למחלקת השיקום בבית החולים בילינסון הגיע לפני כחודשיים חייל שנפצע בחלל הבטן ושכבר עבר כמה ניתוחים, שאחריהם אמור היה להתחיל בשיקום. עם זאת, במשך כמה שבועות לא הצליחו במחלקה להתקדם בטיפול והחייל המשיך להתלונן על כאבים.
"במהלך האשפוז השיקומי היה עיסוק משמעותי בכאבים באזור הבטן, שהקשו עליו לשתף פעולה בשיקום", מספר ד"ר מיכאל בכר, מנהל מחלקת השיקום בבילינסון. "זאת למרות שכל הבדיקות וכל הבירורים יצאו תקינים".
בגופו של החייל היו שלושה רסיסים שהוחלט לא להוציא, משום שהסיכון בהוצאתם היה גבוה ומשום שהם לא היו ממוקמים במקום שעלול לגרום נזק, אך החייל התעקש שהכאבים נובעים מנוכחות הרסיסים בגופו.
"לא היה שום ממצא אובייקטיבי שהרסיסים גורמים לכאב. רק אחרי שילוב הליך נפשי בטיפול הצלחנו ליצור ניתוק בין נוכחות הרסיס למצב הגופני - ואז ראינו שיפור בכאבים וביעילות השיקום", אומר בכר.
"הניתוח עלול לגרום נזק"
אחד המאפיינים של פצועי מלחמת חרבות ברזל הוא ריבוי פגיעות רסיסים, שמקורם במטעני נפץ, בירי או בטילים. למעשה, 95% מפצועי המלחמה הנוכחית סובלים מפגיעות כאלו.
"במלחמות קודמות לא היו כל כך הרבה פצועי רסיסים. אולי כי בלבנון השנייה היתה לחימה שונה, עם פחות עצימות מהעימות הנוכחי", אומר פרופ' דין עד־אל, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית וכוויות בבילינסון. "כיום הפרקטיקה המקובלת היא שמוציאים רסיסים כאשר הם מפריעים וגורמים לכאבים, או אם הם גדולים מאוד או קרובים לכלי דם או לעצב שחוששים כי ייפגע. רסיסים שטחיים לפעמים יוצאים כאשר מטפלים בפצע, ושאר הרסיסים נשארים בגוף, כי כשמוציאים רסיס קטן הנזק בניתוח עלול להיות גדול יותר מהנזק שהרסיס עצמו גורם".
מקשה להתגבר על הפגיעה
מעבר לפגיעה הגופנית, הרופאים מבחינים שאצל הפצועים הרסיסים שבתוך גופם נושאים גם משמעויות רגשיות וגורמים לצלקות נפשיות.
"הרסיסים הופכים להיות חלק מהם בכל המובנים, ואנחנו רואים שיש לזה משמעות", אומר ד"ר בכר. "יש הרבה עיסוק של החיילים ברסיסים האלה: 'מה המשמעות שלהם? איך זה הולך להשפיע עלי? האם יש הנחיות מיוחדות לטיסות או לבדיקת MRI?' - ההתעסקות בזה היא גדולה.
"אצל חיילים רבים הרסיס מהווה סוג של תזכורת מתמשכת לאירוע הדרמטי שהם חוו, וזה מקשה עליהם להתגבר על הפגיעה ולהמשיך הלאה. זה הפך להיות נושא רציני מבחינה נפשית, שלא מאפשר להם לשכוח את הפגיעה שעברו", מוסיף בכר. "לעיתים, גם בהיבט הגופני יש להם תפיסת כאב מוגברת באזור שבו הם יודעים שיש להם רסיסים, גם אם אין מגבלה שהם גורמים. גם אצל ההורים שלהם אנחנו רואים עיסוק מוגבר ברסיסים. קשה להם עם הידיעה שהרסיס עדיין שם".
בבילינסון משקיעים זמן ומאמץ במתן הסברים רבים לפצועים על ההיבט הגופני של הרסיסים ומדגישים בפניהם שהרסיס לא יפריע למהלך החיים הרגיל. במקביל, מקפידים על עבודה נפשית שבמהלכה "מפרידים את הרסיס מהפגיעה" ומאפשרים לפצועים להתמודד עם הידיעה שהרסיס שם.
פרופ' עד־אל מוסיף כי חשוב להתייחס גם לצד האסתטי של פגיעות רסיסים, שגם הוא עלול להשפיע על הפצועים. "כאשר כל הגב או הרגליים מלאים ברסיסים, זה יוצר לא רק פגם אסתטי אלא גם תזכורת קבועה מול העיניים", הוא אומר. "רפואה פלסטית זה מקצוע של איכות חיים, וההיבט הקוסמטי משמעותי מאוד גם בפציעות מלחמה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו