"יצאתי מהארון - ואבא חיבק אותי"

בימים שלפני הראיון עם שחר אלבז מ"המירוץ למיליון", הוא נשמע לחוץ, מוטרד ומודאג. "היום הזה יום מאוד מרגש אבל גם מלחיץ", הוא מסביר. "זה יום שאני בא לפתוח סיפור מאוד גדול מהחיים שלי, ואני שמח שהיום הזה הגיע".

את שחר ואמו רונית רוב הצופים בבית מכירים מ"המירוץ למיליון" בקשת, כשרץ עם אמו רונית. "חוויה עוצמתית וכיפית. קיוויתי שתהיה יותר ארוכה, לצערי זה לא קרה", הוא אומר. "היופי באמא שלי שהיא תמיד אומרת לי להסתכל על הטוב ועל מה שכן עברנו. למרות שפרשנו, לא עבר לי בראש להיות בין המודחים הראשונים, אבל הבנתי עם עצמי שאני באמת צריך להסתכל על הדרך שעברנו יחד".

המיליון לא הגיע, אבל החלטה לצאת מהארון באופן רשמי ותקשורתי, כן. "לא דיברתי על זה במירוץ, כי באתי לחוויה של אמא ובן ולהראות לאנשים שצופים בנו את הערכים שלנו, את הקלילות והאהבה בינינו", הוא מספר. לא רציתי שה״הומו״ ייקח את הפוקוס מהחוויה שלנו בראיונות ובסיקור התקשורתי".

התקפות הומופוביות בילדות

אלבז, בן 27, נולד וגדל ביהוד. כשהוריו התגרשו, עבר עם אביו למושב בשפלה. "בחטיבה קראו לי 'הומו' ולא הבנתי בכלל את המשמעות של המילה ואיך זה בכלל קשור אליי", הוא נזכר. "אולי בגלל שהייתי רקדן בילדותי, בזמן שאבא שלי חלם שבכלל אהיה שחקן טניס. יום אחד ראיתי את שחר פאר משחקת, והחלטתי שאני מתחיל לשחק גם כדי להוכיח את הגבריות שלי, וגם נכנסתי לבועה משלי ולא הייתי צריך להתמודד איתם".

מהר מאוד הגעת מאוד גבוה.

"כשהגעתי להיות מספר 30 בארץ בתחום, אבא שלי החליט שהוא בונה לי מגרש טניס והחליט שהוא המאמן האישי שלי".

וככל שאתה מתקדם בטניס?

"ככל שהתקדמתי בצורה מהירה, אנשים, גם בסביבה וגם בספורט, הרגישו יותר מאוימים ממני, והיה להם הכי קל שוב לכנות אותי 'הומו'. מבחינתי הדרך הטובה ביותר להשתיק אותם היה להגיע למקום הראשון".

הצלחת?

"במקום 5 שעות ביום התאמנתי 10 שעות רק כדי להוכיח להם. זה לקח לי שש שנים עד שהגעתי לפסגה אבל אלו שנים שלא אשכח לעולם".

מתי אתה מבין שאתה באמת נמשך לגברים?

"בכיתה ז׳-ח׳ קצת התחלתי להבין, אבל לא נתתי לזה מקום. המוח שלי נלקח אוטומטית לעולם הספורט".

מתי אתה נותן לזה מקום?

"בכיתה ט׳, היה לי חבר טוב והוא סיפר לי שהוא נמשך אליי ורוצה להתנסות. הייתי בהלם וסירבתי. יום אחרי, החבר הזה הגיע לבית ספר עם כיפה, התחבר לכל הערסים בבית הספר וניתק איתי קשר. באותו היום התחלתי להרגיש עוינות מכל הכיתה ובהפסקה הילדים קראו לי 'הומו' וירקו עליי, וזה הרגע שאמרתי לעצמי שאני לא ממשיך שם. התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה 'בואי קחי אותי עכשיו!'. לא חזרתי לשם יותר".

איך הגבת כשירקו עליך?

"ברחתי".

יציאה מהארון: מול חברים, אמא ואבא

את המושב הוא עוזב לטובת מגורים יחד עם אמו בקרית אונו, ובגיל 17 הוא מחליט לצאת מהארון לראשונה והפעם מבחירה. "הרגשתי מוכן, וסיפרתי לשלושה חברים מהטניס שהיו לי ניסיונות עם גברים, והם הגיבו יפה מאוד וקיבלו. אחד מהחברים היה כמו אח, ובאותו סוף שבוע נסענו לצפון ופתחתי את אפליקציית ההיכרויות וקלטתי שהחבר הזה גם מופיע שם".

איך הגבת?

"יום אחרי שאלתי אותו, למה לא סיפרת לי שגם אתה הומו? בסופו של דבר דיברנו על זה וצחקנו, שיתפנו חוויות באווירה טובה".

מתי אתה מספר לאמא?

"בגיל 18. לא בדיוק אני סיפרתי. המידע הזה הגיע לאחותי איכשהו ורבתי איתה בארוחת שישי והיא איימה שהיא תספר את כל מה שהיא יודעת עליי. הסמקתי מלחץ, התחלתי לבכות ועליתי לאמא ואמרתי לה שלא תכננתי לספר לה ככה, אבל אני הומו ואני לא אתן לאף אחד להחזיק אותי בביצים".

איך היא הגיבה?

"אמרה לי 'אני אוהבת אותך, אין עלייך, תעשה מוגן'. קיבלה אותי ממש כמו שאני".

מתי סיפרת לאבא?

"לאבא שלי סיפרתי בשלב מאוחר יותר. הייתי בטוח שהוא יודע, אבל מסתבר שלא, ואמרתי לעצמי שאספר לו רק כשאהיה בזוגיות - והזוגיות לא הגיעה. ערב אחד ראיתי בנטפליקס 'קולטון יוצא מהארון', והחלטתי יום אחרי לקבוע איתו להיפגש. היה לי מאוד קשה לשבת מולו ברמה שלא הצלחתי לדבר. ישבנו, ואמרתי לו 'כל פעם לאורך כל השנים שמעתי אותך אומר כמה אני ילד מושלם והרגשתי שאתה לא הילד שאתה רצית'. אמרתי לו, 'אני נמשך לגברים' והתנצלתי".

איך הוא הגיב?

"הוא תפס לי את היד ואמר לי, 'אתה לא עשית פשע, אני פה ותומך בך לכל מה שתצטרך. אתה הילד הכי מושלם ומדהים שיכולתי לבקש. התחבקנו והרגשתי כל כך מטומטם ששמרתי בבטן כל הזמן הזה".

הניצחון על המגרש ועל הסטיגמות

את קריית הטניס שלו התחיל שחר בתור ילד, ובתוך שש שנים כבש את הפסגה כשדורג במקום הראשון הארצי. "העניין של הנטייה המינית לא ניהל אותי ביום יום, ולא נכח", הוא מספר. "אבל כן היו שמועות".

היו תקריות הומופוביות?

"היתה לי תחרות בינלאומית בקריית שמונה והשחקן שישב מאחורי אמר, 'אני נגד שחר היום, אני בחיים לא יפסיד להומו הזה'. באותו הרגע לא התייחסתי לזה, אבל זה רק גרם לי להתחזק. בחיים לא הייתי ברבאק על כדור טניס".

נקמה מתוקה.

"בסוף המשחק ניגשתי אליו אמרתי לו, 'תשקול מילים'. הומו זאת לא חולשה, אנשים צריכים להפסיק להתבטא ככה".

ולמרות הכל, בזמן אמת לא יצאת מהארון.

"בשנת 2019 דורגתי במקום ה-1000 בעולם, ורציתי לצאת מהארון באופן רשמי. אבל אז התחילה הקורונה וזה לא יצא לפועל".

למה לדעתך טניסאים לא יוצאים מהארון?

"אני לא מאמין שאין טניסאים הומואים אבל אני יכול לנחש שבסופו של דבר כשאתה יוצא למרגש אתה מסתכל ליריב שלך בעיניים. יש עדיין אנשים שתופסים את המילה 'הומו' כחולשה. אני מניח שזאת הסיבה שגורמת לשחקנים להישאר בארון. אני מאמין שכל אחד צריך לצאת מתי שהוא ירגיש שהוא מוכן ויכול להתמודד עם זה".

קוראים את זה ספורטאים וטניסאים צעירים בארון. יש משהו שהיית רוצה להגיד להם?

"זה מחזיר אותי לשחר הילד ומיד אני נזכר במשפט 'זה בסדר להרגיש לא בסדר', כי זה משהו שאת חווה ואתה צריך לעכל.‏ אני שמח שניתנה לי האופציה לפנות פה לכל הילדים והספורטאים, וחשוב לי לומר ‏- תרגישו חופשי לפנות אליי בנושא אני אענה לכל אחד ואחד מכם עד יומי האחרון".