"אין לי אפשרות לוותר": הפצוע המבוגר ביותר מהלחימה בעזה

כשמסוק מרצועת עזה נחת בביה"ח בילינסון בסוף אוגוסט האחרון ועליו פצוע קשה מציר נצרים, קצינת הנפגעים שטיפלה באירוע סברה שיש טעות במערכות המידע.

כשהיא הסתכלה בפרטים של הפצוע, רס״ן זאב (זאבי) אחיפז, הופיע בגיל 66. אבל זו לא היתה טעות - אחיפז היה אחד המילואימניקים המבוגרים ביותר ברצועה, וכנראה הפצוע המבוגר ביותר מהלחימה.

הוא משרת בתפקיד מסווג, והוא קצין מטה בגדוד 8119 בחטיבת ירושלים. מאחוריו יש 200 ימי מילואים במערכה הנוכחית, וזה כבר סבב המילואים השלישי שלו מאז 7 באוקטובר. ובזמן שיש מי שנושרים משירות מילואים - הוא משרת ברציפות מאז 1980. "בסדיר שירתי בסיירת גולני בסוף שנות ה־70", הוא מספר. "ב־1980 התחלתי מילואים בחטיבת ירושלים, ומאז אני עושה מילואים ברצף". באזרחות הוא נמצא בתפקיד ציבורי בכיר, כמשנה למנכ"ל רשות המים.

"זה נכון שיש לי תפקיד רב־משמעות בחיים האזרחיים, אבל הדילמה נגמרת כשאני נמצא בתפקיד נדרש. כרגע, כל עוד אני מסוגל לשים וסט ולשאת נשק - אין לי את הלוקסוס להגיד שלא אתרום. אני בגדוד עם אנשים שנמצאים בקו החזית, וזהו החיבור הכי חזק שיש בין לוחמים".

כאמור, התקרית שבה נפצע אחיפז אירעה בציר נצרים, שבו הוא נפגע מירי צלף. בסבב הנוכחי שלושה לוחמים מהגדוד נפלו בתקריות אחרות באותו ציר: יותם יצחק פלד, מרדכי יוסף בן שועם ויניב יצחק אורן ז"ל.

"הרגשתי שנפצעתי בבטן. המזל שלי הוא שהכדור חדר בזווית ולא חזיתית, וגם הווסט בלם. רסיסים נכנסו לי לגוף ופינו אותי במהירות למנחת, ומהמנחת לבילינסון. כשמתנדבים הגיעו למחלקה כדי לבקר חיילים מאושפזים ונכנסו לחדר שלי, הם שאלו איפה החייל - ולא האמינו שזה אני", הוא מספר.

עבור משפחתו ועשרת נכדיו, זו מציאות רגילה ומובנת. "גם ההורים של הנכדים משרתים במילואים, זה פשוט טבעי עבורם. זה חלק מהחיים במדינת ישראל", הוא אומר.

אחיפז ובני משפחתו גדלו על סיפוריהם של בני המשפחה. זאבי קרוי על שם דודו, זאב פינגר ז"ל, שנהרג בקרב על משמר הירדן במלחמת השחרור. בן דוד אחר שהיה קרוי על שם הדוד, נווט חיל האוויר זאב יוגב, נהרג במלחמת יום כיפור.

"המלחמה רק מחזקת את הרצון שלי לעשות מילואים. כל עוד אני מסוגל להיות קרבי - אהיה שם", הוא אומר.

השבוע השתחרר אחיפז מבית החולים. ד"ר רותם איילון, כירורגית בכירה ומומחית טראומה שניתחה את אחיפז, מספרת: "הוא התאושש מאוד יפה. הוא היה אדיב וסבלני. גאווה גדולה לטפל באנשים כאלה".