חברי האופוזיציה - תלמדו מביבי

ממשלתו השישית של נתניהו היא עובדה מוגמרת, לפחות לתקופה הקרובה ועד שיתחילו ״הקלקולים״. אם יתחילו, זה יקרה בשל הפערים בין עמדות הליכוד לבין התיאבון המוגבר של הימין הקיצוני בממשלה. אני מאחלת הצלחה לממשלה כולה, ומקווה שאכן תשרת את כלל הציבור, כפי שהבטיח העומד בראשה, ושתפסיק את השיסוי ואת הפילוג.

גם לאופוזיציה יש תפקיד. תפקיד חשוב. והוא לא אמור להתבטא רק בקריאות ביניים במליאת הכנסת, שהן חלק מהפוליטיקה הארגונית של המוסד. תפקידה להציג אלטרנטיבה בת־קיימא. חלופה שתגרה את בלוטות הטעם ואת המחשבה של אזרחי ישראל. אם ימשיכו להתנהל כפי שהתנהלו כשהיו בממשלה, רחוק הם לא יגיעו.

כזכור, גם כשממשלת השינוי שלטה, היחסים בין חלקיה לא היו משופרים. ראש הממשלה היוצא לפיד לא החליף מילה מעבר לנדרש עם שר הביטחון בני גנץ. לפיד גם לא דיבר עם מרב מיכאלי. קודם לבחירות, לא גנץ ולא לפיד עשו די על מנת למנוע הפסד קולות, כפי שעשה נתניהו בצד הימני של המפה הפוליטית.

במהלך מערכת הבחירות לא עשו מספיק על מנת להתריע מפני המפלגות הקיצוניות, בגלל סקרים פנימיים שהראו שכל מתקפה רק מגבשת את הגוש סביב נתניהו. במהלך כהונת הממשלה לא עשו מאמץ על מנת לייחצן את ההצלחות שלהם, וכשכבר נזכרו - זה היה מאוחר מדי, ונתניהו הצליח לקבע את המחשבה שהם ממשלת כישלון.

כעת הם באופוזיציה, וזה הזמן לעשות חישוב מסלול מחדש, הן באשר למערכת היחסים בין מפלגות הגוש והן בהתנהלותם, כדי לשכנע את העם שיבחרו בהם בפעם הבאה.

דבר ראשון - שילמדו מנתניהו איך התנהל כשהיה באופוזיציה. אחד מהדברים המרכזיים היה חריש עמוק בארץ, ממטולה ועד אילת. הופעות ציבוריות מרובות. שימוש מאסיבי וחכם ברשתות החברתיות. הוא בנה את עצמו כקול היחיד של הימין, ושותפיו אפשרו ולא הפריעו. להפך - לאורך כל הדרך הכתירו אותו כמנהיגם הבלתי מעורער.

נתניהו לא היסס לבקר את הממשלה - כולל שקרים בוטים, כמו מתן 53 מיליארד שקלים למגזר הערבי, או תמיכה בידיעות הכוזבות שביתו של בנט שופץ ב־50 מיליון שקלים. הוא גם לא עצר את המתקפה על חברי כנסת ושרים מהבית היהודי, ולא יצא נגד הקריאות "בוגדים" ו"נוכלים", והאמירה שהממשלה אינה לגיטימית - וכולנו יודעים מה המשמעות.

אני לא מציעה לאופוזיציה הנכנסת לפזר שקרים או לתקוף אנשים. אבל כן להבליט את העסקה הלכאורה מוכחשת בין הליכוד ונתניהו לבין עידית סילמן. כן לעקוב אחר השיפוצים, אם יהיו כאלה, בביתו הפרטי של נתניהו ברחוב עזה, שככל הנראה ישמש מעון רשמי עד תום שיפוץ הבית בבלפור, ולדרוש לראות את תג המחיר. לעקוב אחר החקיקה ולתקוף אותה, תוך הסברים ברורים לציבור מה המשמעות של כל חוק וחוק ולהגן כל העת על שומרי החוק ועל שומרי החומות.

והכי חשוב - לנסות לשפץ את היחסים בין גנץ לבין לפיד ולשקול את הקמת המפלגה הדמוקרטית הישראלית, שתחת כנפיה יוכלו לחסות מפלגות קטנות רבות ולהפוך לכוח המרכזי במרכז. המשך הפיצול באופוזיציה ישרת את הממשלה וירחיק אותם מהשלטון.