פגיעות פיזיות וטרור נפשי: החמרה של יתר לחץ דם, חרדה, אסטמה, כינים, פצעי דקירה לא מטופלים, לצד תסמינים נפשיים כמו סיוטי לילה, דיבור בלחש, אגירת מזון, התקפי בכי ותלישת שיער אצל הילדים הקטנים - אלו רק חלק מהשלכות השבי כפי שנבדקו ונחקרו בבית החולים שניידר בקרב 26 ילדים ונשים ששוחררו מרצועת עזה בפעימה הראשונה לעסקה הקודמת.
על פי החוקרים, הממצאים המשמעותיים שנצפו בהגעת השבים לבית החולים כללו: ירידה משמעותית במשקל, טראומה פסיכולוגית וסיבוכים של היגיינה ירודה ושל פציעות מרסיסים בעת המתקפה. כמו כן, תוצאות בדיקות מעבדה לחיידקים מזהמים בהפרשות הוכיחו כי רבים מהחטופים ששבו סבלו מזיהומים חריפים.
מתוך 80 החטופים ששוחררו בהפסקת האש בחודשים נובמבר ודצמבר האחרונים, 26 שבים, ובהם 19 ילדים בגילים שנתיים וחצי ועד 18, שש אימהות וסבתא אחת טופלו בבית החולים שניידר עם שובם ארצה. ממצאי המחקר חושפים כי משך האשפוז של החטופים שחזרו היה ארבעה ימים בממוצע. כמו כן, מתיקיהם הרפואיים של השבים עולה כי 61% מהם סבלו ממחלת רקע טרם חטיפתם בשבת השחורה. זאת ועוד, שמונה מבין השבים שאושפזו בביה"ח שניידר נטלו תרופות באופן קבוע - חמש נשים סבלו מיתר לחץ דם, חרדה או תת-פעילות של בלוטת התריס, ושלושה ילדים סבלו מאסטמה או מרגישות בדרכי הנשימה.
המחקר הרפואי מעלה פערים במתן טיפול תרופתי לחטופים ברצועת עזה. על פי העדויות, אף לא אחד מהחטופים שאושפזו בביה"ח שניידר קיבל תרופות באופן קבוע במהלך השבי. כמו כן, החטופים לא עברו בדיקות רפואיות ולעתים הם קיבלו תרופות שגויות למחלותיהם. לדוגמה, אמהות לילדים דיווחו שבמספר מקרים קיבלו תרופות להורדת חום במקום תרופה למניעת יתר לחץ דם.
במחקר שנערך בבית החולים ופורסם בירחון הבינלאומי "Acta Paediatrica" נכתב כי עשרה מטופלים סבלו מעצירות ממושכת, שניים מהם אף נזקקו לטיפול תרופתי. מעבר לכך, אחד הפעוטות סבל מבריחות צואה. בבדיקת צואה של השבים התגלו חיידקים מזהמים כגון אי קולי מסוגים ושנים, קמפילובקטר, סלמונלה, כולרה ועוד.
מעבר למזהמים שנמצאו בהפרשות, בתוצאות בדיקות הדם של השבים אותרו זיהומים שונים ובהם טיפוס, קדחת Q ועוד, אך הם לא התפתחו למחלה כרונית. בשיחות שנערכו עם החטופים שהוחזרו הם דיווחו על תנאי היגיינה ירודים, רובם ציינו כי לא הייתה להם גישה למים זורמים. שישה מהם סיפרו שהוחזקו מתחת לאדמה. ביטוי נוסף לזוהמה ולתנאים הירודים שבהם נשבו החטופים התבטא בכך שאצל שישה מהחטופים שחזרו התגלו כינים שדרשו טיפול תרופתי וגזירה של השיער.
הצוותים הרפואיים בשניידר נדרשו לספק מענה מגוון לבעיות הרפואיות שאיתן חזרו החטופים מרצועת עזה. שישה מהמטופלים סבלו מנשיכות חרקים, ואחד הילדים סבל מהתלקחות של מחלת העור אטופיק דרמטיטיס. במוסד הרפואי הדגישו כי כולם קיבלו בארץ טיפול רפואי שהיטיב עם מצבם. לא זו בלבד, שלושה מהילדים ששבו לארץ, בגילי 4-2, סבלו בשבי ממחלות זיהומיות, אך לא קיבלו טיפול רפואי מותאם, מלבד תרופות להורדת חום.
נפש חבולה
מעבר לפגיעה הפיזית בגופם של החטופים ששבו, הם חוו פגיעה נפשית קשה. 24 מתוך 26 החטופים ששוחררו היו עדים לרצח או לחטיפה של בני משפחותיהם במהלך ההתקפה. כלל השבים הוערכו בידי מערך פסיכולוגי והוענק להם טיפול מותאם.
רבים מהם מספרים על טרור פסיכולוגי שהופעל נגדם, לרבות בידוד, הפחדה, הגבלת שתייה ומזון והתעללות פסיכולוגית. חלק מהילדים, בעיקר אלו בני פחות משבע, העידו על סיוטים בשנתם ורבים מהם המשיכו ללחוש, לפחות בימים הראשונים לחזרה מהשבי. אחת החטופות סבלה מהתקפי בכי בלתי נשלטים, ואצל פעוט אחר הטראומה הנפשית התבטאה בתלישת שערות. במרכז הרפואי ציינו כי אחת החטופות אף סבלה מתסמונת שטוקהולם.
14 מתוך 26 החטופים המשוחררים סבלו מפגיעות במהלך המתקפה או החטיפה. תשעה מהם מפציעות דקירה, בעיקר בצלעות. אחת המטופלות, שכבר שוחררה לביתה, חזרה לאשפוז לאחר שלושה ימים עם חום, קוצר נשימה וכאב ונמצא שהיא סובלת גם משבר בצלעות ומדלקת ריאות.
אובדן משקל והגבלות מזון
בהתאם להערכת צוותי דיאטנים מצבם התזונתי של השבים היה גרוע. בקרב 15 מתוך 26 המאושפזים בבית החולים שניידר התגלו אובדן משקל משמעותי, מרבית החטופים דיווחו שקיבלו מזון מוגבל, בעיקר אורז ולחם לבן. אובדן משקל רב יותר נמצא בקבוצת הנשים המשוחררות, שנע בין 7.4% ל-14% ירידה במשקל הגוף.
ילדים בגיל 8-4 סבלו מירידה של 4%-10% ממשקל גופם. בקבוצת הילדים הצעירים יותר לא נרשמה ירידה מובהקת במשקל הגוף.
בין החוקרים שלקחו חלק במחקר: ד"ר אפרת ברון-הרלב, מנהלת ביה"ח, וסגניה ד"ר שלומית ירון וד"ר עומר ניב, פרופ' גילת לבני, שניהלה את מחלקת השבים בשניידר, ורופאות המחלקה הבכירות ד"ר יעל מוזר-גלזברג, ד"ר חבצלת ירדן בילבסקי, ד"ר נועה זיו, ד"ר לוטם גולדברג וד"ר דנה זינגר-הראל.
לדברי החוקרת ד"ר נועה זיו, רופאה בכירה במחלקת השבים: "הממצאים שתוארו במחקר הינם מגוונים ודורשים התייחסות של צוות מולטי-דיסציפלינרי. חשוב לזכור כי מדובר בממצאים אשר נוגעים לתקופה המיידית שלאחר השבי, ואינם מקיפים את המעקב הנדרש ואת ההשלכות לאורך זמן.
"ניתן לומר שההיבטים המטרידים ביותר שחווינו כצוות רפואי בקרב השבים הם הנפשיים. ראינו בעיקר עצבות גדולה וטראומה פסיכולוגית. על אף השמחה הגדולה וההקלה העצומה שבשחרור, השבים חוו קשיים משמעותיים במהלך המתקפה והשבי, ורבים מהם היו עדים לזוועות כגון רצח וחטיפת יקיריהם".
החוקרת ד"ר נועה זיו התייחסה גם לצעדי ההמשך שנוקט בית החולים: "יש צורך במעקב ארוך טווח כדי להבין את ההשלכות הרפואיות והפסיכולוגיות של השבי. אנו תקווה שאיש לא יעשה שימוש במידע שנאסף במאמר זה. ילדים אינם צריכים להתמודד עם דברים מהסוג הזה, גם לא בסיוטים הכי גדולים שלהם. אנו מתפללים לשובם של יתר החטופים ומקווים שתהיה לנו ההזדמנות לפתוח את מחלקת השבים שלנו פעם נוספת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו