הדסה בן ארי התיישבה אמש (במוצ"ש) בשעות הרגישות והמתוחות שבהן מדינה שלמה מצפה לחזרתן של שלוש חטופות מעזה, וניסתה לדמיין את חייה כשבויה. עוד קודם לכן כתבה על ההתרגשות לקראת מימוש העסקה, ועל המחשבה כיצד יצלחו אלה שיחזרו מהתופת את החיים שאחרי. גרושה חנן בן ארי, סימן לייק.
"מה הייתי עושה בדירה קטנה בעזה", כתבה בן ארי. "מה הייתי עושה בסירחון הזה. בשואה הזאת. איך זה מרגיש למות אבל להישאר בחיים?", תהתה. "סליחה שאני כותבת משהו עכשיו. אני בכלל מרגישה צורך לשתוק. אבל גם יש משהו בלעבור את הזמן הזה ביחד, לא? רק אני מרגישה שמיים של יום כיפור? הנשימה נהיית איטית וכבדה מיום ליום, משעה לשעה. עוד מעט היא תיעצר. אני יודעת. ומי תצא מהרכב שיעשה את דרכו מעזה לגבולות הארץ המובטחת, אני לא יודעת. והאם אי פעם הם ישובו לנשום כמו בעבר, אני לא יודעת".
בהמשך דבריה ניסתה לדמיין את עצמה בתרחיש הנורא מכל. "אני רק שואלת את עצמי כל היום מה הייתי עושה אם הייתי מתה חיה בלב עזה. אני לא יודעת מה הם. אני לא מתיימרת להגיד שום דבר. אני רק שואלת את עצמי מה השיעור שלי. מה השיעור כשאני שבויה. מה אני לומדת כשאני מתה. מה אדם לומד על עצמו בשעה שאין אותו. מה אני. ויש לי מחשבות מרטיטות לב, אבל לא באמי להגיד שום דבר על עצמי. רק לשאול בקול. אולי גם אתם תגלו מקומות נפלאים, אולי תגיעו לארץ המובטחת. אולי החודש יגיעו משערי הגיהינום פיסות לב שלנו לארץ המובטחת".
מי שנחשף, כאמור, לטקסט של הדסה הוא לא אחר מאשר גרושה ואב שבעת ילדיה, חנן בן ארי, שסימן לייק על הפוסט שפורסם באינסטגרם.
