"תכלה שנה וקללותיה" אומר הפיוט המפורסם, ואפשר לשער שאכן לא רבים מאיתנו יצטערו על סופה המתקרב של שנת תשפ"ד, שהיתה מורכבת, קשה ומאתגרת בכל קנה מידה, ותיזכר בפרספקטיבה היסטורית בעיקר בגלל הטבח הנורא של שמחת תורה, החטופים שעדיין נמצאים בשבי, המלחמה והאיומים הקיומיים מכל החזיתות.
גם מבחינת ענף היין זו היתה שנה לא פשוטה. יוסי אדרי, המשנה למנכ"ל חברת כרמל קורפ (בעלת המותג "יקבי כרמל"), משתף בתחושותיו: "אין ספק שזו היתה שנה מורכבת. איך שנגמרו הימים הנוראים קיבלנו שנה נוראה. גם מבחינת יקבי כרמל, הרבעון האחרון של 2023 היה מורכב הן בקטגוריית היין והן בתחום הבירה. המסעדות היו סגורות, כמו גם הברים ומקומות הבילוי. לא היו כמעט שמחות ואירועים, ולא היה מצב רוח לאף אחד. השוק התחיל להתאושש רק במהלך הרבעון השני של 2024, אך בהסתכלות שנתית אנחנו רואים שקטגוריית היין הצליחה לשמור על גודלה. בתוך תמהיל המכירות, יינות רוזה הוורודים ממשיכים וצומחים בכ־25%, ומגיעים לכ־7% מסך מכירות היין, כשנזכור שרק לפני חמש שנים הרוזה היה 2%. אנחנו מזהים צמיחה גם ביינות לבנים ומבעבעים, מה שמוכיח שוב שמזג האוויר מכתיב במידה רבה את ההעדפות של כולנו - יינות קלים, קרים ומרווים".
"בהמשך השנה ראינו פתיחה של לא מעט ברי יין חדשים שמביאים תנופת מכירות ביינות פרימיום, ובכלל רואים שצרכנים מתחברים בקלות רבה יותר לעולם היין ופתוחים לטעום טעמים חדשים וחוויות חדשות. יחד עם זאת, סדרת 'סלקטד', שהיא סדרת היין הוותיקה והנמכרת ביותר בארץ, שומרת על מקומה ואנחנו רואים בה עלייה במכירות, וצרכנים רבים נאמנים ומבצעים רכישות חוזרות".
בדוחות התקופתיים שלכם מופיע שבציר 2023 היה קטן מבציר 2022 באופן מובהק. האם יש צפי למחסור ביינות מסוימים?
"הבציר הקודם היה יחסית קטן בהיקפו כי חלק מהכרמים הניבו יבול נמוך. זה לא מהחלטה שלנו לצמצם את הקיבולת המתוכננת. יחד עם זאת, אנחנו לא צופים חוסר במוצרים שלנו, כי אנחנו תמיד מתכננים ופועלים חמש שנים קדימה - חלקות חדשות, מוצרים חדשים. אם יהיה מחסור מסוים, הוא יהיה נקודתי וקצר ורק ביינות שהצריכה בהם מאוד צמחה, למשל סוביניון בלאן, אבל אני חושב שגם זה בסבירות נמוכה".
"עומדים ביעדים שהצבנו"
הכרמים שלכם פרוסים בכל רחבי הארץ. כמה מהכרמים שלכם נמצאים בגבול הלבנון ואין אליהם גישה בימים אלה?
"הבציר השנה התחיל מוקדם, כבר במהלך יולי, ואכן יש לנו שני כרמים צמודי גדר שנמצאים בשטח צבאי סגור. ככל הנראה לא נצליח לבצור אותם השנה, אבל הכמות שם לא מהותית ביחס להיקף הבציר הכולל שלנו. אנחנו פועלים לפי ההנחיות של צה"ל, וכמובן חיי אדם קודמים לכל השאר. זה כבר הפך לקלישאה, אבל אנחנו באמת יודעים שהכרם הוא החלק הכי חשוב בשרשרת עשיית היין, והכורמים שלנו חשובים לנו מאוד. אנחנו קשובים לצרכים שלהם, מקדמים פרוטוקולי גידול עדכניים שממקסמים את ביצועי הכרם, מטפחים לא מעט טכנולוגיות חדשות ותומכים במגדלים שלנו, כי בסופו של דבר - כולנו יודעים שבלי חקלאות ישראלית אין לנו עתיד".
נוסף על יין נכנסתם אסטרטגית לעולם הבירה ואתם משווקים ומייצגים מספר לא מבוטל של מותגים ישראליים ובינלאומיים מובילים. האם יש כוונה להתרחב גם לתחום האלכוהול הכבד - וויסקי, וודקה וכדומה?
"לפני שלוש שנים סימנו את תחום הבירה, וכיום יש לנו בפורטפוליו בירות קראפט ישראליות מובילות כמו אלכסנדר וג'מס, כשלצידן מותגים בינלאומיים כמו קורונה, סטלה ארטואה, לף, הוגרדן, סטראופמן ומילר, שמגיעים מתאגידי הבירה הגדולים בעולם. הם האמינו בנו ובחרו בשירותי ההפצה והשיווק שלנו, ואני שמח שאנחנו עומדים ביעדים שהצבנו לעצמנו. אנחנו תמיד מסתכלים קדימה ובוחנים הזדמנויות לצמוח ולתת מענה איכותי לכלל הצרכנים, אבל כרגע אין משהו קונקרטי בתחום שעומד על הפרק".
המלחמה נתנה את אותותיה
התחושות המעורבות לא פוסחות גם על הקמעונאים בענף. את רשת חנויות "פיופ" אין צורך להציג לירושלמים שבינינו. היא הוקמה לפני יותר מ־30 שנה כחנות פירות יבשים ופיצוחים (ומכאן שם הרשת - פיו"פ), ואט־אט התרחבה והוסבה לתחום היין והאלכוהול.
חובבי היין הותיקים עוד זוכרים את תערוכות היין היוקרתיות שהם הפיקו בבנייני האומה, שבהן הציגו מיטב היקבים והיבואנים לצד תצוגות תכלית של שפים וסלבריטאים. בימים אלה הם פורצים את גבולות העיר ופותחים סניף רביעי בקניון השדרה בבית שמש, תוך הבטחה שזה לא יהיה הסניף האחרון.
הרוח החיה מאחורי הרשת ומי שמנהל אותה הוא היזם אלון לאל, שמספר לנו: "ההתחלה היתה בצומת בר־אילן, בחנות שקיימת עד היום. המיקום שלה היה כל כך מרכזי, שהגיעו אלינו מכל ירושלים לקנות פיצוחים ושתייה קלה. החזקנו מדף קטן של יין, ולאט־לאט המדף הזה הלך והתרחב, ואנחנו איתו. היתה לנו סייעתא דשמיא - לא פעם קנינו סחורה מיקב מסוים, וכמה חודשים לאחר מכן הוא זכה במדליה יוקרתית (בתקופה שעוד היה ערך למדליות) והביקוש אליו נסק"."היינו החנות היחידה בירושלים שכבר לפני רבע מאה העסיקה איש יין מקצועי, שהסתובב בין הלקוחות והדריך אותם. עם האלכוהול התפתחנו בשלב מאוחר יותר, כי באותה תקופה כמעט לא היתה מודעות לזה. מי שהיה לו בקבוק J&B היה בטוח שזה אחד המקאלנים הכי גדולים של היום", הוא מחייך.
השנה המסתיימת היתה מורכבת מאוד ואפילו טראומטית, בכל התחומים. איך אתם מסכמים את השנה הזו?
"רבים מהלקוחות שלנו הם תושבי חוץ או עולים חדשים, ולכן גם מכירים אותנו בחו"ל בריכוזים היהודיים. מייד אחרי שמחת תורה רבים מהאמריקנים פה לקחו את המטוס הראשון חזרה לארה"ב למשפחות שלהם, וזה פגע בנו מאוד. היקפי המכירות נחתכו, וגם מה שהמשיך להימכר היו מותגים בסיסיים יותר ולא פרימיום. זה נמשך לאורך כל השנה - חנוכה, פסח, פורים לא היו כמו כל שנה".
"באופן היסטורי, המיקוד שלנו הוא ביינות פרימיום, ובעצם בשנה האחרונה גם מי שכבר נשאר פה צרך אמנם יין אבל הוריד את רמת הבקבוק. במקום יין ב־100 שקלים קונים יין ב־70, וכדומה. זה היה בעצם מעין מהלך הפוך לתקופת הקורונה - אז אנשים לא רק שהגדילו את הצריכה שלהם אלא גם קנו יינות יותר יקרים ויותר יוקרתיים".
בדרך לפיצוץ של מכירות?
נוסף על כך משמש לאל גם כמפיץ בלעדי של יקבי בוטיק ישראליים, ביניהם נטופה, בן נון, שיקמה ו־YA (לשעבר יקב בן זמרה), והוא אף מייבא ומפיץ יינות מארה"ב, צרפת, איטליה ופורטוגל. הנתונים מראים כי בשנים האחרונות התרחשה קפיצה גדולה בהיקפי יבוא היין לישראל, והוא כבר מגיע לכ־30% מסך הצריכה המקומית.
פעם היינו מאוד לוקאל־פטריוטים, ופתאום אנחנו רוצים לשתות יין מכל העולם. מה בעצם השתנה?
"יש כאן תנועה משני כיוונים מנוגדים. מצד אחד, חסמי כשרות רבים הוסרו ולא מעט בד"צים יודעים כיום לעשות יין כשר ואיכותי בחו"ל. יש בחו"ל כרמים בני עשרות ומאות שנים, ויקבים עם יכולות ייצור שפעם לא היו נגישים לצרכני הכשרות ועכשיו כן. מצד שני, הציבור הישראלי מתבגר באופיו ומתגלה כמי שאוהב לגוון בכוס שלו, ורוצה לטעום טעמים מכל העולם. מה שכן, עדיין בשוק ועדי העובדים ומארזי השי לחגים אנחנו רואים העדפה מובהקת ליינות מקומיים".
ולשאלת מיליון הדולר - איך אתה צופה את השנה החדשה?
"באופי שלי אני אופטימי ואני רוצה להאמין שעוד לפני החגים נסיים את המערכה המתמשכת הזו, וזה יביא לפיצוץ של מכירות. כבר הנחיתי את מנהלי החנויות שלי שלא יחששו להגדיל את ההזמנות החדשות שלהם אפילו ב־30%".
