה של גודל הכיתות? האם בשיא המגפה נכון לשחרר את הבלמים ולהרפות? הלוואי שאנו טועים, ושלמרות הדיווחים מהעולם אף אחד מהתרחישים שציירנו לא יתממש. זו בהחלט אפשרות, ואנחנו מייחלים לה.
לכל טעות יש מחיר, ובמקרה הזה הוא בלתי נסלח, שכן הוא כולל מאות ילדים שאינם מקבלים את הטיפול המיטבי, ואלפים הסובלים מתסמינים ארוכי טווח בני מניעה. לכן אנו ממליצים למקבלי ההחלטות לשקול זאת.
ד"ר גיל צ'פניק, מומחה ברפואת ילדים ב"מכבי שירותי בריאות" וחבר עמותת "מדעת"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו