תביעה חמורה נגד בי"ח גריאטרי בשרון: "קשרו באכזריות את אמי וגרמו לה חתכים וצלקות"

השלווה שמשדר מראהו המוריק של בית החולים הסיעודי הגריאטרי "עמל בשרון" ברעננה מסתירה מאחוריה טענות חמורות וחמורות במיוחד, המפורטות בתביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגדו לאחרונה, על מאושפזת אשר "נקשרה בבוטות ובאכזריות לפרקי זמן ארוכים, במהלך 17 ימי אשפוזה, באמצעי קשירה אסורים שגרמו לה חתכים וצלקות בפרקי הידיים".

בית החולים, השייך לרשת "עמל ומעבר", הוא מהגדולים בארץ, עם כ־500 מיטות אשפוז, שלפי פרסומיו מספק "השגחה רפואית צמודה עם תמיכה, יחס אישי וליווי צמוד". רבקה פיצ'רסקי, בת 74, הגיעה אליו בשלהי קיץ 2020 לבידוד לחולי קורונה, לאחר שנדבקה במחלה ואושפזה בבית החולים איכילוב בתל אביב, אך ב־27 בספטמבר 2020 - כארבעה שבועות לאחר שחרורה מ"עמל בשרון" - היא נפטרה במרכז האלצהיימר ברמת גן, שבו אושפזה עוד קודם בשל תהליך דמנטי שאובחן אצלה.

"בניגוד לדין"

"'אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני' - תחינה זו נמצאת בליבת תובענה זו, המבקשת להשמיע את זעקת המנוחה אשר נפלה על אוזניים ערלות, להיות לפה עבור אלו החלשים שקולם לא נשמע, ולתרום למאבק כנגד ההתעללות בחסרי ישע בכלל ובבני הגיל השלישי בפרט. המנוחה הייתה יכולה להיות הסבתא והאמא של כולנו".

כך, בציטוט מתוך ספר תהילים, נפתח כתב התביעה שהגישה אלינא פיצ'רסקי, בתה של המנוחה, לבימ"ש השלום בכפר סבא, באמצעות עוה"ד דורי כספי ויהונתן הרוש ממשרד כספי סרור ושות', המתמחים בתביעות רשלנות רפואית. התביעה שהוגשה נגד שני מנהלי המוסד, ד"ר לירון מרחב והמנהל הרפואי ד"ר און דולברג, שנכנס לתפקידו כחודשיים לאחר המקרה, מייחסת לביה"ח מהלכים "בניגוד לכל דין, לנוהלי משרד הבריאות ולנוהלי המוסד עצמו".

לפי התביעה, כשהתקבלה פיצ'רסקי ל"עמל בשרון" צוין כי למעט התהליך הדמנטי שממנו סבלה, היא הייתה בבריאות טובה, תפקדה עצמאית והלכה על רגליה ללא סיוע. אלא שבמהלך אשפוזה תיאר הצוות אי־שקט פסיכומוטורי בכמה מקרים, ונרשם שנדרשו תרופות הרגעה, ולאחר שחרורה התברר שהיא נקשרה "באופן מזעזע, באמצעים אסורים שהותירו חתכים חסרי עור וצלקות על פרקי ידיה ושלפוחיות ענק בקרסוליה".

אלינא טוענת בתביעתה כי היא "מעולם לא יודעה על ידי המוסד בצורך להגביל או לרסן את אמה ובכך שהיא נקשרה בניגוד לחוק, מעולם לא התבקשה הסכמתה ותגובתה לכך".

את סימני הקשירה בידיים, כמו גם פצעי לחץ שהתפתחו בעקביה ואשר תועדו רק ערב שחרורה מהמוסד, גילה צוות מרכז האלצהיימר, ו"תמונות פרקי ידיה הן העדות היחידה, הזועקת אך המאוחרת מדי, לקשירה ולהזנחתה המחרידה".

בד בבד, הוסיפו פרקליטי התובעת, כי "מעבר לאירועים קשים אלו, ובבחינת הוספת חטא על פשע, לא קיים זכר ברשומות הרפואיות לתיעוד כלשהו על הצורך בהגבלתה של המנוחה, זהות מקבל ההחלטה לכך, משך הקשירה, הביקורות התכופות שחייבות היו להתבצע אחר מצבה בהיותה קשורה, או כל נתון שהוא לגבי אמצעי קשירתה".

בחוות דעת שצורפה לתביעה קבעה ד"ר סבטלנה ז'לדוקוב, מנהלת החטיבה הכרונית בביה"ח הגריאטרי "שהם" בפרדס חנה: "הסימנים הקשים על פרקי ידיה מעידים כי הוגבלה באמצעים שאינם מקובלים לצורך הגבלה פיזית של מטופלים במוסד גריאטרי, בניגוד לדין ולנוהלי משרד הבריאות, ולא נמצא ברשומה הרפואית כל אזכור לגבי אמצעי ההגבלה, והביקורות שהיו חייבות להתבצע בזמן ההגבלה".

לדבריה, "התמונות לא משאירות מקום לספק שהיא נקשרה בבוטות, וברצועות דקות שאינן מתאימות לביצוע הגבלה פיזית של מטופלים, שאמצעי הקשירה גרמו לה סבל קשה, ונראה שההגבלה בוצעה בעוצמה רבה ובלחץ גדול שהסבו לה סבל נורא".

ליקויים בתיעוד ובמעקב

בעקבות מותה של רבקה העביר האגף לשירותים חברתיים בעיריית גבעתיים תלונה למשרד הבריאות על "חשד להזנחה שנעשתה ב'עמל בשרון'", ובמקביל שלח עו"ד כספי תלונה חריפה לד"ר בועז לב, נציב קבילות הציבור למקצועות הרפואיים במשרד הבריאות.

בתשובה ציין ד"ר לב כי אגף הגריאטריה במשרד הבריאות אכן מצא ליקויים בתיעוד ובמעקב אחר פצעי לחץ והגבלות החולים בביה"ח, שאותם הסבירו מנהלי המוסד בכך שקשירתה של המנוחה נעשתה משום שהייתה באי־שקט ובשל הצורך במתן עירוי נוזלים למניעת התייבשות.

בתגובתם לד"ר לב הודו מנהלי בית החולים "עמל בשרון" כי אכן אין ברשומה הרפואית כל תיעוד של הקשירה, שהצוות אפילו לא הבחין בסימני הקשירה על הידיים ואף לא פעל לפי נוהלי המוסד עצמו.

לדברי המנהלים, מדובר היה "בתקופה של תחילת הקורונה, כאשר הצוות התמודד עם מחלה לא מוכרת, עומס עבודה חריג ותנאי עבודה קשים עם מיגון מלא. רבקה טופלה במסירות גדולה ובמקצועיות על ידי צוות מחלקת הקורונה. חוסר התיעוד נבע מתנאי העבודה הקשים בקורונה, שאינם מעידים על המתרחש בשגרה ב'עמל בשרון'".

מרשת "עמל ומעבר" נמסר בתגובה: "אנו משתתפים בצער המשפחה אך דוחים את טענותיה. לפי תחקיר שערכנו והועבר למשרד הבריאות, גב' פיצ'רסקי הגיעה אלינו במצב קוגניטיבי ותפקודי ירוד, ולנוכח סירובה לאכול ולשתות היא נזקקה לקבלת טיפול מציל חיים על ידי מתן אינפוזיה למניעת התייבשות.

"בשל התנגדותה הפיזית לטיפול עקב הדמנציה שממנה סבלה, וניסיונה לשלוף את האינפוזיה ממקומה, הצוות הרפואי נאלץ לבצע הגבלה לדופנות המיטה, פעולה שמבוצעת רק במקרים חריגים כשאין חלופות אחרות, וזאת כמובן על פי פרוטוקולים רפואיים.

"נדגיש כי אין כל קשר בין פעולה זו, שבוצעה במחלקה לטובת בריאותה של החולה, לבין נסיבות פטירתה חודש ימים לאחר שעזבה אותנו בחזרה  למרכז האלצהיימר שבו שהתה".

"להוקיע את האחראים"

אלינא אמרה ל"ישראל היום" כי "אמי נפטרה לאחר ייסורים בשל חוויה מחרידה שעברה. הצוות התחמק מלעדכן על מצבה ברוב זמן האשפוז, והרגשתי שלא אומרים לי את האמת.

"בבוקר שחרורה התגלה שאמי חזרה מהתופת - עם פצעי לחץ ענקיים בכפות רגליה, היא לא הלכה ולא דיברה, לא שלטה בצרכיה, והייתה עם סימני כפיתה אכזרית על פרקי ידיה, כאילו עברה שוד אלים. סימני הקשירה לא החלימו עד יום מותה.

"אני התחייבתי על קברה להוקיע את האחראים בכל דרך אפשרית, ולהתריע בפני העולם על ההזנחה ועל העוולות כלפי קשישים. לאמא שלי זה כבר לא יעזור, אך אולי זעקתי תוכל להניע מהלך שיציל נפשות של חסרי ישע ותשושי נפש שלא יכולים להציל את עצמם".