מחקר חדש וראשון מסוגו שנערך בשיתוף המרכז הרפואי הדסה ומשרד הבריאות חושף תמונה מדאיגה של מקרי טביעה בקרב ילדים בישראל. המחקר, שפורסם בכתב העת היוקרתי European Journal of Pediatrics, מצא כי בין השנים 2010-2022 נרשמו 2,101 מקרי טביעה, מתוכם 189 מקרי מוות - מספר השווה לכחמש כיתות לימוד מלאות.
הנתונים, שנאספו מיותר מ-20 בתי חולים, מציגים תמונה מפורטת של גורל הנפגעים: 38 ילדים (20%) מתו בזירת האירוע, 64 (34%) נפטרו במחלקה לרפואה דחופה, ו-87 (46%) במהלך האשפוז. מתוך 2,063 ילדים שפונו לבתי החולים, למעלה ממחציתם (57%) נזקקו לאשפוז.
המחקר, בהובלת ד"ר אורי פולק, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ ילדים בהדסה עין כרם, ופרופ' מאלנה כהן-סימברקנו, מנהלת יחידת ריאות ילדים, זיהה פערים גיאוגרפיים משמעותיים. שיעור מקרי הטביעה הגבוה ביותר נרשם במחוז צפון (6.6 מקרים ל-100 אלף ילדים), בעוד השיעור הנמוך ביותר נרשם בירושלים (4.6 מקרים).
פרופ' כהן-סימברקנו מתריעה על ההשלכות ארוכות הטווח של טביעה: "הסיבוכים כוללים פיברוזיס ריאתי, דלקות ריאה כרוניות, ירידה בנפח הריאות ופגיעות נוירולוגיות ולבביות. גם לאחר השחרור מבית החולים, קיים צורך במעקב ושיקום מתמשך".
החוקרים מצביעים על אתגרים מיוחדים בנושא הבריכות הפרטיות, שם אין חובת פיקוח, וכן על פערים בנגישות לחינוך לשחייה, במיוחד באוכלוסיות פריפריאליות ומוחלשות. ההשלכות הכלכליות של מקרי טביעה כבדות במיוחד, וכוללות עלויות ישירות לטיפול רפואי וימי אשפוז, וכן עלויות עקיפות הקשורות לטיפול ושיקום ארוך טווח.
"כל מקרה מוות מהמקרים הללו ניתן היה למנוע," מדגיש ד"ר פולק. "המספרים אמורים לזעזע את כולנו. מדובר במכה לאומית שאת תוצאותיה אנו פוגשים מדי קיץ, במצב קשה מאוד ולעיתים בלתי הפיך".
החוקרים קוראים לגיבוש אסטרטגיה לאומית מקיפה למניעת טביעה, הכוללת חינוך והסברה ציבורית, קידום חוגי שחייה מגיל צעיר, התקנת אמצעי בטיחות כמו גדרות בריכות ומכשירים לגילוי מוקדם של טביעה, וחיזוק החקיקה בנושא בטיחות במים. כמו כן, הם מדגישים כי הטיפול במניעת טביעה בילדים אינו רק סוגיה של בטיחות, אלא גם של צדק חברתי ובריאות הציבור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו