בבתי החולים בצפון טופלו במהלך ימי ראש השנה כ-180 נפגעים, רובם באורח קל. בהם פצועי צה"ל מלבנון ומרמת הגולן ואזרחים שנפגעו מרסיסי נפילת טיל בדיר אל אסד. מאז תחילת הכניסה הקרקעית של צה"ל ללבנון לפני כעשרה ימים בתי החולים לגליל המערבי בנהריה וזיו בצפת, שנמצאים כבר כמעט שנה בכונות, נמצאים ברמת הכוננות הגבוהה ביותר.
רופאים ורופאות כוננים ישנים בבתי החולים שבצפון, במקום בבתיהם, ומצויים בכוננות הקפצה בתוך כ-15 דקות. ובבתי החולים שומרים על תפוסה נמוכה במיוחד כדי להשאיר כמה שיותר מיטות פנויות לכל אירוע שלא יקרה. ואלו אכן קרו.
"כל השנה הזו אנו בכוננות ולא מצליחים לעבור ממצב און לאוף", אומר פרופ' סלמן זרקא, מנהל בית החולים זיו בצפת "בשבוע שבועיים האחרונים אנחנו בכוננות הכי גבוהה. לאור הסיכון הגדל יותר בעקבות הכניסה הקרקעית. גם כך אנחנו חיים ב-200 מיטות ממוגנות מתוך 400 שיש לנו ועברנו לכל המתחמים הממוגנים שלנו. ירדנו לתפוסה של 20%, כ-80 מאושפזים ואפילו פחות ואני שומר את המיטות ואת חדרי הניתוח ואת טיפול נמרץ והפסיליטיז הקריטיים לטובת הפצועים", הוא מסביר.
"לצערי ימי ראש השנה הראו שזה מה שנדרש. בערב ראש השנה בשש ורבע בבוקר ישנתי בביה"ח וקיבלתי הודעה על מספר אירועים של אגוז ובמארון א ראס עם פצועים רבים. כ-35 פצועים הגיעו לבית החולים מתוכם לצערי קצין שהגיע בנסיונות החייאה. והיו עוד 4 פצועים שנזקקו לניתוחים כירורגיים אורתופדיים ומומחי כלי דם. היו עוד מספר פצועים שרובם היו קלים עם רסיסים. בין אם שטחיים ויותר עמוקים גם הפצועים הקלים דאגנו להם לאוכל ולחיבוק".
ארוחת חג עם החיילים והמשפחות
את ערב ראש השנה עשו בבית החולים החיילים ובני משפחותיהם שזכו לארוחת חג, יחד עם פרופ' זרקא וחיילים מיחידת ר"מ 2. כבר למחרת התקבל דיווח על אירוע נוסף: פגיעת כטב"מ ששוגר מעיראק בחיילים ברמת הגולן. בתקרית נהרגו שני חיילים ונפצעו נוספים. "קלטנו כ-18-20 פצועים מהאירוע הזה וגם לתוך שישבת הגיעו חיילים מדרום לבנון מאירועים מסייעים שונים. בהם חייל ששבר חוליה בעקבות צידוד של טנק וחיילים שנפגעו מנפילת קיר בפעילות מבצעית".
בסך הכל נקלטו בימי ראש השנה כ-120-130 פצועים בבית החולים זיו, רובם במצב קל. כאשר גם הפצועים הקשים הועברו בהמשך לבתי חולים במרכז כדי לפנות מקום בבית החולים.
מאז 7 באוקטובר שודרגו מאד יכולתיו של בית החולים הפריפריאלי, כך שיוכל לתת מענה לכל סוג פציעה. פרופ' זרקא מתריע, שכרגע אין לו עדיין מענה לטיפול בנפגעי ראש וכי הוא מבקש שמשרד הבריאות יאפשר לו לפתוח יחידה נוירוכירורגית.
פרופ' זרקא ציין כי: "אנו ממהרים לפתוח אצלנו נוירוכירורגיה, אך עד שזה לא יקרה פצועי ראש לא מגיעים אלינו ומועברים לבתי חולים אחרים. יש לנו כבר שני רופאים ורכשנו ציוד. אני מקווה שנוכל לפתוח יחידה ולתת מענה לפצועי ראש. אנחנו יודעים שזמן שווה כסף, וכל עיכוב בטיפול זה יעלה בשיקום ובפגיעה מוחית. לא בכדי משרד הבריאות החליט לתת לנו יכולות כאלה".
עוד הוסיף "אני גאה בצוות שלי שעושה עבודה מצויינת כבר שנה ונמשיך בה. אנחנו מבינים שככל שיש כניסה קרקעית הסיכון יותר גדול. זו המשימה שלנו ולצידה לא נשכח את יתר המטופלים שלנו, את חולי הסרטן ואת היולדות. יש לנו 17 יולדות ויש גם דברים משמחים".
"30% מהמיטות הקריטיות שלנו תמיד פנויות"
בבית החולים לגליל בנהריה טיפלו במהלך החג ב-57 נפגעים, בהם 21 ילדים, שהגיעו בעקבות נפילת רקטות בדיר אך אסד. רובם כבר שוחררו מאשפוז. בית החולים שמרוחק רק 10 ק"מ מגבול לבנון והוא הצפוני ביותר, נמצא מתחת לאדמה כבר שנה בבית חולים תת קרקעי. כאשר מ-700 מיטות אשפוז הוא הצטמצם לכ-400 מיטות ממוגנות.
ד"ר חיתאם חוסיין, סגנית מנהל בית החולים: "אנחנו כבר שנה במצב שאפשר להגדיר כסוג של כוננות כאשר בשבועות האחרונים העלינו עוד את המוכנות. אנחנו שומרים על 30% מהמיטות הקריטיות שלנו פנויות שחס וחלילה נוכל לקבל פצועים. יש לנו צוותים בכיריםשנמצאים 24/7 בבית החולים.
"הם כוננים שנמצאים פיזית וישנים בבית החולים. וכמובן שאנחנו מטפלים גם בחולים השגרתיים שלנו ועבור האוכלוסייה שלנו. עד היום בשנה האחרונה טיפלנו ב-1900 פצועים מכל הגזרות בצפון הרוב פצועים קל. זו המציאות שחיים אתה".
"מגיעים לעבודה עם אזעקות ברקע"
היא מספרת שמרבית הפצועים שהגיעו במהלך החג מדר אל אסד היו פצועים קל. רובםם היו בסמוך לנפילה בחתונה והוגדרו נפגעי חרדה.
"זה היה אירוע רב נפגעים, שלמזלנו לא היו בו פצועים קשה. נערכנו עם עובדות סוציאליות ופסיכולוגים. ובמשך שעות הצוותים שלנו ליוו את האנשים וטיפלו ושוחררו. אנחנו מוכנים לקבל את החולים ואנחנו בקשר רציף כל הזמן עם הצבא. מקבלים התרעה ואנחו כבר מוכנים עם הצוותים בבית החולים 24/7 ולצערי אנחנו למודי ניסיון".
ד"ר חוסיין עצמה, כמו רבים מצוות בית החולים גרים באזןר הצפון. "אנחנו רובינו גרים ועובדים באזור כאן. אני גרה בכרמיאל, בשכונה שלי היו נפילות. כשמגיעים לעבודה לפעמים בדרך תופסת אותנו אזעקה, כאשר הילדים בבית. אנחנו חים את המציאות הזו. זה הפך לשגרה שלנו בתקופה האחרונה בצל המלחמה והאזעקות. למדנו לחיות עם זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו