עכשיו, אחרי שחיזבאללה נסוג וצה"ל שולט גם בחרמון הסורי, כבר ניכרת בצפון תנועת מטיילים, לצד חזרת התושבים המפונים לבתיהם. אבל איציק כהן (75), בעלי יקב רמות נפתלי והיינן שלו, מעולם לא עזב אותו.
"כבר עברתי מלחמה או שתיים בחיי, ומעולם לא התפנינו. לעניות דעתי, זו היתה טעות של מקבלי ההחלטות לפנות את היישובים בגבול הצפון. אין לי טענות כלפי מי שהתפנה, כי המצב באמת היה לא סימפטי, אבל אשתי ואני נשארנו בבית לאורך כל התקופה, טיפלנו בכרמים והמשכנו לעשות את היין, יחד עם כל האזעקות. גם במלחמת לבנון השנייה נפלה לנו קטיושה 50 מטר מהבית כשהבנות שלי היו בתוכו, והחלונות נשברו, אבל מעולם לא חשבנו לעזוב".
הרזומה שלו עשיר ומרשים, וכולל תפקידי מפתח בתנועת ההתיישבות לאורך השנים. בין היתר, כיהן כמנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל, כמנהל אגף המשק בתנועת המושבים, כמנכ"ל יקבי רמת הגולן, כמזכיר המושב רמות נפתלי ובתפקידים אחרים. כיום היקב הפרטי ממלא את עולמו ומהווה את תחום העיסוק המרכזי שלו. הוא מייצר בו כ־15 אלף בקבוקים מדי שנה.
"נולדתי בראש פינה וקצת אחרי גיל בר־המצווה, בשנת 1963, ההורים שלי עלו לייסד את רמות נפתלי. כששימשתי מזכיר המשק זיהיתי את הפוטנציאל שיש לאדמות המושב בגידול כרמים, והובלתי מהלך של נטיעת כרמי יין במקום פירות נשירים אחרים. בשנות ה־80, כשהקימו את יקבי רמת הגולן, גם המושב שלנו הצטרף למיזם, ועד היום יש לנו במושב יותר מ־1,200 דונם של כרמי יין שכולם הולכים ליקבי רמת הגולן והרי גליל. יין ה'קצרין' הראשון של היקב הופק מהענבים שלנו.
"זרעי האהבה שלי לייצור יין נזרעו כשנבחרתי לנהל את יקבי רמת הגולן. במהלך השנים טיילתי בעולם, ומכל המקומות התאהבתי במיוחד בפיאמונטה שבצפון איטליה ובזני הענבים שם - ברברה, נביולו ועוד. כשהקמתי את היקב שלי לפני 21 שנה, נטעתי את חלקת הברברה הראשונה בארץ, ובמקביל למדתי ייננות במכללת תל־חי. לצד הברברה נטענו עוד זנים ייחודיים כמו פטי ורדו, נביולו, מלבק, ואי אפשר גם בלי קברנה ומרלו. בשנים שלאחר מכן נוספו הלבנים שרדונה וגווירצטרמינר, שנטוע דווקא בספסופה".
השנה האחרונה היתה מאוד מאתגרת, במיוחד אצלכם בצפון. איך זה השפיע על היקב?
"עד המלחמה חלק גדול מהתוצרת שלנו נמכר באופן ישיר במרכז המבקרים, תוך כדי טעימות וסיורים, אבל המלחמה גדעה את זה והיינו חייבים להתאים את עצמנו למצב. קיבלנו החלטה להתקשר עם חברת הפצה שחיזרה אחרינו לא מעט זמן, ובינתיים זה מוכיח את עצמו".
הקרבה של המושב לגבול הצפון, וכן העובדה שהוא היה כמעט ריק מתושבים, הביאו לכך שיחידות רבות של צה"ל התמקמו בו במהלך השנה האחרונה כחלק מניהול המלחמה. "הבחנתי בלא מעט חיילים וחיילות שמסתובבים ליד הבית שלי ולא היה להם איפה להתקלח", הוא מספר. "התחלנו לדבר, ומפה לשם פתחתי עבורם את הבית שלנו. הזמנתי אותם להתקלח ולהתרענן אצלנו, והכל באהבה רבה. מבחינת הנזקים, היתה נפילה של טיל ממש ליד הכרם שלי, שגרמה לשריפה בכל שטחי החורש מסביב. זה גם התפשט לכיווננו, וכמה שורות גפנים ניזוקו. אבל שטויות, שנה-שנתיים והכל יחזור. אני לא בונה על מס רכוש... מצד שני, בשבועות האחרונים אנחנו חווים התעוררות מחודשת כשלא מעט מטיילים ומבקרים חוזרים לפקוד את צפון הארץ, ובתוכו גם את היקב שלנו. אני ממש נהנה לארח ולראות את הצבע חוזר ללחיי המדינה שלנו - זה עושה אותי מאושר".
מה לגבי ההמשך - מישהו מהילדים עובד איתך?
"אתה נוגע פה בבעיה לא פשוטה שקיימת ביקבים רבים בעולם. ביקרתי לפני כמה שנים ביקב בבורדו, וקיבל אותנו שם בחור גבוה, בלונדיני ועם אנגלית מושלמת. ממש לא מראה מקומי. הוא סיפר שהוא הולנדי, ושהוא קנה את היקב במחיר מציאה מהבעלים שאף אחד מילדיו לא רצה להמשיך אותו. גם הבנות שלי התפתחו בתחומים שלהן - אחת כימאית בכירה בתחום התרופות ואחת עוסקת בטיפול באמנות, ואף על פי שמאוד הייתי רוצה לראות אותן משתלבות ביקב וממשיכות אותי, אני לא לוחץ. אני מקווה שאולי זה ידלג דור ואחד מהנכדים יידבק בחיידק היין. הם מאוד נהנים לבוא ולעזור לנו כל בציר".
ואיך היין?
רוזה נביולו 2023
יין ורוד שהותקן מענבי נביולו שגדלו בכפר שמאי. בעל גוון סלמון הנוטה לכתום. יש לו ארומה פרחונית עדינה וטעמי תות ופטל טריים ומהודקים, לצד רמזים לצימוק לבן ומשמש מיובש, והסיומת קצרה. מרענן, ללגימה לא מחייבת. (103 שקלים).
סירה 2022
ענבי הסירה גדלו בכרם בוגר ונבצרו באופן ידני. היין התבגר כשנה בחביות אלון. צבעו עמוק ואטום. האף אקספרסיבי מאוד עם שפע דובדבנים שחורים, שוקולד בלגי, פלפל שחור ונגיעות אורנים אחרי גשם. החך ממשיך אותו קו, והוא פירותי ועסיסי, קטיפתי ובעל גוף סמיך, כמעט לעיס, מלא ועשיר. הסיומת מאוזנת וארוכה. נהדר! (143 שקלים).
מלבק 2022
ענבי המלבק גדלו בשיפוליו המערביים של עמק קדש ונבצרו באופן ידני בחודש ספטמבר. היין עבר 12 חודשי יישון בחביות של 300 ליטר, והוא מפגין גוון סגול הנוטה לשחור וארומת פרי כחול ושחור. בלגימה הוא מצטיין בטעמי שזיף כחול (שגיב), קופסת סיגרים ושמץ מנטה. אלגנטי, בעל גוף בינוני־מלא וחומציות טובה, ומשאיר שובל טעם נעים ומתמשך בפה (143 שקלים).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו