דמיינו את התרחיש הבא - הבטן שלכם מקרקרת ואתם מחליטים לפנק את עצמם בפרוסת לחם עם שכבת נוטלה נדיבה. מרוב שאתם מתרגשים מהפינוק המתוק שעומד לגעת בעוד חצי שנייה בבלוטות הטעם שלכם, אתם מאבדים לפתע אחיזה בפרוסה והיא נופלת על רצפת המטבח. אתם מביטים סביבכם. השטח פנוי ואף אחד לא צריך לדעת שהדבר הראשון שאמרתם לעצמכם הוא "חוק חמש השניות". כל עוד לא עברו חמש שניות מרגע "ההתרסקות", זה לגיטימי לגמרי להרים את הפרוסה ולהציל את מה שנשאר ממנה – האמנם? האם עשיתם לעצמכם עכשיו נזק ובעצם הוספתם תוספת נדיבה של חיידקים לקלוריות או ששום דבר לא קרה והכל בסדר? התשובה היא שילוב של מדע, היסטוריה ותפילה קטנה בלב.
על מדע, אמונות ושליט אכזר אחד
ראשית, יש להבהיר, למרות השימוש במילה "חוק", לא מדובר בכזה שמבוסס מדעית אלא בתיאוריה או "כלל אצבע" חצי הומוריסטי, שבמשך השנים הפכו למשהו שאנחנו נוהגים לא פעם לעשות בו שימוש כשאנחנו מחפשים תירוץ להצדיק התנהלות שלא תמיד מקובלת חברתית.
אז מה מקורה? בגדול, חוק חמש השניות הוא אמונה פופולרית הגורסת כי מזון שנפל על הרצפה בטוח לאכילה אם מרימים אותו תוך חמש שניות וזאת מתוך ההנחה שבקטריות אינן מספיקות לזהם את המזון בפרק זמן קצר זה.
יש הסוברים כי ההשראה למושג עשויה להיות במסורת קדומה מימי השליט המונגולי ג'ינגיס חאן, לפיה חאן הגדול הכריז על "חוק חמש השניות המלכותי" שבו כל מזון שנפל עדיין נחשב ראוי לאכילה מתוך כבוד לאוכל ולשפע המלכותי. כמובן שהאותנטיות של הסיפור הזה נתונה לוויכוח היסטורי, אך יש בו כדי להדגים כיצד תרבויות מתייחסות בצורה קלילה או סמכותית לעניין המזון שנפל.
הסכנות שבאכילה על פי המדע
ב-2003 ג'יליאן קלארק, תלמידת תיכון לחקלאות בשיקגו אילינוי (שלימים הפכה לחוקרת) החליטה לבדוק את חוק חמש השניות. היא "חיטאה" אריחי רצפה עם חיידקי אי-קולי והניחה עליהם דובוני גומי ועוגיות למשך חמש שניות. קלארק ועמיתיה הבחינו כי החיידקים עברו למזון במהירות של אפילו פחות מחמש שניות ובכך ערערו את האמונה הפופולרית כי מותר לאכול אוכל בהתאם לחוק חמש השניות.
כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 2007 מדען המזון פול דוסון וסטודנטים באוניברסיטת קלמסון בדרום קרוליינה בדקו את הנושא ופרסמו את ממצאיהם בכתב העת Journal of Applied Microbiology. במסגרת המחקר, הם הפילו נקניק על אריח עם חיידקי סלמונלה כשלמעלה מ-99% מהחיידקים עברו לנקניק לאחר חמש שניות בלבד. מסקנתו של דוסון הייתה ברורה: חוק חמש השניות אינו אלא מיתוס.
ב-2014, הפרופסור למיקרוביולוגיה אנתוני הילטון וסטודנטים מאוניברסיטת אסטון בבריטניה העלו מחדש את הדיון. הם בדקו את העברת חיידקי אי-קולי וסטפילוקוקוס אוראוס מסוגי רצפות שונות דוגמת שטיח, למינציה ואריחים למזונות כמו טוסט, פסטה, ביסקוויטים וממתקים דביקים במשך 3 עד 30 שניות. ממצאיהם הצביעו על כך שככל שהמזון היה במגע עם הרצפה זמן רב יותר - כך גדל הסיכוי להימצאות חיידקים. עם זאת, הממצאים לא היו חד-משמעיים.
ממצא זה הביא את פרופ' דונלד שאפנר וסטודנטית התזה שלו רובין סי. מירנדה מאוניברסיטת ראטגרס בניו ג'רזי לערוך מחקר מקיף על חוק חמש השניות שפורסם בשנת 2016 בכתב העת Applied and Environmental Microbiology. במחקרם הם בדקו העברת חיידקים למזונות שונים דוגמת אבטיח, לחם, לחם עם חמאה ודובוני גומי שנפלו על משטחים שונים דוגמת נירוסטה, אריחים, עץ ושטיח שזוהמו בחיידקים.
התוצאות הראו כי זמנים ארוכים יותר הובילו להעברה רבה יותר של חיידקים, אך ההעברה התרחשה מיידית בפחות משנייה אחת ובכך פסלו את חוק חמש השניות לחלוטין. בנוסף, רופאים מציינים שאוכל שנגע במשטחים כמו ידיות מקרר או ארנק, מזוהם באותה מידה כמו זה שבא במגע עם הרצפה.
לגבי סוגי האוכל והמשטחים: מזון לח דוגמת אבטיח קולט חיידקים מהר יותר ממזון יבש דוגמת לחם או סוכריות. שטיחים מעבירים פחות חיידקים לעומת אריחים קרמיים או פלדת אל-חלד, משום שהם סופגים חלק מהחיידקים. רצפת מטבח נראית נקייה אך יכולה להיות מזוהמת יותר מרצפת חדר שירותים לדוגמה, וזאת כתוצאה מחיידקים שהובאו מהחוץ במיוחד אם נועלים נעליים בבית. אותו הדין לגבי רצפה של מקומות כמו בתי חולים – לכאורה הסביבה שאמורה להיות הכי סטרילית בעולם, אך דווקא היא בנקודות מסוימות עשויה להיות מצבור מסוכן ופורה למושבות של חיידקים.
בשורה התחונה - אפשר לאכול מהרצפה?
התשובה כפי שכבר הספקתם ודאי להבין בשלב הזה אינה חד משמעית. אנשים עם מערכת חיסונית חלשה, ילדים קטנים וקשישים - נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות מאוכל שנפל על הרצפה. באשר לסוגי המזון ש"מותר" להחיל עליהם את החוק: מזון שניתן לשטוף או לקלף דוגמת תפוחים, שזיפים, תפוחי אדמה או בצל נחשבים בטוחים יחסית אם מנקים אותם היטב. לגבי מזון שיתבשל לאחר נפילתו - הבישול יכול להרוג חיידקים ולכן הסיכון יורד.
