כשקרפצ'ו הוא עוד קרפצ'ו, ופולנטה היא עוד פולנטה, אי אפשר להתעלם מתחושת השיעמום שאופפת את עולם המסעדנות לאחרונה. כבר תקופה שאני מחפשת משהו שיפתיע אותי, שירגש אותי ובדיוק כשחשבתי ששום דבר לא יכול עוד לגרום לזה לקרות, הגיע קפה האנוי עם תפוח אדמה אחד שהעיר אותי מחדש.
קפה האנוי הוא מוסד תל אביבי "ותיק", רק בן חמש, אבל במונחי ההישרדות של עסק קולינרי בישראל, זה אכן נחשב ותיק, שנופל לאותה קטגוריה שציינתי אבל דווקא ובזכות העובדה שהוא קיים כבר מספר שנים, הופתעתי לגלות מסעדה שעוד לא איבדה את הקסם שלה. כזו שמלאה באנשים, אווירה ותפריט מרענן ואפילו כשר. כבר כשנכנסים יש תחושה צבעונית, שמחה ומיוחדת באוויר. לא עוד מסעדה חשוכה עם אורות לד, לא עוד מסעדה עם מנות קטנות ואחידות, אלא עיצוב המכניס אותך ישר לאווירה ולחוויה מיוחדת.
אני מודה, הגעתי סקפטית. מסעדה המבוססת על מטבח ספציפי צריכה להיות כזו שתגרום לי לצאת ממנה ולרצות להזמין טיסה ישירה למקום, ובחלקים מסוימים גם הרגשתי שנתב"ג הולך ומתרחק, אבל כשהשולחן החל להתמלא והכוסות להתרוקן הבנתי שיכול להיות שבכל זאת אני צריכה לבדוק את התוקף של הדרכון.
המטבח הווייטנאמי מתבסס על שימוש נרחב של עשבי תיבול וירקות, ומנעד טעמים עשיר המגיע מהמטבחים הסיניים, הצרפתיים והתיבול ההודי בהתאם לאזור במדינה. התפריט של המקום מורכב ממנות ראשונות, עיקריות, מנות דגל בווריאציות שונות כמו נודלס, באן וכד' וכמובן שתייה. בעיון קצר בתפריט אפשר למצוא מנות המבוססות בדיוק על אותו מנעד טעמים, ניחוחות וסוגי מנות המאפשרות לכל אחד למצוא את עצמו כאשר המטרה היא לשלב את המטבח הווייטנאמי עם המטבח המקומי והטעמים הישראליים.
אנחנו הזמנו את הספרינג רול הווייטנאמי הפריך, את הסאמר רול, חציל טריאקי, סלט פפאיה וסלט טאטאקי טונה לראשונות, באו אסאדו לבין לבין, ואת בר ים וcrying tiger לעיקריות.
מנת החציל טריאקי הייתה הפתיח לארוחה. האתגר במנה המצהירה שמתאימה לפתוח את החך, הוא שבמידה והיא אינה עושה זאת בצורה הנכונה היא גם יכולה לעשות בדיוק ההפך, ולהשתלט לרעה על החוויה כבר מהרגע הראשון. המנה מכילה חציל צלוי, עם קרם קשיו, טריאקי יוזו, צ'ילי שום קונפי וכל התענוג הזה נכנס בתוך באו מטוגן.
באו למי ממכם שלא מכיר זה מעין כיסון סיני המגיע בשתי צורות, האחת מאודה והשנייה צרובה כשהבחירה בכיסון הצרוב הייתה בחירה מוצלחת. החציל הצלוי היה מדויק במידת ההכנה כשהרוך של המילוי, בשילוב הטעמים של קרם הקשיו והטריאקי, עבד בסינרגיה מצוינת עם הקראנצ'יות של הבאו ובהחלט השאיר טעם של עוד להמשך הארוחה.
לצד המנה הגיע גם הסאמר רול ואיתו מנת הרול הפריך במילוי ירקות/ טונה. הסאמר רול עטוף בדף אורז במילוי אטריות אורז, טופו, ירקות ואיולי סריראצ'ה ואילו הרול הפריך במילוי ירקות חמים ומנחמים. עוד לפני שטעמתי את המנות לא יכולתי להתעלם מעבודת החיתוך הנהדרת שנעשתה במילוי הרולים, כשעל פניו זוהי עוד מנת רול בדף אורז אך בפועל זו מנה שנתנה תחושה שנעשתה השקעה וחשיבה לא רק בטעם אלא גם בנראות.
החמיצות והחריפות של הרוטב בשילוב הטעם העדין של הרול נתנו קיק יפה שמרים את הביס שלב אחד קדימה. והשוס? הרול הפריך הגיע עם ליים מקורמל שנעשה במקום כשהמטרה היא לקחת ביס, לפתוח את הטעם של המנה, לזלף מעל את הליים ולטבול באיולי נוסף שהוגש לשולחן, איולי אבוקדו. הייתי רוצה להגזים ולהגיד שחיי השתנו לפני ואחרי שנגסתי בצורה הזאת ברול אבל, טוב יודעים מה אכן הם השתנו. הליים שידרג את הביס בצורה נהדרת כשעורר את בלוטות הטעם, הוסיף עומק והאיולי? כבר בביס הראשון ביקשתי את המתכון.
אחרי הטעמים המיוחדים שהיו בראשונות, אני מודה שסלט הפפאיה מעט איכזב. הסלט היה שטוח בטעמים ובנראות. לרוב סלט פפאיה נועד להכניס רובד של קלילות לארוחה ורעננות בפה, וכאן דווקא החסרון הורגש ולהיפך, החריפות במנה מעט העיבה במקום להוסיף.
אחרי העצירה הדרמטית של סלט הפפאיה חיכינו למשהו חדש שיעיר אותנו. לצערי גם המנה שאחרי המשיכה מעט באותו הקו, כשבאו האסאדו הגיע חריף מדי, עם מרירות מסוימת ולא גרם לי להתרגש במיוחד מלבד מידת העשייה של האסאדו שהייתה טובה.
מנת בר הים הייתה מנה חמה, מנחמת, שבהחלט הייתי מזמינה ביום חורף סגריר ואחריה הגיעה מנת הcrying tiger המנה שכנראה חיכיתי לה כל הארוחה מבלי שידעתי.
זוכרים שאמרנו שהתפריט משלב מטבחים? אז כאן נכנסת מנה משלבת מטבח ישראלי עם סינטה, בצלייה עדינה, תפוח אדמה פרזיהן, סלסה שאלוט, רוטב תמרהינדי ועד שסיימתי לכתוב את המשפט הזה כבר הרגשתי מחדש את הטעמים בלשון ונהייתי רעבה שוב.
אני לא מדברת על הסינטה שהייתה צרובה בצורה מצוינת, נימוחה, ורכה אלא אני מדברת על הכוכב בצלחת, תפוח האדמה. קשה להגיע לתוצאה המושלמת כשמדובר בתפוח אדמה, כזו שכל אחד שאקח מהצלחת יהיה זהה לקודמו והנה, הגיע קפה האנוי ולימד אותי שאפשר. תפוחי האדמה היו עשויים בצורה מושלמת, קריספיים מבחוץ ורכים ואווריריים מבפנים ופשוט לא יכלתי להפסיק לאכול אותם. הרגשתי באותו רגע שחלי ממן צריכה להיות אצלי בחיוג מהיר, עד עכשיו לא התאוששתי.
לצד האוכל שתינו את המונקי איילנד והרד ריבר, קוקטיילים שהכניסו אותנו לאווירה של המקום עם טעמים נעימים בחך כשהרד ריבר היה עמוק ופיקנטי ואילו המונקי היה עדין ומתוק.
קינחנו בקרמו שוקולד ומקרון ג'מבו כשהקרמו היה עם חלבה הודית, הל וציפורן. מלבד צורת ההגשה שהייתה תענוג לעיניים, התבלינים ריעננו את החך, גרמו לטעמים להתפוצץ והאווריריות נשמרה בכל ביס.
אין ספק שהביקור בקפה האנוי לקח אותי למסע. בין אם בצורת ההגשה, האווירה והחמימות ובין אם בטעמים ובחוויה עצמה. נכון, לעיתים הייתה חוסר הלימה בין המנות והרצף מעט נקטע אך אין ספק שזו הייתה חוויה נהדרת, כזו שהשאירה לי טעם של עוד וגרמה לי ללכת לחפש את הדרכון.
כשרות: בדצ בית יעקב
מלכי ישראל 3, תל אביב
לאתר המסעדה
