אני לא טבעונית וסביר להניח שגם לא אהיה, אבל אני חובבת סושי על שלל סוגיו. עם או בלי דגים, מטוגנים או לא, מתוקים או מלוחים. טעמתי ואטעם הכל. זו כבר סיבה מספיק טובה להגעה שלי למקום שיצא לי עד כה לשמוע עליו רק דברים טובים, למרות השם המאיים "סושי טבעוני". יש המון מסעדות ברחבי הארץ שמציעות אלטרנטיבה טבעונית וצמחונית, לדעתי כמעט כולן, אך סושיה שכל כולה טבעונית? לזה דרוש אומץ, או מספיק אמונה עצמית, או גם וגם. תכף תבינו.
ביום הכי חם בעולם, בשעת צהריים, הגענו לפינה קטנה וירוקה ברחוב מונטיפיורי בתל אביב, כמה שיכולה להיות פינה ירוקה באזור הזה. כל מה שרציתי באותו הרגע היה אוכל מנחם ומשביע, רק לאכול ולהתקרר, אבל לגרין רול, על שאיפותיו הגבוהות, היו תוכניות אחרות בשבילנו.
הגעתי למסעדה עם שתי חברות, שתיהן טבעוניות שאכלו בכל המקומות הטבעוניים שצריך לאכול בהם, רציתי שהן יחוו איתי ויתנו את הדעת, כי בעוד לי זו התנסות ראשונה יחסית, הן כבר מומחיות. עם זאת, תופתעו לגלות שהדעות שלנו היו אחידות כמעט לאורך כל הדרך.
המבחן הראשון, התפריט, עבר בהצלחה. התפריט מגוון ורחב ובעיניי כל אחד יכול למצוא את עצמו מזמין מנה שתתאים לו. בין אם זה הראשונות הקלאסיות, בין אם זה סלט קליל וכמובן המטרה שלשמה התכנסנו, הסושי.
התחלנו עם מספר ראשונות ובהן הדים סאם, מנת האינארי ובאנים בטעמים שונים. כבר כשהמנות הראשונות הגיעו לשולחן הבנתי שיש לי פה עסק עם מקום שאוהב את הלקוחות שלו. מנת הדים סאם הגיעה עם רוטב חריף מתוק, והיה במילוי של בטטה או פטריות. הבאנים שהגיעו כללו פטריית פורטבלו בטמפורה, אבוקדו וירקות ובנוסף לוו ברוטב כוסברה ומנת האינארי (כיסוני טופו) הייתה במילוי טופו וירקות.
זוכרות שציינתי שרק רציתי משהו מנחם כשהגעתי? אז כנראה שאני במקום הנכון. המנות היו משביעות, עשירות בטעמים ובמילוים מפתיעים. מלבד העובדה שמנת האינארי הייתה מעט חריפה בעיניי, נהניתי מכל ביס, אם כי אסייג ואגיד שעניין החריפות הפריע רק לי. כנראה שלא סתם אומרים עליי שאני תימניה מזוייפת, סליחה אמא.
אבל, אם להיות כנה, מנה ראשונה היא לא האתגר האמיתי אלא הסושי, הסיבה שלשמה התכנסנו. אל השולחן הגיעו הגרין רול ספיישל, הגוקו רול והקיוטו ובנוסף סלט התאי פרשי. ופה אני לרגע אעצור ברשותכם בפירוט המנות ואציין בגדול, בענק, בכל קנה מידה אפשרי את עניין הנראות. הרולים היו פשוט תאווה לעיניים, יפים, עמוסים בכל טוב ומסודרים יפה, ברור שאם האוכל לא יהיה טעים בסוף אז גם כל השואו לא שווה, אבל זה לא מובן מאליו והמקום הזה גרם לי, עוד לפני הביס הראשון, לאכול עם העיניים.
מעבר לעובדה שהטעמים היו מצוינים, בואו לא נשכח את העובדה שדבר ראשון שאנחנו עושים כשמגיעות מנות לשולחן זה לשלוף מצלמה וכשאוכל מצטלם יפה זה מבחינתנו פסגת העולם, ולכן השילוב בין השניים רק היה הבונוס. הצבעים, הנראות, השילוב והעושר בסושי הותירו אותי פשוט ללא מילים. בכל מנה היו מרכיבים הייחודים לה, בין אם זה גבינת קשיו, שקדים או ריבת בצל וטופו שבהחלט נתנו קיק יפה לכל רול ולרגע לא גרמו לי להרגיש בחוסר של דג. הסלט לעומתם, על פניו היה נשמע מבטיח אך היה ספוג ביותר מדי רוטב והיה קצת פחות מעניין ומשמעותי בכל חגיגת הרולים.
עייפות ומרוצות הגענו לשלב הקינוח, ועכשיו הציפיות שלנו כבר בשמיים. הזמנו את קינוח הסושי טופי ששמו לא הותיר לנו יותר מדי מקום לדמיון או להפתעה. מדובר היה ברולדת בצק מטוגנת, עם מילוי קרם בננה וטופי. בקיזוז הסטיגמות והדעות הידועות על קינוח פרווה, הקינוח היה טעים ועם מידת מתיקות מעדנת וקלילות, אבל זה בסדר, לא ציפינו שהוא יהיה כוכב הארוחה במקום שהמהות שלו היא סושי טבעוני. עם זאת, שאפו על היצירתיות והקו המשלים.
טוב, צריך לסכם. כחובבת סושי מושבעת, כזו שתטעם או לכל הפחות תנסה כל רול שיביאו לה כל עוד קוראים לו סושי, ביקרתי בלא מעט מקומות שניסו לתת פייט למוכרות, הגדולות והטובות, חלק הצליחו, חלק קצת פחות. משהו בגרין רול תפס לי את העין עוד מהתחלה, לא רק בגלל האתגר והערך המוסף, אלא גם השירות, הטעמים ולמעשה כל החשיבה סביב המנות והעושר שלהם. זה לא מקום שעוסק בלפצות אותנו על זה שאין לנו דגים בסושי, אלא מקום שעומד בפני עצמו עם אופי וזהות משלו, וזה נהדר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו