מוכנים בלב האדמה: בבתי החולים הפיקו לקחים ממלחמת לבנון השנייה

עשרות טילים נחתו ב-2006 בזמן מלחמת לבנון השנייה לא הרחק מבית החולים רמב"ם שבחיפה, וגם בסמוך לבית החולים זיו שבצפת ובמרכז הרפואי לגליל שבנהריה. מבקר המדינה הזהיר אחרי המלחמה כי "נמצאו פערים משמעותיים בין צורכי המיגון על פי התקנות לבין המצב בפועל, ובבתי חולים רבים יש חדרי ניתוח, יחידות לטיפול נמרץ, חדרי מיון, חדרי לידה ויחידות דיאליזה שאינם ממוגנים". עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל הפיקו בתי החולים בצפון לקחים והגיעו מוכנים יותר.

ברמב"ם נחנך בית חולים תת־קרקעי שמכיל 2,200 מיטות, רובו מכספי תרומות. בשבועות האחרונים הואצה בניית יחידה ממוגנת נוספת בבית החולים זיו בצפת. עם זאת, רק 60%-50% מהמיטות בנהריה ובצפת ממוגנות, ועדיין יש בתי חולים, כמו כרמל או פלימן, שנותרו ללא מיגון. במשרד הבריאות הנחו את בתי החולים זיו בצפת והמרכז הרפואי לגליל בנהריה "לרדד" את מספר המאושפזים שם ולהפחית את הפעילות בהם ל־50% ול־30%, בהתאמה, גם בשל היעדר מיגון וגם כדי להשאיר רזרבות לפצועים שיגיעו. 

ההשלכות הן על תושבי הצפון שנדחו להם ניתוחים וטיפולים שאינם דחופים, או שנאלצו לנסוע לבתי חולים אחרים.

אחווה במערכת הבריאות

בית החולים הקרוב ביותר לקו האש הוא בית החולים לגליל שבנהריה. היחיד שכבר ב־2006 הכיל בית חולים תת־קרקעי ממוגן שהורחב במהלך השנים. בשגרה יש בנהריה 775 מיטות ובשעת חירום יש 475 מיטות אשפוז ממוגנות.

"ב־7 באוקטובר בבוקר הורדנו את הפגייה מייד למקום ממוגן", מספר פרופ' מסעד ברהום, מנהל בית החולים בנהריה. "צפינו שיקרה משהו גם בצפון. בתוך יומיים הורדנו את כל הפעולות הקריטיות כמו טיפול נמרץ, נוירוכירורגיה ודיאליזה לאזורים מוגנים".

פרופ' ברהום מודה כי "אין חדרי ניתוח מעבר לתשעה חדרי ניתוח מוגנים. אין ספק שצריך להגדיל גם את מספר חדרי הניתוח הממוגנים, גם את בית החולים התת־קרקעי וגם את כוח האדם. המרכז הרפואי לגליל משרת 650 אלף תושבים, והוא הקרוב ביותר לגבול. אנחנו מרכז טראומה אזורי, על הגבול של הכרזה כמרכז־על לטראומה. כבר היום אנחנו מסוגלים לקלוט את כל סוגי הפציעות. רק צריכים הכרה של מרכז־על וחיזוק בכוח אדם של מחלקות שנפתחו בשנים האחרונות. משרד הבריאות הצליח להביא לנו עשרות רופאים מתנדבים מחו"ל, מומחים בכירורגיית חזה, כלי דם, כירורגיה כללית ורפואה דחופה".

בבית החולים זיו בצפת, שמהווה גם הוא יעד ראשון לפינוי לאירועים באצבע הגליל, ערוכים וכבר טיפלו בתקופה האחרונה במאות פצועים. בבית החולים בימי שגרה יש 400 מיטות, וכעת 200 ממוגנות.

"הצוות מאומן, עשינו השלמת ציוד ותרגילים, וחברנו לאנשי הרפואה של הצבא לתרגול של פינוי פצועים", אומר פרופ' סלמן זרקא, מנהל בית החולים זיו. "אנחנו במוכנות גבוהה לתת מענה ככל הניתן במגבלות השטח הממוגן, ונקווה שלא יהיו פצועים. יש לנו חדרי לידה, מחלקות אשפוז, דיאליזה, טיפול נמרץ ופגייה. הכל נמצא במתחם ממוגן. גם מכון ההקרנות שלנו זה בונקר, ואני ממשיך לתת את השירותים במסגרת של מיגון. מדובר בחולים דחופים שאי אפשר לבטל אותם".

לבית החולים זיו לא היתה עד למלחמה יכולת לבצע ניתוחי חזה וניתוחים נוירוכירורגיים מורכבים. כעת, בעזרת מתנדבים של צוות נוירוכירורגי מביה"ח הדסה בירושלים ושל צוות כירורגיית חזה מביה"ח איכילוב בתל אביב, הוא מספק את כל הטיפולים, לצד רופאים מתנדבים יהודים ולא יהודים מחו"ל, שהצטרפו לסגל בית החולים.

בעיות כספיות: איפה המדינה?

"היום מבקרים אצלי צוותי רפואה ואחיות טיפול נמרץ וחדר ניתוח מבתי החולים בנצרת. הם באים אלי כדי להכיר את המקום, ואני מכניס אותם לרשימת הקריאה שלי כך שאם חלילה יהיה אירוע רב־נפגעים אוכל להקפיץ אותם. הם עושים זאת בהתנדבות ומתוך האחווה במערכת הבריאות", אומר פרופ' זרקא.

בשני בתי החולים מתמודדים עם העובדה שחלק מעובדיהם הם תושבי קו העימות ונאלצו להתפנות בעצמם מבתיהם. בנהריה מאפשרים לעובדים לישון במגורים ממוגנים באחד המקלטים, בצפת מציינים לחיוב עובדים שפונו אך מגיעים לשתי משמרות רצופות של ערב ובוקר עם לינה בבית החולים.

שני בתי החולים הצפוניים מתמודדים גם עם ירידה דרסטית בהכנסות, בגלל העובדה שמספר המאושפזים שלהם הוא בשיעור של 50%-30% מבימים רגילים, לצד עלייה בהוצאות, בעיקר על רכש ציוד רפואי נוירוכירורגי וכירורגי יקר. "היו אצלי יו"ר ועדת הבריאות בכנסת ונציג ממשרד האוצר, ואמרתי להם שאם רוצים לזמן אותי לשימוע כי נכנסתי לגירעון שיעשו את זה עכשיו", אומר פרופ' זרקא בחצי בדיחה. "לי נראה מובן מאליו, גם אם לא קיבלתי צ'ק, שיפצו אותי על ירידה בפעילות. יש לי הרבה עלויות ויש לי ירידה לפחות של 50% בהכנסות. הכי טבעי שהממשלה תכסה את הגירעון".

גם פרופ' ברהום מתריע כי "בניית תקציב ל־2024 חייבת להביא בחשבון את הירידה בפעילות ובהכנסות. אנחנו באותן הוצאות ואף יותר. אנחנו מפעילים הרבה כוננים, כולל מנהלי מחלקות. שלחנו מכתב למנכ"ל משרד הבריאות בעניין הזה ואני מקווה לפגישה מסודרת איתו".

ברמב"ם הסיפור שונה בתכלית. בימי שגרה יש לבית החולים כ־1,100 מיטות אשפוז. לאחר הכנות שכבר נעשו, מעריכים בבית החולים שבתוך כשמונה שעות ניתן להעביר את כל המחלקות לבית החולים הממוגן, שבו 2,200 מיטות. כמות כה גדולה, עד שהם "משאילים" שתי קומות לביה"ח כרמל, שלא ממוגן מספיק, ולביה"ח הגריאטרי פלימן בחיפה. עד כה טופלו בבית החולים 109 חיילים ו־40 אזרחים מהצפון והדרום גם יחד.

ניתוחים רגילים מבוטלים

ד"ר אבי וייסמן, סגן מנהל רמב"ם: "מייד אחרי 7 באוקטובר הורה לנו משרד הבריאות להכין את החניון התת־קרקעי. אחרי מלחמת לבנון השנייה, כשהיו הרבה טילים וחולים היו במרתף, אמרנו NEVER AGAIN ובנינו את בית החולים התת־קרקעי. אנחנו ממשיכים בינתיים בפעילות רגילה ובתפוסה מלאה בבית החולים למעלה, לרווחת החולים.

"יש לנו 24 חדרי ניתוח ממוגנים ועוד ארבעה לחירום, כך שהיכולות שלנו בשעת חירום רק יגדלו ולא יקטנו. המסקנה מ־7 באוקטובר היא שצריך לעשות ויסות טוב (העברת פצועים מבית חולים עמוס לבתי חולים אחרים). בתי החולים יכולים להכיל אירוע גדול".

הבעיה שטרם נמצא לה פתרון היא המשך הטיפול הרצוף בבעיות השגרה של תושבי הצפון, שממתינים לעיתים חודשים לניתוח שכעת מתבטל. לדברי פרופ' ברהום, "מי שנשאר מקבל פחות שירותי רפואה, אנחנו מבצעים בכל זאת מעט ניתוחים אלקטיביים כדי שלא לפגוע באזרחים שנשארו באזור".

ד"ר זאב פלדמן, יו"ר ארגון רופאי המדינה: "הבעיה היא הקושי לנהל שגרה וחירום יחד. הניהול הזה הכרחי כאשר יש מצב חירום מתמשך. התחלואה לא נעצרת, וצריך לתת גם לה מענה. דווקא תושבי הצפון שידם אינה משגת לעבור בירור וטיפול רפואי במקומות אחרים, נפגעים, ועלולות להיות לכך תוצאות של דחייה באבחון ובטיפול. זו המשמעות של הרעבת מערכת הבריאות לאורך שנים ושל ההחלטה שלא למגן. התוצאות מכות ופוגעות באוכלוסייה".