בתאריך 8 באוקטובר, יום אחרי שפרצה מלחמת חרבות ברזל, הייתי אמורה לפתוח קורס פטיסרי מתקדם בבית הספר הגבוה לקולינריה ״בישולים״, בתל אביב. למרבה הצער, יום לפני כן, היכה בי גודל הזוועה של מאורעות שבת ה-7 באוקטובר. משכך צללתי לשעות ארוכות של אבל וכאב, וענייני בית הספר נמחקו מתודעתי כלא היו.
כך בית הספר נרתם // צילום: מאיה דרין
אלא שאז, קיבלתי הודעה מעפר לוי, הבעלים והמנכ״ל של ״בישולים״. "מאיה, תפתחי את בית הספר ותעשי בו מה שאת מוצאת לנכון", הוא כתב. בעקבות ההודעה פניתי מיד לחברי היקר, הבעלים של מסעדת ״האחים״ - שף אסף דוקטור, וקיבלתי ממנו מידע אודות מערך הפעילות שהקים יחד עם אחיו יותם – יש מאין הם הצליחו לייצר עשרות אלפי מנות בכל יום לחיילים, לפצועים ולאזרחים שפונו מבתיהם.
״נבשל ונאפה ממה שיש במזווה ואחר כך, נראה״, הזמנתי את סגל השפים בבית הספר להתארגנות וכבר בבוקר יום שני, בתאריך 9 באוקטובר התייצבו כמה מהם עם ילדיהם הקטנים ועם הבנה באשר למה שמתחולל שם בחוץ. הוצאנו קמחים, דגנים, ירקות, פחיות שימורים והצלחנו להפיק כמות קטנה אך מכובדת של מנות אוכל, עוגות בחושות ועוגיות. את הארגזים שינענו למסעדת ״האחים״ שהפכה אז לחמ״ל האם שלנו.
בסוף היום התבוננתי במזווה הריק. הבנתי שאני חייבת לבדוק אם ספקי בית הספר יסכימו לתרום סחורה כדי שנוכל להמשיך עוד קצת. כולם, ללא יוצא מן הכלל, השיבו בחיוב ועוד באותו אחר הצהריים זרמו לבית הספר ארגזים של חומרי גלם ואביזרים לאריזה. אפשר להמשיך, נשמתי לרווחה.
למחרת גם תלמידים, בוגרים וחברים, שראו ברשתות החברתיות תיעוד של הנעשה, ביקשו להצטרף וביום הרביעי למלחמה, בתאריך 10 באוקטובר, כבר התמלאו מסדרונות בית הספר במתנדבים שחולקו בין אפיקי העשייה השונים – אפייה ובישול. מערך אריזה ושינוע עוד טרם היה, אז עוד היינו מטבח קטן, שותף נוסף של מסעדת ״האחים״.
אט אט הצטרפו למערך גם עומר גרשון, במקצועו מפיק ומנהל קריאטיב בתחום הלייפסטייל, שהפך למנהל גיוס התרומות שלנו ואיילת גורמן, העוסקת בפיתוח עסקי בינלאומי לחברות מהארץ ומהעולם, שדאגה להרחיב את הגיוס ולבנות תשתית בינלאומית - כזאת שתאפשר לתורמים מחו״ל לקחת חלק ולאפשר לנו להמשיך לפעול.
התחלנו לארוז כל דבר היוצא תחת ידינו בצירוף מדבקה עם מסר מאיתנו: ״תהיו חזקים, ביחד ננצח. משפחת בישולים מחבקת אתכם, שימרו על עצמכם״. לא עברו שעתיים וזרמו אלינו תמונות של חיילים שאנחנו מכירים, שזיהו את הלוגו דרך המדבקות הללו. תלמידי בית ספר שהוקפצו למילואים, בוגרים שקיבלו צו 8, חברים שיצאו לשחרר קיבוצים באותה שבת ארורה. ואז, לראשונה, קיבלתי פנייה בוואטסאפ: "שמי יוני, אני רס״פ בפלוגת מילואים שסיימה היום פעילות בעוטף עזה, שמעתי שאתם מבשלים לחיילים…", כך הפכנו לחמ״ל.
הבקשות החלו לזרום. יחד איתן, המשיכו להיכנס תרומות מדי יום. כמות עצומה של חומרי גלם המשיכה להגיע דרך מותגים גדולים כמו: מחלבות גד, סוגת, פסטה ריקו, לסר, ריסטרטו, ארגל, הטחנות הגדולות, טחנות ישראל, רול מרקט, ועוד ועוד - גם מסעדות ובתי קפה תרמו לנו סחורה שנותרה.
כבר שבועיים שחמ״ל בית ספר ״בישולים״ מייצר מאות תוצרים ביום. אנחנו צולים ירקות צבעוניים, חותכים סלט רענן, מבשלים קציצות עסיסיות ברוטב עגבניות, מכינים תבשילי קטניות עשירים, אופים לחמים טריים, עוגות מפנקות, עוגיות ממכרות ואף חלות בימי חמישי לקראת שבת. בשבוע האחרון, הרחבנו את הפעילות והפנינו משאבים גם למשפחות שפונו מבתיהם בעוטף עזה ובצפון, ניצולי שואה שנותרו ללא מענה, שורדי נובה שמבקשים להשתקם וכוחות הביטחון.
מדי בוקר אני מסתכלת על המסדרונות שהפכו למפעל אריזה בבית הספר שבימים כתיקונם מטפס את דור העתיד של הקולינריה הישראלית, מסתכלת על הכיתות שהן עכשיו מטבח לוגיסטי, על לוח המחיק עליו אני רושמת הקצאות, אנשי קשר, משנעים ונקודות ציון – ואומרת לעצמי שבית הספר אמנם סגור, אך הוא פתוח. אנחנו מלמדים את הסגל, התלמידים, הבוגרים ומעגלי החברים שהפכו לחלק ממשפחת "בישולים" – שיעור משמעותי במהות החיים במדינת ישראל. שיעור שיש בו תכלית אשר יוצקת יסודות איתנים במוסד חינוכי, כאלה שנותנים ערך לקיומו, בטח בזמנים כאלה.
הפעילות בבית הספר היא מזור ללב ולנפש של העוסקים במלאכה, כולם בהתנדבות מלאה וברצון טוב ומלא בנשמה. היא גם תמיכה גדולה במערך הלוחמים ובעורף הישראלי. אנו נמשיך לפעול כל עוד יהיה בכך צורך ויהיו לנו המשאבים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו