במרחק שעת טיסה מהונג קונג שוכן לו יעד תיירותי ההולך ונגלה אל המטייל הישראלי, טייוואן. האי היפיפה שוכן בדרום מזרח אסיה ומשלב בין היסטוריה, מסורת ומודרניזציה מרשימה וחדשנית.
את המסע באי, שיתגלה להיות כזה שיש לחזור אליו עוד מספר פעמים על מנת לגלות את כל האוצרות הגלומים בו, אני מתחילה בעיר הדרומית קאושונג. עיר הנמל הדרומית נחשבת למודרנית למדי, רחובותיה רחבים עד מאוד והפיתוח האורבני ניכר בה.
יחד עם הקדמה והמאפיינים המערביים, דווקא הפן הקולינארי בעיר נותר נאמן למסורת. המסעדה היחידה בעיר לה אזכור במדריך מישלן הנודע, היא מסעדת פועלים פשוטה המגישה ואריאציות על ברווז בלבד. אין כאן שום חידוש או להטוט, אלא תבשילים מסורתיים ועממיים. לצד מסעדת הפועלים הידועה הזאת ששמה Ya Rou Zhen duck meat משתרך תור כה ארוך בו מתקבצים מקומיים רבים וכמה תיירים מזדמנים.
כיאה למסעדת פועלים, לצד מטבח פתוח המעלה אדי בישול ופועל כמזנון, פזורים שולחנות רבים עטויי מפת פלסטיק. אחד, אחד, לפי התור, מזמינים הסועדים תבשיל ברווז עם תוספות של ג׳ינג׳ר או תבשיל ברווז עתיר ירוקים ושום המוגש על אורז לבן. ישנם גם חלקי פנים של ברווז המוגשים על צלחת פשוטה.
אין כאן ייחוד קולינארי מסעיר, אך יש כאן טעמה של מסורת. זהו המקום להבחין כי התייחסותם הקולינארית של הטיוואנים לברווז שונה בתכלית מזו של הסינים, וזאת על אף השנים הרבות בהן היוותה טאיוואן חלק בלתי נפרד מסין. בעוד הסינים צולים ברווז לכדי פריכות וזיגוג קרמלי, הטיוואנים מבשלים את הברווז במרק ארומטי.
כמו שוק לילה תאילנדי
נקודה מסקרנת נוספת נמצאת במרחק מעבורת אורבנית ושיט קצר ונעים מהעיר עצמה ואל אי קטנטן סמוך הנקרא צ׳יג׳י. מהירידה מהמעבורת אפשר לטייל ברחוב ראשי קטן אך סואן המזכיר באווירתו שוק לילה תאילנדי. דוכנים רבים של רוכלים ומוכרים המציעים פירות, ירקות, מיני מתיקה, מזכרות ומתנות.
לאורך הרחוב פזורות מסעדות דגים מקומיות רבות. המסעדות בנויות כהיכלי אוכל גדולים, ובחזית המבנה ניצבים דלפקי מכירה כמו בחנויות הדגים המוכרות לנו. הסועדים בוחרים את הדגה הטרייה מקופסאות הפלסטיק המונחות על פני שבבי קרח. הדגה המבוקשת עוברת למטבח, שם יחתכו את הדגים לסשימי מקומי, יטגנו ויגישו ברוטב חמוץ מתוק, ברוטב שום או ברוטב בזיליקום מקומי המתהדר בטועם אניס מעודן.
במרחק שעה נסיעה מקאושינג ורגע לפני שמצפינים כל הדרך עד לטאיפיי הבירה כדאי לעצור בעיר טיינאן, ולו רק בשביל עוגות האננס המפורסמות של מאפיית Tich chin kung foods. במאפייה הידועה מתמחים בייצור ידני ובוטיקי של העוגה הלאומית. המאפה המרובע עשוי בצק פריך וחמאתי וליבתו הינה מרמלדת אננס משגעת. כאן, במאפייה עטורת הפרסים בטיינאן מכינים את המרמלדה מאננס טרי הגדל בשדות הסמוכים.
בעלי המאפייה מקפידים על גידול זן האננס המתאים ביותר להכנת המלית הייחודית. בעבור חיוך ובקשה מיוחדת אפשר לתפוס טרמפ עם אחד מהם ולטייל בשדות האננס המרשימים, ללמוד על זני האננס השונים, להבחין בבשלותם ולטעום אננס שזה עתה נקטף, זוהי חווית טעם ומרקם שאין שנייה לה.
במאפייה עצמה מומלץ לרכוש מארז גדול ומפנק, שכן, העוגה הקטנה כה טעימה וממכרת. במורד הרחוב מהמאפייה ניתן להבחין במפעל קטנטן המתמחה בייצור אטריות חיטה המיובשות באוויר הפתוח. עוד בטיינאן, בית העץ הידוע והמרשים Anping ובו בית קפה קטן ומתוק המציע גם פריטי עיצוב ומתנות. בסמוך לעץ הפראי מרכז העיר על דוכני האוכל והמשקאות היחודיים לו.
אימפריית הכיסונים
ועתה, צפונה אל טאיפיי היפה והמסעירה. עיר הבירה של טייוואן נעימה לטיול ושיטוט ומציעה חוויה עירונית אסייתית ובינלאומית כאחד. היא קלה להתמצאות ומציעה קולינריה במיטבה. משווקי לילה פתלתלים המציעים אוכל רחוב פשוט וטוב ועד למסעדות מכוכבות מישלן.
נקודת חובה היא ללא ספק אימפריית הכיסונים הטייוואנית Din Tai Fung. מסעדת הדאמפלינגס המקומית הפכה לרשת בינלאומית הזוכה להכרה ואף לחיבוק גדול ממדריך מישלן. המזללה מתמחה בייצור עצמי של כיסונים האופייניים לטייוואן. הכיסונים ממולאים במליות שונות, מאודות למשעי ומוגשות אל השולחן בליווי הסבר מדוקדק. שכן, כיסונים אלה הם עדות קולינארית למסלול הקדמוני של דרך המשי והן בין דים סם לחינקלי. יש להניח את הכיסון על כפית סינית קעורה, לנקוב בו חור קטן בעזרת צ׳ופסטיק, לשתות בשקיקה את הנוזל ורק אז לנגוס. הטקס הזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם, שכן את הכיסונים הללו אי אפשר להפסיק לזלול.
בין ביס לביס אפשר לצפות במטבח ההכנות הניצב במרכזה של המסעדה, עטוף חלון זכוכית. סביב שולחנות עבודה עומדים טבחים רבים ומכינים כיסונים במהירות ומיומנות עד כי נדמה שהם עוסקים בקסמים. אצבעותיהם מרפרפות על הבצק ותחת ידיהם מקופל כל כיסון באופן זהה למשנהו.
לאחר ארוחת צהריים נהדרת של כיסונים מומלץ לצאת אל הרחוב ולטעום קינוח של שבבי קרח בטעמי פירות, שגם הוא אופייני לטאיפיי, או לערוך טקס תה מרתק ב-Wang Tea, בית תה מדופלם במרכז העיר.
במסעדת Longtail המפורסמת מומלץ לבלות ערב מעודן ונפלא. המסעדה, לה כוכב מישלן, מציעה תפריט פן אסייתי נהדר. המסעדה עצמה אינה מפוארת אלא משרה אווירת בילוי. מוזיקה מושמעת בחלל, הבר מזמין ומפתה ותפריט הקוקטיילים מציג לראווה אומנות לשמה. שתיים ממנות התפריט נחקקו בזכרוני והשאירו עליי רושם אדיר. האחת, מנה אינטליגנטית העושה שימוש חכם עד מאוד ביסודות המטבח התאילנדי המבקש בסיס מתוק, מלוח, חומצי, שומני וחריף. מנה של דאמפלינג כבד אווז ברוטב צ׳ילי, למון גראס, רוטב דים, סוכר דקלים ובקבוקני פומלה גורמת לי לעונג צרוף.
מנה שניה היא קינוח העשוי בריוש המושרה למשך 24 שעות בחלב קוקוס ופנדן ליף מצופה בקמח ומטוגן בטיגון עמוק, מוגש בליווי גלידת אספרסו וקרמל סויה. המרקם של הלחם המטוגן הזה קרוב לשלמות.
אם נותר זמן לגיחה קצרה מחוץ לעיר כדאי מאוד לבקר בכפר העתיק Jioufen. לטייל ברחובות הפתלתלים של הכפר, לטעום גויאבה ורודה, חלב שקדים טבעי, קרפ ממולא גלידת שורש טארו ושבבי בוטנים, כדורי עמילן טארו ובטטה במרק מתוק וחם ועוד.
טקס התה
יותר מכל, מומלץ לסיים את הטיול בטקס תה מסורתי בבית התה Jioufen tea house. בית העץ מציע פינות חמד מקורות לטקס תה מענג בתוך בית עץ רחב ידיים ורב מפלסים שהוא גם חנות בוטיק בה סוגי תה שונים, קנקנים וספלי חרסינה יפיפיים. אם מזג האוויר מאפשר, כדאי לצאת אל המרפסת וליהנות מהטקס סביב שולחן עץ מרובע שבמרכזו פיר גחלים רוחשות.
המלצה נוספת, על אף שאינה קולינארית. בטרם תתחילו לתכנן את טיולכם לטייוואן, מומלץ לברר היכן ומתי מתקיים פסטיבל המנורות המסורתי השנתי. הפסטיבל המרהיב מציג מאות מנורות משגעות על פני שטח עצום. המיצגים המוארים כה יפים למראה ומשמחים בכל גיל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו