אכילה אמורה להיות פעולה מהנה, או לפחות כזו שמשביעה את רעבונכם ומאפשרת לכם לתפקד, אבל לעיתים היא יכולה להיות גם חוויה קטלנית של ממש, בין אם התכוונתם לכך ולקחתם סיכון מודע או מתוך חוסר מודעות ומזל.
אנחנו לא יכולים להיות שם לידכם ולהזהיר אתכם מכל ביס, אבל הנה כמה מאכלים שכדאי לכם מאוד לשמור מהם מרחק אם אתם רוצים להאריך ימים.
דג פוגו
זהו דג מאכל ממשפחת הנפוחיתיים, המוכר בזכות כינויו אבו נפחא. מקור הכינוי נעוץ ביכולת של הדג להתנפח פי כמה מגודלו המקורי כאשר טורפים מאיימים על הישרדותו. ישנם כ-25 מינים שונים של הדג הזה, רובם רעילים, ואלה חיים במים מלוחים באזורים טרופיים חמימים.
אם עד כה זה נשמע לכם כדבר נחמד ובלתי מזיק, דעו שאתם טועים טעות מרה – כזו שיכולה לעלות לכם בחייכם. הכבד, השחלות, העיניים והעור של מרבית זני הנפוחיתיים מכילים טטרודוטוקסין, רעלן עצבי שחזק כמה עשרות מונים מציאניד, שמצוי בריכוזים גבוהים יותר בנקבות הדג, בעיקר בעונת הרבייה.
View this post on Instagram
כיצד תוכלו לזהות את סימני ההרעלה? תחילה חווים אובדן תחושה בשפתיים, בלשון ובקצות האצבעות, ולאחריו מגיעות בחילות, הקאות, ובמקביל איבוד התחושה בשפתיים גובר – ומתחיל גם שיתוק של הגפיים. בשלב הבא, חווים אובדן קואורדינציה של השרירים ואובדן של כושר הדיבור. בסופו של דבר, האדם שהורעל מת מחנק בעודו בהכרה מלאה, וכל זאת בטווח של עשרות דקות עד מספר שעות מרגע אכילת הנתח הרעיל (בדרך כלל בין ארבע לשש שעות).
במקרה והגעתם למסעדה שמגישה את הדג, ודאו שוב ושוב כי השף במטבח מוסמך בהכנתו, ודעו שלא מדובר בדבר של מה בכך – כדי להיחשב כמוסמך, על השף לעבור התמחות ארוכה ומספר בחינות.
הכנת הדג מתבצעת על ידי ניקור איבריו הרעילים על ידי שף, הפילוט יתבצע בעזרת סכין ייעודית הנקראת פוגוהיקי והוא עצמו יוגש לרוב כמנת סאשימי או בצלייה בגריל, במרק או בסאקה.
ומה באשר לטעם? ובכן, תלוי את מי שואלים. בעוד שאניני טעם מחשיבים את בשר הפוגו למעדן, אחרים מתעקשים שהוא תפל וחסר טעם. באשר לכמות הרעל המופחתת שנותרת בחלקי הדג המנוקים, יש המספרים כי הוא גורם לתחושת ריחוף נעימה, הדומה לזו הנחווית כתוצאה מנטילת סמים. התענוג הקולינרי לא זול, ומחיר מנת פוגו עשוי להגיע בקלות ל-5,000 יואן (קרוב ל-200 שקלים), ואף יותר מכך.
בעבר, אחוז התמותה ביפן ובמדינות אחרות בדרום-מזרח אסיה בשל אכילת הדג היה גבוה מאוד, כשמדי שנה עשרות בני אדם מצאו את מותם בטרם עת כתוצאה מאכילת דגי פוגו שלא הוכנו כראוי. כתוצאה מרגולציה מחמירה שהונהגה ביפן, נרשמה בשנים האחרונות ירידה משמעותית באחוז התמונה מהאכילה.
View this post on Instagram
פרי האקי
האקי הוא אמנם הפרי הלאומי של ג’מייקה, אך אל תיתנו לשם ולמקור האקזוטיים שלו להטעות אתכם: אם תאכלו את החלקים הלא נכונים ממנו, סביר להניח שתגיעו לעולם הבא.
בצורתו הבוסרית, הפרי ירוק. כאשר הוא מבשיל, קליפתו תהיה צהובה ובעלת שכבה של צבע אדום בהיר עם שלושה תפרים בולטים שייפתחו לאורכם ויחשפו את החלק האכיל שלו.
View this post on Instagram
הסכנה מהפרי מגיעה בשלב הירוק שלו, אז הוא מכיל שני רעלנים – היפוגליצין A והיפוגליצין B, הפוגים באופן משמעותי ביכולת של הגוף לשמור על רמות גלוקוז קבועות בדם.
חשוב לציין שלא כל בליעה של היפוגליצין A תסתיים בהכרח במוות: לעיתים, האדם שבלע את הפרי לא יחווה תסמינים כלל, אך אם המזל פחות עומד לצדו, הוא יכול לחוות טווח רחב למדי של תסמינים, החל מתסמינים קלים באופן יחסי דוגמת הקאות, וכלה בתסמינים חמורים יותר דוגמת הקאות, שילוו בהיפוגליקמיה קשה, תחושת ישנוניות, תשישות שרירים, אפיסת כוחות – ואף תרדמת או מוות.
כאשר הפרי בשל לחלוטין, רמות ההיפוגליצין A בקליפה הפנימית ובקרום הוורדרד שלו צונחות לרמות אפסיות, ובכך הופכות אותו לבטוח לצריכה.
View this post on Instagram
סנאקג'י
מאכל קוריאני מסורתי המכיל תמנון שנחתך בעודו בחיים ומוגש לסועדים אחרי שפוזרו עליו שמן שומשום, שומשום ונבטים חיים, כשלא פעם בעת ההגשה ורגע לפני האכילה, התמנון עדיין חי (או בשלב שהוא עוד נושם את נשימותיו האחרונות).
שלא במפתיע, בדרום קוריאה, שם המאכל נחשב פופולרי, תועדו לא מעט מקרים שבהם סועדים נחנקו (לעיתים אף למוות) כשהתמנון, שעוד קיווה שיצליח להימלט, התפרע להם בתוך הלוע.
View this post on Instagram
צדפות דם
בואו נודה: השם של המנה מעורר חשש לא קטן, ולא נשקר אם נגיד שצריך אומץ כדי לגייס את בלוטות הטעם לקחת חלק בטעימה שלהן.
אז מהן צדפות הדם? ובכן, מדובר בצדפות שחיות בעומקים גדולים מאוד של הים באזורים שדלילים מאוד בחמצן. בכדי לספק לעצמן את החמצן במהלך האבולוציה, הצדפות החלו לייצר המוגלובין, כשבנוסף הן גם משמשות כר פורה למחיה עבור חיידקים ווירוסים בתוך הגוף שלהן, ולמעשה נעזרות גם בהם לצריכת חמצן.
כדי לשמור על טריות המנה בעת הגשתה לסועדים, הסינים דוגלים בשיטת בישול קצר במים רותחים, בישול שלרוב אין בו די כדי להרוג את כל החיידקים והנגיפים שחיים בקרבן. העובדה המצערת הזו מעלה משמעותית את הסיכוי (והסכנה) להתפתחות זיהומים בקרב הסועדים, כשכ-15% מאלו שאוכלים את הצדפות האלו נדברים בצהבת, צהבת A, צהבת E ודיזנטריה.
View this post on Instagram
צפרדע
נגלה לכם סוד: אם תנשקו צפרדע, היא לא תהפוך לנסיך יפה תואר, אבל אם תנסו לאכול אחת – יש סיכוי שתחלו.
מסתבר שהצפרדע יכולה לגרום לתחלואה, אפילו חמורה, אם מחליטים לאכול אותה מבלי לדעת כיצד לבשל אותה כראוי.
במדינות אפריקניות מסוימות, למשל, אוכלים לעיתים קרובות את הצפרדע בשלמותה, מהלך מסוכן שהן גופן מכיל מגוון רעלנים. הצעירות שבהן קטלניות יותר, ויכולות לגרום לאי-ספיקת כליות ואף למוות.
קאסו מארזו
גבינה רקובה. כן, זה בהחלט מעורר תיאבון, וזה עוד לפני שהזכרנו את העובדה שהיא מכוסה בתולעים חיות. הבעיה העיקרית עבור מי שאמיץ מספיק לאכול את הגבינה הזו (שפופולרית מאוד באיטליה), היא שהתולעים מסוגלות לכרסם את דרכן דרך דפנות הקיבה ולגרום לבעיות בריאותיות קשות.
View this post on Instagram
פאנגיום אדיול
הפירות המשונים האלה לא רק זכו לשם שובר שיניים, הם גם יכולים להיות קטלניים, שכן הם מכילים ציאניד וידועים גם כ"פרי הבחילה".
במקרה וחשקה נפשכם לאכול את הפירות האלו, ודאו שאתם עושים זאת לאחר שהם הורתחו כראוי – וללא הקליפה שלהם. יש גם מי שלפני האכילה מרתיחים אותם וקוברים אותם בעלי בננה ואפר לחודש שלם.
View this post on Instagram
קסאווה
השורש הזה, הפופולרי בדרום אמריקה, מכיל ריכוז גבוה של לינמארין, חומר שהופך לציאניד בקיבה כשהוא נאכל חי. עד כמה הוא קטלני? בשנת 2005, 27 ילדים מתו אחרי שאכלו מהשורש, לאחר שזה הוגש כחטיף בבית הספר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנוView this post on Instagram
