עם כל ההתרגשות והשמחה, ברקע החתונה של ספיר בורגיל ואברהם אקלום מתחוללת הטלנובלה המשפחתית: הסכסוך עם שניר אח של ספיר, ואשתו שי לי, אותה הכיר בדיוק באותו הבית שבו הכירו ספיר ואברהם.
בפרקים הקודמים באופרת הסבון של משפחת בורגיל, ספיר ואברהם לא הגיעו לחתונה של שניר ושי לי. ההסבר הרשמי של ספיר: "לא הוזמנתי באופן אישי". מאז היא חוטפת ביקורת מכל גולש שיודע לחבר כמה מילים במקלדת.
- לא לפספס: ספיר ואברהם - מתחילת הרומן ועד החתונה. החלק הראשון של הראיון
- אז מי הגיע לחתונה? בואו לראות את התמונות!
"הביקורות והתגובות שאני מקבלת, הן טובות והן מנחמות והן מרימות והכול, אבל יש תגובות שאתה הולך לישון איתן בלילה, שאתה לא יכול להאמין שיש בן אדם שחושב עליך את הדברים האלה", היא אומרת. "ואני מבינה שאני גם אשמה כי לא הגבתי ולא סיפרתי את הצד שלי".
למה בעצם לא הגבת?
"אני מבינה שחלק מלהיות אחות גדולה זה גם לקחת אחריות. אני מבינה שהמחיר של השתיקה שלי הורס לי, פוגע בי גם בעבודה ובהרבה דברים אחרים, וגם בזוגיות. אני משלמת מחיר, כי אני חצי חצי".
יש לך הזדמנות עכשיו לתת את הצד שלך.
"אנחנו עכשיו עושים פה ראיון וזה ישודר לפני החתונה. בכל חתונה אחרת זה ראיון מאוד משמח על חתן וכלה וההכנות, ואני צריכה לדבר עליהם שוב או לפתוח איזשהו פצע שאנחנו מנסים לרפא אותו. נוצר מצב שעוד הפעם אני מכבסת את הכביסה המלוכלכת בחוץ, או עוד פעם אני לא בסדר, ואין לי כוח".
את מרגישה שלא משנה מה תעשי, ישפטו אותך?
"אני כבר הבנתי שלצאת הטובה אני לא אצא, וגם עכשיו אני לא הדמות הטובה. אני רואה את זה בביקורות, בתגובות, ואני משלמת מחיר כבד מאוד בשתיקה. גם לפני שבאנו לכאן אמרתי לאברהם שאני מתה להוציא, מתה לשחרר, וזהו, שלא ידברו איתי על זה יותר יום אחד".
מה את כן יכולה להגיד?
"אם אני באה ופותחת, תהיה פה תיבת פנדורה, שאין לה סוף, כי אם אני מוציאה את המילים מהפה, תהיה פה רעידת אדמה. אלו דברים שאני משלמת מחיר נפשי עליהם".
אם היית מספרת את כל האמת, הקהל היה יותר בצד שלך?
"אם אני פותחת את זה, אתה משנה את הדעה שלך לחלוטין ואני הופכת את כל הקערה, אבל אז מי שישלם את המחיר, זאת גיסתי, שהיום היא גיסתי, היא כבר לא הבת זוג של, היא גיסתי, היא בהיריון, זה אחיין שלי וזה אחי. אז אני מוכנה לקחת את החרא, שיחשבו עליי שאני חרא, כבר התרגלתי ומי שחושב עליי טוב ומזהה את הטוב, יודע שאני משלמת מחיר. אני שותקת עם מחיר".
אברהם: "בוא אני אגיד לך איך אני רואה את זה בתור צופה מהצד, בסוף מדובר פה במשפחה. היא באה להשלים, היא רצתה שלום, היא רוצה שלום וזה לא רק שאתה לא מקבל שלום, אתה גם מקבל שנאה".
גם ההורים שלכם סובלים.
"תחשוב שכל כתבה שמתפרסמת, אמא שלי לא יוצאת מהבית ולא הולכת לעבודה. אז מה באמת יוצא לי מזה? עוד דקה של כותרת?".
האם האחים ישלימו?
אחרי כמה דקות של שיחה, ספיר מחליטה בכל זאת לשתף בכמה פרטים ומקרים שקצת מבהירים את התמונה. "היינו באמת בחלל משותף, ואנחנו לומדים להגיד שלום, אבל דף נקי זה לא יהיה", היא מספרת על סוף השבוע בו נפגשו בביתו של דוד שלהם. "אני חושבת שרק עוד כמה שנים באמת נוכל לגשר, אולי כשגם לנו יהיו ילדים, תהיה כבר איזושהי קירבה".
איך אתם מגיבים כשאתם נפגשים?
"כשנפגשנו בבריכה, זה היה אצל ירון שעשה פה את המיקס, הוא רצה לעשות איזושהי קומבינה ולהשלים. באנו, הורדנו את הראש, הם הורידו את הראש, נתנו חיבוק וניסינו כזה להיות באווירה טובה, אבל קשה להתניע.
"זה לא חדש לי. אני חייתי ככה עם שניר כמעט שנתיים, אפילו שלא דיברנו, אבל היינו באותו בית, באותה קומה, וכלום. למדנו לכבד את ההורים בתוך הסיטואציה, כי בסוף אני יודעת שלאימא שלי היה מאוד חשוב עם השישי והמשפחתיות, אז נלחמתי, וגם הוא נלחם בשיניים, ואני מקווה שזה יחזור להיות ככה יום אחד".
מה עשית כדי לגשר על הפערים ולהתקרב?
"אני יכולה להגיד לך עליי שאני בן אדם מאוד מתקשר, מבין, מאוד יודע להכיל, מאוד יודע לקבל משהו שהוא שונה ממנו, ואני נמצאת בנקודה שאני אומרת לך, עשיתי הכל וחטפתי את הברקס.
"הרבה אומרים לי יאללה, תשלימי כבר עם אחיך. תגידו לי, מה נראה לכם שאני משחקת? אם יכולתי להראות לכם מה אני עושה מאחורי הקלעים, לאף אחד לא היה את האומץ לרשום לי את הדברים האלה. שבו בשקט ותסתמו. אני עושה הכל, לא הכל תלוי בי. אני במקום שאין לי עוד מה לעשות אלא רק לשחרר, ולהגיד אם זה יגיע, ואם הם רוצים, הדלת פתוחה, תמיד היא פתוחה, בכל שעה ובכל רגע".
איזה תגובות שליליות את מקבלת שכל כך מפעילות אותך?
"בעיקר סביב ההיריון של שי, וסביב הנושא של החתונה שקבענו תאריך ביום של התאריך משוער שלהם, שזה לא נכון".
הזמנתם אותם לחתונה?
"אברהם שלח בקבוצה של המשפחה, אבל אני לא בקבוצה של המשפחה. מאוד נפגעתי אחרי הסרט שהיה על החתונה של שי ושניר. הדודים פתאום הגיבו 'וואו, איזה סרט'. סרט מה? סרט שרק הוציא אותי זבל, רעה, מכשפה. על מה רושמים פה וואו? אז אכלתי את הג׳ננה, יצאתי מהקבוצה. אברהם נשאר שם בקבוצה, הוא באמת שלח שם את ההזמנה. כולם בקבוצה חוץ ממני".
קצת מוזר שהוא שם ואת לא.
"בקבוצה של משפחה אמורה להיות אווירה של משפחה. אם זה לא אווירה של משפחה ויש אווירה קצת שונה, אז לא מתאים לי, אני לא במקום שלא טוב לי".
אז בסוף כל יום את לוקחת לאברהם את הטלפון ועוברת על הקבוצה?
"אני לא כזאת, וגם זה לא מעניין אותי. אבל אני כן צריכה שיהיה שם להודעות, עדכונים ודברים חשובים. אבל שלחתי גם לשניר, כמובן, הזמנה באופן אישי".
שלחת לו בהודעה?
"לא יכולתי, כי אני חסומה אצלו, אבל שלחתי בקבוצה שלו, שלי ושל אימא שלי. אמרתי לו, סליחה שאני שמה אותך במקום הזה".
מה כתבת לו? את יכולה להקריא לי?
"כן, יאללה, האמת שהוא הגיב גם מאוד יפה. כתבתי לו: 'אחי, אברהם שלח בקבוצה של המשפחה, חשוב לי להזמין אותך באופן אישי. מצטערת, אימא, שגם את בתמונה. חיפשתי קבוצה שזה באמת רק אנחנו. אני אשמח שאתה ושי תגיעו, ונוכל לשים את הכל מאחור. כמובן שאני אקבל כל החלטה. אין משהו שארצה יותר מלראות אותך בחתונה שלי, זה לא אותו הדבר בלעדיך״.
מה הוא ענה?
"הוא כתב 'אברהם שלח בקבוצה, והאמת שזה מספיק מכובד. אני לא מצפה להזמנה באופן אישי. מקווה שנגיע, מזל טוב, ורק בשמחות'. עניתי לו, 'בכל זאת, היה חשוב לי להזמין אותך באופן אישי, שמחה שזו התשובה שלך".
היה פה רגע מרגש, וגם זיהיתי עקיצה קטנה, יכול להיות?
"ברור, גם אם הם יגיעו עכשיו לחתונה, לכאורה, ואני מאמינה שהם יגיעו, אני אפילו בטוחה שהם יגיעו, מבחינתי, שהוא מגיע לחתונה, כשאני עדיין חסומה אצלו, אז לשם מה אתה מגיע? כאילו, וי של מי אתה מסמן? וי של מי את מסמנת? כי התחייבתם ואמרתם שגם אם תהיו בחדר לידה נבוא? תבואו מרצון. אל תבואו לא מרצון. חתונה אמורה להיות משהו שמח. כשמזמינים אותי לחתונה, גם ביום הכי קשה שלי, אני הולכת ורוקדת ומזיעה את חיי ושמחה, כי זאת המטרה".
אני רוצה להציע זווית אחרת: הם עושים צעד לכיוונכם, מגיעים לחתונה, ניגשים אליכם, אומרים לכם מזל טוב, חיבוקים, נשיקות, אתם שמחים לראות אותם, ויום אחרי את גם חוזרת לקבוצה המשפחתית ומתחילים לשקם את היחסים בהדרגתיות.
"אני מאוד רוצה, אני מנסה את זה גם. אני יכולה להגיד לך שמהרגע שיצאנו מ'האח', לא הכל תלוי בי. לפני חודש וחצי, בערך, שלחתי לשי הודעה, ואין סיכוי שאני מקריאה את זה, זה שלי ושלה, גיסות, אין מה לעשות. עם כל מה שכבר יצא, עם כל הכבוד".
למרות הכל, את מקפידה לקרוא לה 'גיסתי'?
"היא כבר גיסתי, סליחה, זה הטייטל. כן. כמובן שהייתי רוצה שזה יהיה כמו שאני עם איילה, שזו בת הזוג של אחי שגיב, שכבר אני קוראת לה גיסתי, ואנחנו הכי חברות בעולם והלוואי וזה יקרה עם שי, ומי יודע? יכול להיות שזה יקרה. יכול להיות שלא, וגם את זה אני מקבלת. קשה לי, אבל מקבלת".
בלי להקריא, מה רוח הדברים?
"לפני חודש וחצי שלחתי לה הודעה בוואטסאפ, ורשמתי לה, 'שי, אם אני ואת המקור של הבעיה, בואי נפתור אותה. אני הבעיה, אני מוכנה להוריד את הראש. מה שצריך, התחננתי קרוב ל-15 פעמים, והיא אמרה לי שזה לא מתאים לה, אז אני לא מבינה, מצד אחד, אם אני מבקשת לשבת איתך לכוס קפה ולפתור את הדברים, את לא מוכנה להגיע. אז לחתונה שלי כן? לשם מה? אתה מבין? קשה לי עם זה שלא מכירים את המאחורי הקלעים. בסוף הם יגיעו לחתונה, ועוד תצא כתבה, שיגידו ששניר השתדל, ובא לחתונה שלה".
אולי זאת באמת הסיבה שהם רוצים להגיע לחתונה, כדי לצאת טוב בתקשורת?
"אני רוצה שהיא תגיע למקום שהיא רוצה. לדעת שמפה אנחנו פותחים דף חדש. זה מאוד אגואיסטי להגיד את זה. כשאני לא הלכתי לחתונה, ולהגיד אני מצפה שהם יבואו. בלב שלי, אני מתפללת שהיא תלד מחר, כדי שאני אהיה הראשונה שאבוא לברית אין אצלי שתיקים, אמיתי".
את מצטערת שלא הלכת לחתונה שלהם?
"בדיעבד, הכל נראה אחרת, אבל אני בן אדם שמקשיב לבטן, סומך על האינטואיציה. יותר מזה אני יכולה להגיד לך. ברמה האישית, ציפיתי, חיכיתי, היתה לי שמלה, היו לי נעליים, היה לי הכול. גם באירוע שלו שלחתי שליחים, שהלכו וניסו לשכנע אותו רק שיוריד את החסימה".
למה התעקשת על ההזמנה האישית?
"אתה תלך למקום שלא הזמינו אותך? אני קיבלתי הזמנה חמישה ימים לפני. אם באמת היו רוצים אותי, היו מזמינים אותי גם למקווה ולחינה".
אני הייתי הולך, שם מתנה יפה ואומר שלום לכולם. מראה את עצמי, והולך אחרי חצי שעה.
"אני אגיד לך למה לא עשיתי את זה? מסיבה אחת פשוטה, אני בן אדם שחושב עשרה צעדים קדימה. מבחינתי, שעכשיו אמרת לי לכי לאירוע, שימי מעטפה, אני לא ראיתי את התמונה ככה, כי כשאני ישבתי בבית עם אברהם, אמרתי לו, אברהם, בוא ננתח שנייה את הדברים. אם אני מגיעה לחתונה הזאת, שלא קיבלתי הזמנה אליה, יכול להיות בכלל שיש בכניסה, שמות, סידורי הושבה, לך תדע אם מפרססים אותי רק מהפדיחה.
"זה הדבר הראשון. שתיים, יגידו 'מתי היא הגיעה'? איזה שמלה היא לבשה? מתי היא הלכה? אם היא התאפרה, אם היא היתה עם הטלפון, אם היא רקדה, אם היא אמרה להם שלום, אם הם לא אמרו לה שלום, וכמה כסף היא שמה במעטפה. אם הוא היה מזמין אותי, אני מוכנה לספוג את כל החרא, אבל הייתי באה".
אברהם, היתה אופציה שתלך לבד לחתונה?
אברהם: "היא לא תישאר לבד בבית".
ספיר: "הייתי לבד בסלון. כל המשפחה שלי, כל הדודים שלי שם ואני רקובה בסלון".
דמיינת אותו נכנס לחופה?
"אני נקרעת, ואני לא מציפה את זה עכשיו, כי עולה לי. אני סיימתי לבכות. אין סיכוי, זה לא יקרה. שיעצרו אפילו את הראיון. נמאס לי לצאת הבכיינית, כי אני גם שותקת. אז כאילו, או שתסתמי, או שתדברי ותפתחי. אני לא יכולה לשאת את זה. אני לא יכולה לשאת את השאלות האלה".
קשה לך.
"כמה אפשר להציף את הדבר הזה? איזה אחות לא נקרעת? זה הנשמה שלי. כאילו, אם מישהו לא הבין, שניר זה האח הכי מחובר אליי והכי קשור אליי. הריבים שלנו זה מאהבה מאוד גדולה, זה לא משנאה. אף פעם לא רבנו על משנאה. הוא יודע גם היום, שאם יקרה לו משהו, אני הראשונה שהוא יתקשר אליה. למרות שאני חסומה, ועם זה קשה לי. קשה לי שהוא לא יכול להוריד מהאגו שלו. למה אתה נותן לי אחר כך לעשות את כל הראיונות, להתמודד עם השאלות, ולהוציא אותך יפה ולהוציא אותה יפה? כי אתה יודע שאני יודעת לדבר יפה ולהתבטא יפה? תן לי לפתוח את הדברים. תהיה גבר, אבל אתה לא גבר כי אתה משאיר אותי להילחם. אני אחותך גדולה, אני אלחם, שניר. אין בעיה. אבל הדמעות, זה לא מכאב.
"זה כבר באמת מתסכול, שדי. איזה אחות לא נקרעת? תשאל את אברהם איך הייתי באותו יום שבר כלי. ואז גם 'למה לא העלית באותו סטוריז'? 'למה את כן מעלה סטוריז'? תשחררו אותי. תרדו לי מהגב. אני הרבה פעמים משחקת אותה חזקה. אני לא חזקה כמו שזה נראה. נקרעת מבפנים, רקובה".
בא לי להכניס את ארבעתכם לחדר לשעתיים ויאללה תפתרו.
"אני אשמח לדבר כזה וגם זה לא תלוי בי. השתמשתי בכל מניפולציה, ברמה שאמרתי, תראו מה קרה לחטופים, אחים מתים, אחים קוברים אחד את השני, אני אומרת את זה וזה לא מזיז לאף אחד. זה לא מזיז. זה נשאר אותו דבר".
אברהם, איפה אתה בסיטואציה הזאת?
"אני נכנסתי למשפחה חדשה. הרצון שלי, כמו שהציפייה שלי, מבת הזוג שלי, זה שהיא תכבד את המשפחה שלי ותמיד היא תהיה איתם בגישה טובה, ובמצב רוח טוב, אותו הדבר גם אני. הגעתי למשפחת בורגיל, משפחה מדהימה, מקסימה, אוהב את ההורים, אוהב את האחים, אנשים באמת זהב. הרבה פעמים אני מוריד את הראש, וזה לא ממקומי להתערב בשום דבר, כי ביום שהם יהיו בסדר, אני לא רוצה חלילה שאחיה לא אוהב אותי ויגידו 'אז אתה אמרת, אז אתה עשית'".
ספיר: "זה גם חלק מהריבים שלנו. אני יכולה להגיד לך, שמה שאני רואה מהצד, שזה דווקא משהו שאני אוהבת, בשניר ושי, זה הגיבוי הזה, זה החוזק הזה של זוג מאוחד, ולי זה קצת היה חסר. כשהייתי אומרת לו, אברהם, אבל למה אתה לא מדבר? למה אתה משאיר אותי לבד? למה אתה מפקיר אותי? עכשיו סבבה, אתה מפקיר אותי בתקשורת? אל תפקיר אותי כשאנחנו בבית, עם ההורים שלי. תחשוב שניה לפני שאבא שלי בא ומדבר איתנו. הוא רוצה לעשות משהו טוב, אני אומרת לו, 'תזהר להפקיר אותי', ברמת התדרוך. הוא יושב עם אבא שלי שנייה אחת, ומהכבוד שלו לאבא שלי, לא משנה מה אבא שלי יגיד, הוא יגיד אמן. באותו הרגע אני כועסת עליו, ואני אומרת לו, 'למה אתה לא מדבר איתי?', ואני בעצם לבד בסיפור הזה".
אברהם: "אני חושב שאם אני הייתי נכנס לתמונה, לא הייתי מוסיף דבש. אם אני עכשיו אבוא ואדבר ואני אוסיף את כל מה שיש לי, אני לא אוסיף לכם פה דברים זהב. אני אטאטא מתחת לשטיח, וייצא לכלוך, ואת זה אני לא רוצה".
אתה ושניר מדברים היום?
"כן, אומרים שלום שלום, אולי משפט שניים, לוחץ לו את היד בסבבה. אין לי מועקה".
שי היא הברכה של שניר, האהבה שלו, אבל זה גם מה שהרס לכם?
"אני לא יכולה להגיד לך שזה מה שהרס לנו. אני לא יכולה להאשים אותה בשום דבר. זה יהיה אפילו לזלזל באינטליגנציה שלי, לחשוב שהיא הרסה מה שבינינו, אבל יכול להיות שהיה יותר קל. אני אתן לך דוגמא אפילו, באזכרה של סבתא שלי עכשיו שהיתה. היתה לשניר הזדמנות לבוא, כשזה רק אני, הוא, והמשפחה. ומה הוא העדיף לעשות? לעבוד שעות נוספות ולא לבוא".
הוא חושש, או לא מעונין, או גם וגם?
"הוא מפחד גם מהאינטראקציה הזאת של איתי לבד, אחד על אחד, כי אני בחיבוק אחד מסדרת איתו את הדברים. על מה הרעש? על מה כל המהומה? אתה פוגע בי, אני פוגעת בך, אנחנו יכולים להיות אכבר כוח. תשמע, פתחתי פה קצת הפה. אני מבינה שהולכת לצאת כאן איזה כותרת ואני הולכת לא לישון בלילה עוד פעם".