הסועד המעצבן עם הכיפה על הראש יודע אולי דבר או שניים על החיים, אבל הוא לעולם לא יידע טעמו של סטייק טוב עם חמאה ורוזמרין שבושל באהבה במסעדה עם כוכבי מישלן. גם ככה אלו החוקים של הפורמט, וגם כי אין (וכנראה שגם לא יהיו) מסעדות מישלן כשרות, מהסיבות המובנות.
זו בדיוק הסיבה לבאזז הלא קטן שנוצר בתקופה האחרונה עם הצטרפותו של השף מושיק רוט למסעדת ״קומראן״ שפועלת כבר ארבע שנים, די בהצלחה. שומרי הכשרות שקצת פחות מכירים מושגים כמו כוכבי מישלן מכירים בהחלט את הפרצוף של רוט מהטלוויזיה ואת אייל שני הם כבר טעמו (אבל זה היה לפני שהוא קיבל את הכוכב שלו בניו יורק), את רוט שומרי הכשרות לא טעמו מעולם וזו בהחלט סיבה לחגיגה.
והחגיגה מוצדקת. רוט, נספיילר מראש, יודע את העבודה. העיצוב בקומראן נשאר אותו דבר, חשוך יחסית עם קירות גבוהים במראה מדברי לילי ומחוספס, כך גם הבר הענק במרכז – והתפריט הים תיכוני שרוט מקפיד לעבור עליו באופן יומיומי רגע לפני פתיחת הדלתות, מתכתב עם האווירה.
כך למשל מנה עיקרית של פילה בקר (268 שקלים), הוגשה על צלחת כמעט מופרכת שמזכירה סלע בזלת. המופרכות נעלמה והעדינות תפסה את מקומה עם בשר פרוס שנצלה ברוטב דמי גלאס קרוב למושלם עם או בלי האספרגוס הצפוי בצד. גם הפילה דניס (143 שקלים) הוגש פרוס כפרפר עם העור הצרוב כלפי מעלה, נח לו פרקדן על עלים חמים ושמן בזיליקום יפה והיה מצוין בפני עצמו.
אפשר להמשיך ולהתפייט אודות מנות מדויקות ונועזות כמו טאקו טרטר בקר (109 שקלים) שהגיע על מצע גרעיני שעועית שחורה לקישוט (ולא למאכל) והצליח להדגיש אפילו את קרם החלמון העדין שבו; אפשר גם להכריז בפאתוס לא מעושה שהטורטליני ארטישוק ירושלמי (116 שקלים), המנה שרוט הצהיר שהיא מנת הדגל שמאפיינת אותו במגבלות המטבח הכשר שהוא מנהל, היא מנה נפלאה ששוחה בפקיילה (בכלל, המנגולד מככב אצל רוט), קרם שורשים ומקושטת בצ׳יפס ארטישוק פריך. אפשר ואפשר ואפשר ועם שף רוט, קומראן תישאר האירוע הכשר הכי שמח ושיקי שיש לתל אביב להציע לקהל הרחב שרוצה גם כשרות.העניין הוא שבאופן קצת אבסורדי, דווקא בכלל לא בטוח שהאוכל הנפלא של קליבר כמו רוט ישנה משהו במסעדה, שהסתבר לנו תוך כדי האירוע, בכלל נועדה לחגיגות מאוחרות.
המטבח של קומראן מחמיר ומקפיד באופן עצמאי על כשרות של בשר חלק, מה שבהחלט יכול וצריך לפתוח את השוק לפלח עצום של שומרי כשרות מהאגף המזרחי ואולי גם החרד״לניקי. אבל זוג מבוגר עם כיפות סרוגות - פלח שוק לא קטן בכלל וחובב אוכל ומסעדות גורמה - יתקשה להתענג על המנות. כי אפילו כשמדובר בסשימי אינטיאס (158 שקלים) ששוחה בפונזו הדרים עם קצת איולי מיסו חצוף, ככל הנראה מנת הסשימי הטובה ביותר שטעמתי עד כה, לא יכולתי להתעלם מהעובדה שמעליי מפזזת רקדנית, בבגדים מהסוג שקצת פחות מוצאים בסניף מלאבס של בני עקיבא. בשלב הזה הם איבדו את הקהל הזה. הילדים שלהם אולי ייהנו ואפילו ירשו לעצמם לקום ולפזז קצת בעצמם, אבל לא בטוח שיהיו הרבה כאלו שיוכלו להרשות לעצמם לשלם על בילוי שכזה. גם זוג צעיר יותר שבנה על ערב רומנטי יתקשה לנהל שיחה ערה תחת סאונד רקע בווליום שלקוח מימי האומן 17.
נכון להיום, מסעדת קומראן מחזיקה באחד מתפריטי הגורמה הכשרים, האיכותיים והמוקפדים ביותר בעולם הקולינריה הישראלי, גם המחיר יקר מאוד בהתאם יש לציין. רוט ענה על כמעט כל הציפיות, השירות מצוין ומקצועי, וההצלחה אכן מתבטאת ערב ערב במקום מלא והומה.
עם זאת (או שלמרות זאת) היא עדיין לא נגישה לקהל שבהחלט מוכן לשלם לא מעט כסף כדי לטעום סוף סוף מהאוכל של ההוא מהטלוויזיה עם הכוכבים כי הוא כשר עכשיו. פתיחה של המקום בצהריים לעסקיות למשל יכול להיות פתרון טוב. אולי גם חללים נפרדים, שקטים יותר ונטולי רקדניות לא יזיקו.
בשורה התחתונה מושיק רוט מכין אוכל כשר מעולה, אבל לפחות לקהל הצעיר ברובו, ששמח ורקד מצד אחד שלנו, כמו גם לשולחן יום ההולדת של בנות החמישים פלוס עמוסות הבוטוקס ומחיאות הכפיים שבצד השני, נראה שזה לא באמת שינה. הם שילמו הרבה כסף כדי ליהנות ולשמוח. האוכל זה רק בונוס.
קומראן,
הארבעה 21, תל אביב
כשר, רבנות תל אביב
