"נפצענו, וזה לא לחינם": בחדרי הפיזיותרפיה נחשפים מחירי המלחמה, ולמרות הכל גם חיוכים

מהשבת השחורה ועד היום הגיעו למרכז הרפואי שיבא כ-900 פצועים בדרגות פציעה שונות, חיילים, שוטרים ואזרחים. כיום מאושפזים בשיבא רוב פצועי המלחמה, כ-170 פצועים. מרביתם נמצאים במחלקות השיקום השונות. במלחמה הזאת, עד כתיבת שורות אלו, נמנו בישראל 2000 פגועי גפיים. כפי שזה מצטייר כרגע, ישראל תעבור גם את המספרים של מלחמת יום כיפור והלוואי וההערכה הזאת תתגלה כלא נכונה.

הצצה למחלקות השיקום כולל זו האורטופדית, מראה תמונה מדוייקת של הפסיפס הישראלי מאז אותו היום. מצד אחד חיילים צעירים שמשדרים תחושה משותפת: ״שאנחנו מנצחים אותם ואם זה המחיר שאנחנו משלמים, זה לא נורא״. במקביל קשה שלא להתרשם מהעבודה של הצוות המקצועי והקשרים שנוצרים עם החיילים והפצועים האחרים.

אל כל זה, כדאי לספק את המחזה הסוריאליסטי למי שטרם ביקר במחלקות בית החולים: מאות ישראלים מכל הסוגים, פשוט מגיעים לבית החולים ומציעים את עזרתם: חלק סרגו כובעי צמר לחורף, חלק שולפים גיטרה, כולם כולל כולם מביאים סופגניות, החיילים מהוועד למען החייל שולפים בהפתעה אייפונים וטאבלטים לכל הפצועים ואפילו אמא ובת שהגיעו כדי להציע שיעורי פוקר לכל מי שמעוניין. אין רגע דל.

כוכב חדר הפיזיותרפיה

נאור, בן 26, חטף שני צרורות בתוך הרצועה. צרור אחד בחזה, צרור אחד ברגל. בחדר הפיזיותרפיה שם אנחנו פוגשים אותו הצוות הרפואי מאחל לו בהצלחה ביום חמישי הקרוב בניתוח אליו ייכנס. מטרת הניתוח, להחזיר את העצבים בחלק התחתון של רגלו: ״יצאנו להגן על ישראל״ הוא אומר בשקט ובפנים נעימות ״ואני יודע שזה נשמע מוזר למי שלא מבין את זה, נפצענו וזו זכות גדולה עבורנו. זה לא לחינם. אנחנו לא רצינו להיות במלחמה הזאת, אבל אם אנחנו שם להיפצע זו מתנה, כי גם יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. אנחנו חזקים, ונשתקם ונחזור מכאן לחיים שלנו״.

יהונתן בן חמו הוא אחד הפצועים המפורסמים של המלחמה הזאת. הוא מופיע בטיק טוק ובאינסטוש של סלבס רבים, מסכים להתראיין באופן חופשי וכשאנחנו שם, הוא זה עתה דרך באופן שלא מותיר ספק לגבי היכולת שלו לעמוד, על הרגל האחת שלו, לאחר שהשנייה נקטעה בקרב. כל מי שבחדר מוקסם מהבחור בן ה-22 שנכנס ראשון עם ה-D9 שלו, כדי לשטח את קיני המחבלים ברצועה. טיל שאותו גם הספיק לצלם, שלח אותו, בעודו מצלם כל רגע, לשיקום הארוך.

הוא כוכב חדר הפיזיותרפיה. ״את שוכחת שאני עם רגל פחות״ הוא אומר למטפלת שלו בחיוך. ״מה קרה אתם מבסוטים, כי קיבלתם טאבלט?״ זורק לכיוון חבר אחר שנאבק גם הוא בניסיון לעמוד על רגל אחת. ״אתה יודע, קצינים מעבירים קריירה שלמה, במטרה להיכנס לעזה. הנה אנחנו נכנסנו, ונפצעתי וזו זכות. אני יודע שזה נראה לך מוזר, איבדתי רגל ואני כולי מחייך לך ואומר לך שזכיתי, אבל זו התחושה שמשותפת לכולם כאן. אולי זה בגלל שאנחנו צעירים ואנחנו אופטימיים מטבענו״.

הכתבה המלאה ביום שישי הקרוב במוסף שישבת.