היצע הפירות בארץ הפך עם השנים למגוון מאוד עם כניסתם של פירות טרופיים רבים מסוגים שונים. הפירות הללו, שלא היו מוכרים בעבר לישראלי הממוצע, נמכרים היום כמעט בכל ירקניה או שוק. אבל בואו נודה באמת, לא פעם כשאנחנו נתקלים בפרי כזה, פשוט אין לנו מושג איך אוכלים אותו, מתי הוא בשל ומה טעמו. זה גורם לנו לא לוותר עליו פעם אחר פעם, למרות הטעם המיוחד שלו והערכים התזונתיים הגבוהים. אז יצאנו השוקה כדי לבדוק כמה מהפירות האלה ולברר מהי הדרך שבה אוכלים אותם ואיך יש לטפל בהם.
אנונה
הפרי הראשון שניתחנו הוא אנונה. פרי גדול וירוק בעל מראה חיצוני קוצני ובשר לבן וקרמי. המראה שלו ודאי מרחיק לא פעם קונים רבים, שמפספסים בסופו של דבר פרי עם טעם מיוחד מאוד.
כדי לאכול את הפרי, היה עלינו להוריד את קליפתו ולאכול את התוך הרך, שיש להפריד בינו לבין גרעינים שחורים בולטים שיש בהם רעילות. הפרי הוא מתוק ומעט חמצמץ, יש לו גוון טרופי והוא מזכיר שילוב של אננס, אגס ותות. המרקם שלו מיוחד ולא צפוי. התוך שלו עסיסי, נגיס, רך ומעט ספוגי.
אם אתם רוצים לקנות אנונה, כדאי לדעת להבחין בין פרי בשל לבוסר. אנונה בשלה תהיה צהבהבה ירוקה עם קליפה מעט מקומטת. הפרי גם צריך להיות רך למגע כשהתוך עצמו הוא בצבע צהוב חיוור. לעומת זאת, פרי ירוק, הוא פרי שטרם הבשיל. חשוב לדעת שאת הפרי הבשל יש לאכול תוך ימים בודדים בלבד כשהוא מוחזק בקירור. לסיום, מעניין לציין כי לעץ האנונה יש לפחות מאה מינים שונים ברחבי העולם ורובם ראויים למאכל אדם. אם תמהרו, אולי תוכלו עדיין למצוא אותו בשווקים - הוא זמין בעונת הקיץ ובעונת הסתיו.
פפאיה
פרי נוסף שקיים בירקניות רבות וזמין לאורך כל השנה הוא הפפאיה, מדובר בפרי טרופי מעניין שנמצא בארץ כבר שנים ועדיין יש ישראלים שלא טעמו מעולם בגלל חוסר ידע. אז כיצד יש לטפל בו ואיך אוכלים אותו?
למעשה, את פרי הפפאיה, יש לאכול כמו מלון. כלומר, לחצות את הפפאיה הבשלה, להוציא את הגרעינים שבתוכה ואז לאכול. טעמה, כשהיא בשלה, מתקתק ומזכיר מלון בשל, מנגו או גזר מבושל מתוק. אבל כדי להשיג את הטעם הזה יש לזהות פרי בשל ולא לקנות פרי בוסר שהחלק הפנימי שלו מריר. לכן יש לקנות את הפפאיה כשהקליפה שלה לא ירוקה, אלא כתומה או צהובה.
לפרי הבשל יש גם ריח המזכיר פטל, אפרסק או מלון. עם זאת, ברגע שריחו של הפרי מתקתק מדי, הרי שהוא כבר בשל יתר על המידה ועדיף שלא לקנות אותו.
כנסו למתכון של השף יוסי שטרית לסלט פפאיה
פיג'ואה
גם הפיג'ואה נפוצה מאוד בארץ, אך רבים לא יודעים לזהות פרי כזה כשהוא בשל, לכן הם נמנעים מאכילה שלו. גם כאן מדובר בהפסד של ממש, כיון שלפרי יש טעם ייחודי מאוד שמשלב מתיקות עם חמיצות וארומה ריחנית נפלאה.
זיהוי פיג'ואה בשלה הוא דבר יחסית קל. מדובר בפרי שצבעו ירוק בהיר והוא מעט רך למגע. תוכו יהיה שקוף ויהיו בו זרעים בולטים. לעומת זאת, פרי עם בשר פנימי לבן אינו בשל עדיין ויש להניח אותו בצד ולחכות להבשלתו, שיכולה להיעשות גם בבית. אל תקנו פרי עם חבלות או חלקים מושחרים, מאחר שככל הנראה מדובר יהיה בפרי שכבר עבר את שיא בשלותו והוא בשל מדי. מבין הארבעה, הפיג'ואה זמינה רק באביב - ואנחנו כבר לא יכולים לחכות.
קרמבולה
פרי נוסף שרובנו מתקשים להחליט אם לאכול או לא, הוא הקרמבולה שזמינה במשך כל ימות השנה. למרבה הצער, ברוב הפעמים הקנייה מאכזבת מכיון שיש לו טעם חמוץ ולא מתוק. אולם, למעשה, טעמו של פרי בשל מהווה מעין שילוב של טעמי תפוח, אגס, ענבים ופירות יער, קרי טעם מתוק ומגרה.
הסוד הוא לזהות את הפרי כשהוא בשל ולאכול אותו אך ורק במצב הזה. כאן, יש להבחין בין פרי ירוק לפרי צהוב עם פסים חומים בצלעות. הפרי הירוק הינו חמצמץ ולא טעים. דבר שדוחה רבים מאיתנו מלרכוש אותו. במקרה של קניית פרי ירוק, יש להניחו להבשלה עד שהוא מקבל את הצבע האדום עם הפסים החומים על צלעותיו. במצב האידיאלי הזה, תהיה לו מתיקותו המיוחדת. לפרי, אגב, יש ריח יסמין שמאפשר גם הוא לזהות את בשלותו.
את הקרמבולה הבשלה ניתן לאחסן 4-7 ימים במקרר בלבד. אחרי כן טעמה משתנה לרעה.
פיטאיה
פרי טרופי בצבע ורוד זרחני שנמכר בחו"ל בשם "פרי הדרקון". מדובר אגב, למעשה, בסוג של קקטוס. המרקם שלו דומה לשל סברס, והוא מכיל גרעינים קטנטנים יותר מאלו של הסברס. מקורו באמריקה הלטינית והוא גדל, בין היתר, בקולומביה. כדי לאכול אותו אפשר לפתוח אותו כפי שפותחים סברס, להוריד את "הכתר", לחרוץ פסים לאורכו ולקלף כמו שמקלפים תפוז.
בשוק אפשר למצוא סוגים שונים של פיטאיה כמו פיטאיה לבנה, אדומה או "ביצי דרקון" - זן קטן ומבוקש מאוד של הפרי. הוא דמוי ביצה, צבעו סגול עמוק ויש לו מתיקות גדולה יותר מאשר לפיטאיה הרגילה. לפיטאיה חיי מדף ארוכים מאוד ואפשר להחזיק בו בערך שלושה שבועות. אפשר להשיג את הפרי בדרך כלל בין החודשים ספטמבר לינואר.
