חומוס עושים באהבה: בימים בהם הביטוי "דו קיום" נשמע כמו חלום רחוק, מסעדה בברלין בבעלות משותפת של ישראלי ופלשתיני מצליחה כמעט נגד כל הסיכויים לייצר תקווה (ואוכל טוב).
"את לא מבינה כמה בקשות לראיונות קיבלנו בחודש האחרון", מספר לנו עוז בן דוד, שיחד עם שותפו ג'ליל דביט מנהלים את מסעדת כנען - מסעדה מוכרת ומוערכת בשכונת פרנצלאואר ברג בברלין, גן עדן לקולינריה משובחת והוכחה לכך שאוכל יכול לגשר על פערים ומחלוקות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בתפריט של המסעדה הטבעונית צמחונית תוכלו למצוא בין היתר חומוס, טחינה, פלאפל, סביח ושקשוקה, שילוב בין השורשים של בן דוד (ישראלי שאף גדל ביהודה ושומרון) ודביט, פלשתיני שמשפחתו היא גם הבעלים של מסעדת סמיר המצליחה ברמלה.
עובדי המסעדה מגיעים מערב רב של מוצאים, נטיות מיניות ורקעים: סורים, מצרים, לבנונים, פלשתינים וישראלים, פליטים וגייז, מארג זהויות, נטיות מיניות ולאומים, שבימים רגילים הוא לא תמיד מובן מאליו ובימים מתוחים אלה של מלחמה קשה, על אחת כמה וכמה.
ואכן, המתיחות והמלחמה יצאו כבר מזמן מגבולות הארץ בצורה של גילויי אנטישמיות, גזענות ואלימות שמכים בעולם ולא פסחו גם על ברלין. דבר שהביא בתחילת מלחמת חרבות ברזל לסגירת שערי המסעדה למשך כמה ימים. "כשהתחילה הלחימה ביום שבת הודעתי לג׳ליל שאני רוצה לסגור ושאני לא מרגיש שאני יכול לפתוח את המקום בלב שלם", משתף בן דוד. "הכאב והזעם היו גדולים ממני. מכיוון שהיו מוזמנים רבים לשבת ולראשון הסכמנו לסגור בשני. בכל אותו הזמן ג'ליל התקשר אלי ללא הפסקה, בדק לשלומי וחיכה בסבלנות שיעבור לי הזעם".
ביום חמישי בשבוע הראשון למלחמה שמעו השניים על כך שעתיד להיערך למחרת, יום שישי, "יום הזעם", עליו הכריז ארגון הטרור חמאס. "הרבה עסקים הודיעו על סגירה של מסעדות מפחד למהומות והתקפות אנטישמיות", מספר בן דוד ומוסיף שדווקא ההכרזה הזו היא שגרמה לו להבין כי הוא לא מוכן לתת לטרור לנצח.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"התגובה הזאת של פחד העירה אותי", הוא אומר. "היא פקחה לי את העיניים. הזמנתי צוותי אונליין של תקשורת מקומית והודעתי שאחרי ארבעה ימים בהם הייתה סגורה, כנען נפתחת. הטרור לא ינצח אותנו".
מה היו התגובות?
"הלקוחות המקומיים התחברו למסר ומילאו את המסעדה. אותי הפתיעו מספר הישראלים והפלשתינים שבאו לחפש מקום לכאוב יחד. זה אומנם לא היה מיידי, זה לקח עשרה ימים מרגע שחזרנו, אבל זה קרה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
היו בינך לבין ג'ליל חילוקי דעות לגבי ההתנהלות?
"היינו תמימי דעים. אנחנו עובדים מהלב ומתוך תחושת שליחות אמיתית. ג'ליל ידע את זה ולכן לא התעקש", מספר בן דוד כשדביט מחזק את דבריו: "ידעתי שעוז התפקח. לא איבדתי תקווה לרגע", הוסיף. "שמונה שנים שאנחנו יחד מדברים כל יום כל היום".
"אנחנו אי אמיתי של שלום"
כנען, כאמור, נפתחה מחדש וזכתה לתמיכה מהלקוחות שהמשיכו להגיע, אך בחוץ התותחים עדיין רועמים (ולא רק כקלישאה) והמתח באוויר.
אתם מרגישים את המתיחות?
"אנחנו לא מרגישים על בשרנו. אנחנו מקום של שלום", בן דוד מבקש להדגיש. "יושבים אצלנו רבנים ואימאמים. מנהל המסעדה הוא איראני, מנהל המטבח סורי. יש לנו עובדים מאפגניסטן וסודן. אנחנו אי אמיתי של שלום. אנחנו היחידים בעולם שמריצים תוכניות להט״ב עם מוסלמים בגרמניה", הוא מוסיף בגאווה וממשיך לפרט: "אנחנו יצרנו עולם משלנו, שחי ונושם את הבחוץ - ואנחנו מעבדים את האינפורמציה לשפה משותפת. ריאד, מנהל המטבח הסורי, חיכה לי בידיים פרושות לרחבה ביום שפתחנו מחדש. כל הימים שקיבלתי אותו בחיבוק אחרי הפצצות חיל האוויר הישראלי בסוריה, הכינו אותו להיות הצד התומך בי הפעם. זה גרם לו לספר לי לראשונה על הזוועות שהוא ראה בסוריה".
בן דוד מוסיף ומספר כי הוא ודביט נפגשו ברביעי האחרון עם פרנק ואלטר שטיינמאייר, נשיא גרמניה, כדי לדון בסוגיות הרגישות של אנטישמיות ואיסלאמופוביה. "זה היה שולחן עגול. פגישה שנמשכה שלוש שעות ולקחו בה חלק עוד שישה אנשים מלבדנו. יחד עם הצוות שלו, ישבנו וכתבנו תוכניות אופרטיביות לבתי ספר נגד אנטישמיות ואיסלאמופביה".
דיברת איתו על היחס שלו למצב?
"הערתי את תשומת ליבו בהמשך לנאום שנשא, שאם הם מצפים מילד טורקי שהוא דור שלישי, או מילד סורי או אפגני, שיאמצו את הנרטיב הקיים, פשוט כי הם בגרמניה, אבל מצד שני הם לא ישקיעו בחינוך וחיבור אמיתי של הילדים האלה לחשיבות של 'לעולם לא שוב' (Never Again) זה לא יקרה מעצמו", בן דוד מספר. "הגרמנים חייבים לפתח דרכים חדשות להעביר את המסר הזה - גם לגרמנים שסבא שלהם לא היה נאצי במלחמת העולם השנייה. מה שכל כך טבעי להם, רחוק מאוד ממה שהאזרחים המוסלמים במדינה מכירים וגדלו עליו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו