ראיון: החיים החדשים של נטע ברזני

נטע ברזני, שהתפרסמה ב"המירוץ למיליון" ו"האח הגדול", לא האמינה שהחוויה האימהית שלה תהפוך למסע הישרדות. בראיון חשוף לפודקאסט "סויסה + 1", היא מספרת על הצילומים ל"בייבי בום" בקשת 12, על הלידה שהסתיימה בשבץ מוחי, על השפעותיו הפיזיות והנפשיות – וגם על הקושי להרגיש חיבור מיידי לבנה, מנדי. צפו 👆

חוויה שלא דומה ללידה בטלוויזיה

מתקשרים אלייך מבייבי בום ומציעים לך להשתתף, איך הגבת?

"אני ישר עפתי על הרעיון, זה מדליק ומטורף. והרעיון שאזכה לצפות בלידה שלי... גרי היה פחות בעניין כי הוא פחות אוהב את החשיפה, אבל הוא הבין שאסור להגיד לאישה בהריון לא. הייתי בטוחה שהלידה שלי תהיה כל כך שונה, בלי בכי וצרחות, כי בהריון עצמו הייתי בדכאון, רציתי כבר ללדת ולסיים עם זה".

למה סבלת בהריון?

"שנאתי את הגוף שלי, זה לא סוד שסבלתי מהפרעות אכילה בעבר, וכשהגוף משתנה ומגיע לממדים ענקיים, לא בא לך לקנות בגדים במידות ענקיות. ממש שנאתי את עצמי ולא הבנתי מה קורה לי לגוף, הרגשתי ילדה עם תינוק בבטן.

נשרטתי איך בנות אחרות נהנות מהריון ואני לא".

התחושה קשורה להפרעות אכילה?

"לדעתי לכל בחורה יש הפרעת אכילה מסוימת. לא כל אחת מרגישה 100 מ-100 בגוף שלה, וכשהגוף משתנה בבת אחת, כל בן אדם נורמלי לא יקבל את השינויים האלה בזמן כל כך קצר".

הדרמה החלה בלילה שאחרי הלידה

יומיים אחרי הלידה התחילה ברזני להרגיש כאבים חזקים – רגל התנפחה, ואחר כך הופיעו כאבי ראש עזים ועיוותים בפנים. "ישר הוציאו אותי לסי.טי ראש, והרופא הבכיר אמר שכלי הדם שלי במוח מתחילים להסגר ושאני עוברת אירוע מוחי", היא מספרת.

"העבירו אותי לטיפול נמרץ בהול עם רופא צמוד מחוברת למכשירים. שמו לי קטטר וחיתול. דיברתי עם אלוהים והתחננתי לקום בבוקר ולראות את אמא שלי. כשהגיע הבוקר, המדדים שלי שוב נחתו ונתנו לי אדרנלין כדי להמריץ

את הגוף, במקום להיות אמא לינוק שרק נולד הפכתי למשהו אחר".

מתי ראית אמא שלך?

"בבוקר, היא הסתכלה עליי ולא זיהתה אותי. היא הגיעה והתפרקה 'מה קרה לי לילדה'? היא ישבה לידי וקראה תהילים".

את חושבת על התינוק בזמן הזה?

"הרופא אמר שחשוב שאראה את הילד כדי שאתחבר אליו, ואני לא הרגשתי את האהבה ממבט ראשון שכולם מדברים עלייה. הניחו עליי את הילד כדי שיריח אותי, ובמצב שהייתי בו לילד לא היה תפקיד בתמונה, הייתי עסוקה בלהילחם על החיים. שמעתי אחות אומרת 'מסכן התינוק בתינוקייה שמישהו ילך אליו'. לא ראיתי אותו ארבעה ימים מאז ההתקף הראשון. כשהגיע יום שבת החזקתי אותו והרגשתי שוב את הכאב מאחורי האוזן, ואז גילו שאני עוברת עוד התקף, יותר גרוע מהראשון.

"הייתי בברית שנערכה בבית הכנסת שבבית החולים, ואני לא זוכרת כלום משם. שלושה ימים לאחר מכן שאלתי אם הייתה ברית ואיך קוראים לילד, למרות שידעתי מראש שנקרא לו מנדי. עד היום אני רואה שמנדי מסתכל עליי ועדיין קשה לי להיות 100 אחוז שם. אני יכולה להחזיק אותו, להיות איתו, וכשהוא מתחיל לבכות אני נלחצת. זה לא חיבור ממבט ראשון, אני מאשימה מאוד את עצמי".

היו שני התקפים. מה היה קורה אם לא היו תופסים את זה בזמן?

"לא הייתי פה, יש זמן מסוים להגיע לבית חולים במצב כזה. אסור להזניח את זה, יכולתי להישאר נכה או משותקת. לא עמדתי על הרגליים כל התקופה הזו, הייתי רק במיטה. כמעט חודשיים של אשפוז".

היה לך פחד שלא תצאי מזה?

"ברור, עד היום יש לי פחד מעוד התקף, אני בהיכון כל הזמן".

זה יכול לחזור?

"אני בסיכון גבוה יותר. הרופא אמר שניצחתי את כח הסטטיסטיקות, אבל שהוא לא יכול להבטיח שום דבר, אני אוהבת לשתות וליהנות, ועכשיו אסור לי

כי זה עושה לי כאבי ראש. אני מתגעגעת לנטע השטוניקית והלא פחדנית

מקווה לחזור לעצמי גם כדי להיות יותר טובה למנדי".

את מטופלת עם כדורים?

"עד לא מזמן כל 3 שעות לקחתי כדור, וגם עכשיו מטופלת".

סיפרת שהפנים שלך התעוותו, את זוכרת שהסתכלת במראה?

"כן, כל דקה בהתקף שמעתי מסביבי 'מה קרה לה לפנים?', העיניים יצאו מהמקום, עין ימין הייתה סגורה ושמאל פתוחה. זאת כאפה לפנים. באיזה שהוא שלב המראה החיצוני שלי כבר לא עניין אותי, אפילו הגוף שלי לא עניין אותי".

הפחדים לא עוזבים – וגם מנדי לא

אחרי חודשיים השתחררת ומה קורה?

"עוד כאפה, חזרתי הביתה ויש תינוק בבית. כולם מתלהבים ממנו ואני חושבת לעצמי 'מי זה בכלל'? היה אסור לי להחזיק אותו. הוא בכה בלילה ולא יכולתי לקום אליו, זה כאב לי מאוד. כיום יש לי עוזרת שנמצאת איתי בבית וזה לא מעצלנות, אין לי את היכולת הנפשית עדיין. כשיש לי כאב ראש, אני גמורה וכן בא לי להיות יותר בשביל מנדי, אבל כרגע אני לא שם. אני מפחדת לנהוג איתו לבד באוטו, מפחדת מהלא נודע, אני לא נשארת איתו לבד בבית כי אם הוא צורח אני נכנסת ללחץ. אני אוהבת אותו מאוד, כשהוא מחייך ואני נשבית בקסמיו, אני מנשקת ומלטפת אותו הרבה ויש לי המון חמלה אליו, במיוחד על זה שאני לא האמא שצריכה להיות בשבילו. אני יודעת שהוא יגדל ואתן לו את כל האהבה".

מה הרגשת כשצפית בפרק?

"הייתי מנותקת רגשית בזמן הצפייה, התרגשתי רק כשהוציאו את מנדי בניתוח הקיסרי, אני מודה על זה שהוא לפחות קיבל אמא שהיא לא מתה, אני מרגישה לפעמים אכזרית שאני לא אני בשבילי".

הזכרת דיכאון אחרי לידה, את מרגישה שאת חווה את זה?

"אני חושבת שאולי המקרה שלי ניצח את הדיכאון ואת הכל - זה הכל יחד".

ראינו את גרי בתוכנית, מה זה עשה ליחסים?

"אני חושבת שהם התאהבו אחד בשני עוד בלידה. הוא ראה אותי חסרת ישע וכאב לי עליו. עברנו משהו שלא כל זוג עובר וזה מחבר, לפעמים אני אומרת לעצמי שלא ימאס לי ממני, כי היום אני נטע אחרת שלא כיף איתה כמו פעם.

זה העצים את הקשר שלנו. הוא נותן את כל כולו, הכל נפל עליו, הוא יכל לקרוס ולברוח".

למי מנדי דומה?

"כל אחד אומר משהו אחר, אני רואה את גרי וגרי רואה אותי. אני עדיין שומרת עליו בלי חשיפה ברשתות, נהיו לי כל כך הרבה פחדים מהלא נודע".

את מטופלת?

"אני פחות מתחברת לפסיכולוגים, אני לוקחת ציפרלקס וזה מאזן אותי מליפול לדאונים קשים".

תרצי להיכנס שוב להריון?

"בחיים לא אגיד לא, אבל יש פחד שאם מהריון הזה יצאתי צולעת, אז בפעם הבאה לא אצא בכלל. כרגע גם אסור לי בכלל. אז לא בזמן הקרוב".