אדר גיציס: "המלחמה רק התחילה"

אדר גיציס, כתב חדשות 12 בצפון, פותח את הלב בפודקאסט "סויסה + 1" ומשתף בשגרה המטורפת שלו: לילות של 3 שעות שינה, שידורים תחת אש וחרדות לגורל החברים בחזית. בין לבין, הוא חושף פאשלות בלתי נשכחות, זיכרונות מימי גלי צה"ל, וגם זוגיות טרייה שמצליחה איכשהו להשתלב בתוך כל הטירוף. צפו 👆

מלחמת הצפון האמיתית מתחילה עכשיו 

אתה שומע שיש הפסקת אש בצפון ומה עובר לך בראש? שאתה הולך לישון עכשיו חודש? 

"‏התשובה היא לא, כי ראיתי מה קורה בשטח והצלחתי להבין על מה ההסכם מדבר, ואני חושב שהמלחמה רק התחילה ברגע שהוכרז על הפסקת אש, ‏מצד התושבים וראשי הרשויות. ברגע הזה אמרתי שאף אחד לא יחזור בשלב הזה לצפון, אי אפשר לנהל עדיין שגרה רגילה. ‏אולי נראה פחות רקטות ואזעקות, אבל המלחמה על השיקום ועל היום שאחרי זה פרק חדש שמתחיל". 

אני מכיר אותך עוד מגלי צה״ל כמאזין, אבל בשנה האחרונה אני מרגיש שאני מכיר אותך יותר כי אתה כל ערב על המסך. כל החיים רצית להיות עיתונאי? 

"‏הייתי לפני זה בחינוכית, והייתי במועצת התלמידים הארצית, ושם הבנתי שזה תחום שמדבר אליי. זה התחדד יותר לקראת התיכון, וסימנתי את המטרה הזאת של גלי צה״ל. אני מודה שזה היה מורכב מהרגיל, קומבינות לא היו שם, ‏אבא שלי היה בעל מוסך ואמא שלי מורה בנהריה. אני תושב נהריה הראשון שהגיע לגלי צה״ל. ‏הייתי מפיק תוכניות, אבל אני רציתי להחזיק את המיקרופון ושמתי את זה כמטרה". 

‏באיזה שלב אתה פותח מיקרופון בפעם הראשונה? 

"אחרי חצי שנה, נכנסתי לדסק ספורט עם דיווחים קטנים פה ושם, ומהר מאוד עברתי להיות כתב ספורט, ואז הגיע אסון מירון ופתאום הבינו שאני כתב בצפון, גיא ורון בדיוק סיים את תפקידו ואני הצעתי את עצמי, וקיבלתי את הצ׳אנס. לא היה חייל שמקבל תפקיד כזה. זה תפקיד שנועד לאזרחים, הייתי נער בן 19. ‏לקראת השחרור גיליתי שזה תחום שמחפשים אותו גם באזרחות, פנו אליי מערוץ 12 והיום אני כבר שם שלוש שנים".  

החיים על הקצה: "לפעמים משדרים בבוקסר" 

מאיפה אתה משדר כל הזמן? 

"‏במערכת מכנים את הלוקיישן הזה 'המרפסת של המדינה'. ‏זה התחיל כמקום שמצאתי בו מחסה מהגשם, במרפסת בבית שלי. עברנו שם המון אירועים מטורפים. מצאתי את עצמי משדר משם לבד בליל התקיפה מאיראן, ואז הבנתי שזה שידור שאין לי מושג כמה זמן הוא יימשך. דיווחתי משם 10 דקות שלמות, הייתי לחוץ, עשרות טילים בליסטים היו בדרכם לישראל, והבנתי שאני חייב להתאפס כי הלחץ ישתקף לצופים בבית. הייתי צריך להעביר מסר ש'הכל טוב', שיש מערכת הגנה אווירית ואנחנו נעבור את זה. בדיעבד נהניתי מהשידור הזה, הרגשתי שיש לי אחריות, זה היה רגע שעבר בהצלחה מהנקודה שלי". 

‏כמה שעות אתה ישן בלילה בזמן מלחמה? 

"‏בין 3 ל-4 שעות. אני מתחיל לשדר מהשעה 6:40 עד 00:00. אתה מתחיל את היום שלך עם רסקין, ומסיים אותו עם אברי ושרקי - ובין לבין יש תוכניות וכתבה למהדורה, וגם בלילה זה יכול לתפוס אותך. ‏אתה לא יודע אם זה יהיה מבזק שיימשך 5 דקות או משדר מתגלגל של שעתיים. וזה קרה לי כמה פעמים, הפלאפון תמיד פתוח. אם מתקשרים מ-02 או 09 אני יודע שקרה משהו. המון לילות יצא לי לישון עם חולצה מכופתרת או חולצה מכופתרת לידך, כי יכול להיות ‏שיעירו אותי ובתוך שתי דקות יש משדר. היו לי כבר שידורים עם בוקסר. 

"אם אני רוצה לצאת לבלות, אז יש לי גיבוי כמו גיא ורון או שרון קנובליך, אבל אתה תמיד נמצא באיזושהי חרדה מסוימת שיכול לקרות משהו. יש לי מצלמה וחצובה שתמיד נמצאת איתי. כבר קרה לי לפתוח מצלמה ביום הולדת בבר מסוים בחיפה כשהיה ירי לאזור הקריות". 

פאשלות שרצות ברשת 

היו פאשלות? 

"‏היו כמה כאלה. אחת מהן כשהייתי במושב בצת עם בעל מתחם צימרים מפונה, עמדתי איתו ועם אשתו. אני מסתכל על המצלמה והצופה בבית רואה את התמונה המלאה גם מאחוריי. אני מדבר איתו ועם אשתו, ואז הרגשתי שהוא יורד בטון הדיבור ובשלב מסוים הרגשתי כאפה על הכתף. אני בא לסיים את השידור, ואז אני מבין שהמרואיין התעלף מאחוריי, ובזמן שאני מדווח שהשידור הסתיים, אשתו מרימה לו את הרגליים מאחוריי. 

"‏אולי הצופים הרגישו ממני שלא אכפת לי משום דבר, אבל לא ידעתי שזה מה שקורה מאחוריי. פעם שנייה קרה שהגעתי לבית עסק בנהריה והיה בחור שסחט מאחוריי תפוז לתוך הפה שלו, והקטע הזה רץ בכל הרשת". 

‏אני מרגיש שהתבגרת מאז תחילת המלחמה. איזה מחיר אישי אתה משלם? 

"‏לפני שאני כתב צפון, אני תושב צפון. יש מחיר שאתה משלם בגלל שאתה במלחמה הזו, ואתה חווה אותה גם כתושב וגם ככתב. אבל חשוב לציין שאני נער בן 24 שרוצה לבלות ולחיות את החיים, אבל קטונתי, יש חיילים שנפלו יש אזרחים שנפגעו. אבל אם אני מסתכל על הנקודה האישית שלי, זה לקח ממני המון דברים שרציתי להספיק בשנה הזו. ‏בין אם זה טיולים, קשרים עם חברים, יציאות - הכל נלקח כמעט. ויתרתי על המון דברים, ‏אבל זה לא רלוונטי כשאתה מסתכל על המצב. בימים של לפני המלחמה, בתור תושב הצפון, נאבקתי להכניס כתבות על הצפון מהתחום הפלילי ועד התחום האזרחי. בסוף המדינה הזאת מתנהלת במרכז. אני מקווה מאוד שהשיח יישאר סביב הצפון גם אחרי שהמלחמה תיגמר". 

מה עם החיים האישיים? 

‏מישהו מהסביבה הקרובה שלך נפגע במלחמה הזו? 

"המשפחה שלי עברה את האירוע בשלום, חברים הקרובים שלי נלחמים בכל הגזרות, וזאת דאגה עמוקה לדווח על אירוע בלבנון. אני מוטרד כי אני יודע שהם שם, זה אכל אותי המון פעמים. ‏גם אחרי שאני משדר אני מקבל המון של משפחות דואגות שמחפשות את היקרים שלהם שלא תמיד עונים לטלפון. הכל מתערבב ביחד".  

‏אתה בזוגיות? כי הרבה נשים שאלו אותי אם אתה רווק. 

"‏אני בזוגיות טרייה חצי שנה, עם מישהי מדהימה, שלא מגיעה מהתחום. הייתי רוצה לשמור את זה לעצמי כרגע. ‏מתחילות איתי גם באינסטגרם, אבל זה חלק מהמקצוע. רואים אותך הרבה על המסך ומתחברים אלייך, אני משתדל לענות לכולם ולא לסנן". 

‏אחד הדברים שאמרו לי זה שהיית ילד שמן, אני מודה שהופתעתי. 

"הייתי ילד מאוד שמן, הגעתי ל-130 קילו בגיל 16, ואז הגיעה ההחלטה לתפוס את עצמי בידיים, הטריגר היה נערה שאהבתי, החלטתי שנמאס לי להיות החמוד והמצחיק שלא רלוונטי וחשבתי על הגיוס, אם יגייסו אותי בכלל במצב הזה. רציתי להידמות לאחים שלי שהיו נראים טוב ומאוד מוצלחים. התחלתי לאכול כמו שצריך והלכתי למכון כושר. זה תהליך שנמשך כמה שנים עד שהגעתי לנקודה שטוב לי בה. זה עדיין מלווה אותי גם היום, המלחמה עם עצמי לשמר את הנראות שלי היום ולא לחזור לנקודה ההיא". 

מה היעד הבא? 

"‏אני קם בבוקר ואני מאושר מהעבודה שלי, ‏ומסתכל על מה שקורה בשטח. יש מלחמה שכרגע מתחילה בצפון וזה השיקום של הצפון. העתיד של האזור הזה, זה רק התחיל. 

"הגיע הזמן שלמפונים יהיה בית והממשלה תסייע להם בהכל. ‏לא יודע להגיד לך מה יקרה איתי מחר או בעוד חצי שנה, אני במשימה חשובה כרגע". 

יש ברקע איומים והתערבויות של הפוליטיקה על סגירת התאגיד ואתה הגעת מהחינוכית, מה אתה חושב על הסיפור הזה? 

"‏זאת הזיה מוחלטת, אני חושב שאין פה אפילו דיון, אם לסגור את התאגיד. ‏זה מקום שנותן במה למגזרים, לתרבויות שונות, חרדים, ערבים, יצירות מופת שטוב שיש להן מקום, ללא חשש מהתערבות מסחרית. התאגיד הוא נכס צאן ברזל וצריך לשמר אותו, והממשלה הזו עסוקה אך ורק בלפגוע בחופש העיתונות ובמי שמעז לבקר אותם, ‏במקום להתעסק בחטופים שנמצאים בעזה, במפונים מהצפון ובחיילים שנמצאים בחזית. אני רואה את ההתערבות הזאת גם בגלי צה״ל. בסוף זה יגיע לכל גוף שמבקר את הממשלה הזו. כל העיתונאים חושבים שיש מקום חשוב לתאגיד, זה מקום חשוב שצריך להישמר. 

‏"הרי זה מחלחל גם לציבור, אם אני מגיע למצב שאני ‏לא חושש מרקטות וטילים כדי לשדר, אבל כן חושש מאדם שיבוא ויגיד לי 'ערוץ אל ג׳זירה תפסיק לשדר', ‏יש כאן קשר ישיר לממשלה הזו". 

‏קרה לך שהותקפת? 

"‏קרה לי לא מעט שהתלבטתי אם להוציא מיקרופון, או ששאלו אותי מאיזה ערוץ אני ולא היה לי כיף להגיד שאני מערוץ 12, כי ידעתי שזה יגרור תגובה לא טובה. בסוף, דיווחתי מהמון מקומות שיצא לי גם להתעמת עם אנשים. אני לא חושש, אסור לברוח מאירועים כאלה". 

‏היה אירוע שיצא משליטה? 

"היו בעיקר ויכוחים לפני שידור, ‏וחשש שהם יתפרצו לי באמצע השידור. ‏אז היתה התלבטות אם להקליט את השידור מראש או לדווח בשידור חי, והגענו למצב שכתבים מגיעים עם מאבטחים לעמדות להפגנות. זה הזוי. ‏שידרתי מהאולימפיאדה בפריז ולא היה בי חשש, אז למה במדינה שלי צריך לחשוש? איך הם מרשים לעצמם? אנחנו לא ערוץ שנוקט בעמדה אחת, אנחנו נותנים דעות מגוונות. זה מתבסס על גורמים פוליטיים שנותנים לזה יד. המציאות הזאת חייבת להשתנות".