לא מעט הורים יזדהו עם התרחיש הבא: ארוחה עם הילדים. השקעתם, דאגתם שתכלול את כל אבות המזון, אפילו עשיתם צורות או פינקתם בצלחת מגניבה, אבל לילדים שלכם יש חוקים משלהם, וכאן – נפלתם. הרוטב של הפסטה נגע באפונה שבכלל לא הייתה צריכה להיות שם מלכתחילה, השניצל לא בצורה של פוקימון והילד פתאום החליט שהוא לא נוגע בבשר. אם תהיתם מה לא בסדר בדרך שלכם, יש לנו בשורה חצי מעודדת עבורכם - מחקר עדכני טוען שהכל זה בגנים, ועל זה מן הסתם יש לכם קצת פחות שליטה.
המחקר שנערך בהובלת חוקרים מקינגס קולג' בלונדון, יוניברסיטי קולג' בלונדון ואוניברסיטת לידס ופורסם לאחרונה בכתב העת "Journal of Child Psychology and Psychiatry" כלל יותר מ-2,000 זוגות תאומים זהים ולא זהים שנולדו ב-2007 ומתגוררים בבריטניה. ככחלק ממנו ההורים מילאו שאלונים על הרגלי האכילה של ילדיהם בגיל 16 חודשים ושוב בגיל שלוש, חמש, שבע ו-13.
רוב התאומים הזהים חולקים 100% מהחומר הגנטי שלהם, בעוד תאומים לא זהים אינם חולקים אותו במלואו, מה שאפשר לחוקרים להשוות בין השפעות גנטיות וסביבתיות על בררנות באוכל בשתי הקבוצות.
הממצאים
מן המחקר עלה שזוגות תאומים לא זהים היו הרבה פחות דומים מבחינת בררנות באוכל מאשר זוגות תאומים זהים, ממצא המעיד על כך שלגנטיקה יש השפעה רבה על מידת ההתנגדות של הילד לנסות מאכלים חדשים. למרות זאת, המחקר מצא שגורמים סביבתיים גם הם יכולים להשפיע על בררנות באוכל כשהילד הוא פעוט, כשהמשמעות היא שאם הילד בררן בשלב זה ייתכן שהתערבויות מוקדמות יעזרו לו ללמוד לאכול מגוון רחב יותר של מזונות ויוכלו להפחית את הבררנות בעתיד.
כאשר נבחנו הגורמים לבררנות באוכל, החוקרים מצאו כי ה-DNA התגלה כגורם הדומיננטי. שונות גנטית באוכלוסייה הסבירה 60% מההבדלים בבררנות בגיל 16 חודשים, ועלתה ל-74% ומעלה מגיל שלוש ועד גיל 13. עוד עלה מן המחקר, כי בררנות באוכל נוטה להגיע לשיאה סביב גיל 7 והיא יורדת במעט כשהילדים נכנסים לגיל ההתבגרות.
שחררו את רגשות האשמה
"בררנות באוכל גורמת לעיתים קרובות ללחץ רב עבור הילדים ומשפחותיהם", הסביר מוריץ הרלה, חוקר בקינגס קולג' ואחד ממחברי המחקר המובילים. "המחקר שלנו מצביע על כך שההבדלים בין בררנות באוכל של ילדים ניתנים לייחוס ברובם לגורמים גנטיים, מה שנותן תקווה שזה יסייע להפחית חלק מההאשמות המופנות כלפי ההורים", אמר.
"בררנות באוכל היא תופעה נפוצה בקרב ילדים ויכולה להיות מקור עיקרי לחרדה עבור הורים ומטפלים, שלעיתים קרובות מאשימים את עצמם על התנהגות זו או מואשמים על ידי אחרים", הוסיפה וחיזקה את דבריו ד"ר זיינפ נאס מיוניברסיטי קולג’ בלונדון. "אנו מקווים שהממצא שלנו שבררנות באוכל היא בעיקר מולדת עשוי לעזור להקל על האשמת ההורים. התנהגות זו אינה תוצאה של הורות".
"אל תהפכו את הארוחות למאבק כוחות"
אביגיל פיקרד, חוקרת בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית של ילדים באוניברסיטת אסטון בברמינגהאם שלא הייתה מעורבת במחקר, אמרה בראיון ל-CNN כי בררנות באוכל היא "די שכיחה" בקרב ילדים. באחד ממחקריה האחרונים נמצא שכ-16% מהילדים הבריטיים בגילאי 3 עד 5 הראו התנהגות בררנית באוכל, כאשר גורמים כמו גיל, הרגלי ההאכלה של ההורים ותרבות משחקים תפקיד. "ההורים צריכים לנסות לשמור על אווירה רגועה סביב זמני הארוחות ולהימנע מלהפוך את האוכל ל'מאבק כוחות'", הציעה פיקרד והוסיפה כי על מי שמטפל בילדים לשמש דוגמה להרגלי אכילה בריאים ולהימנע מהצעת אוכל כתגמול על אכילת מזון לא אהוב שכן הדבר יכול ליצור אסוציאציה שלילית. חוויות משותפות כמו אכילה כמשפחה היו המשפיעות ביותר אצל פעוטות, ולכן הצעת מגוון רחב יותר של מזונות בגיל הזה עשויה להיות היעילה ביותר אמרו החוקרים.
בעוד שהגנטיקה היא גורם חשוב בבררנות באוכל, כך הסבירו החוקרים, היא לא צריכה להשאיר הורים בתחושת חוסר אונים וציינו כי "גנטיקה אינה גורל". "למרות שלבררנות באוכל יש מרכיב גנטי חזק והיא יכולה להימשך מעבר לגיל הילדות המוקדמת, זה לא אומר שהיא קבועה", אמרה ד"ר אליסון פילדס מחברת שותפה של המחקר באוניברסיטת לידס. "הורים יכולים להמשיך לתמוך בילדיהם לאכול מגוון רחב של מזונות לאורך כל הילדות ועד גיל ההתבגרות, אך חברים עשויים להפוך לגורם משפיע יותר על התזונה של הילדים כשהם מגיעים לגיל ההתבגרות", אמרה.
החוקרים הוסיפו והסבירו כי המחקר שביצעו חשוב בשל הלחץ שבררנות באוכל יכולה להפעיל על משפחות והורים, ומתוקף כך שבררנות חמורה יכולה להוביל לחסרים תזונתיים, משקל לא בריא או חרדה ממזון אצל ילדים. בררנות באוכל בילדות, כך הסבירו, הייתה קשורה לסיכון מוגבר לפיתוח הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות, ובמיוחד ל"הפרעת אכילה מגבילה נמנעת" (Avoidant/restrictive food intake disorder) בה אנשים אוכלים מספר מוגבל מאוד של מזונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו